להלן ניתוח ספרותי מקיף ותקציר מפורט, פרק אחר פרק, של הטקסט מתוך הספר **'סאן רייז ההתחלה'** מאת אורי קוטנר. מסמך זה נבנה במיוחד עבור **הזרקה ל-System Prompt של ספרנית AI** (AI Librarian System Prompt). הוא כולל מטא-דאטה, ניתוח דמויות ותמות, מילון מונחים ימיים ותקציר עלילתי עשיר בפרטים שיאפשר ל-AI לענות על כל שאלה בנוגע לטקסט בדיוק מרבי. --- # פרופיל ספרותי ומטא-דאטה (למערכת ה-AI) * **שם הספר:** סאן רייז ההתחלה * **מחבר:** אורי קוטנר * **שנת הוצאה:** 2012 (הוצאת הליקון ספרים) * **רישיון הפצה:** Creative Commons (CC-BY-SA 2.5) * **ז'אנר:** רומן הרפתקאות ימי, דרמה אישית, מסע חניכה וצמיחה. * **נרטיב מרכזי:** מסעה של היאכטה "סאן רייז" מצרפת לישראל. הטקסט מתמקד במקטע הספציפי שבין מאלגה (ספרד) לברצלונה, דרך האי איביזה, כאשר אל צוות השייטים המקורי (אבישי ושחר) מצטרפות לשבוע ימים אורית (בתו של אבישי) וחברתה סיגל. * **תמות מרכזיות:** 1. **התמודדות עם אבל ואובדן:** דרך דמותו של שחר המתאבל על מות אשתו גלית. 2. **משבר אמצע החיים וחיפוש משמעות:** דרך דמותו של אבישי, שעזב את עבודתו התובענית, עבר גירושים ודיכאונות, ומגשים חלום ילדות של מגורים ושיט ביאכטה. 3. **יחסי אבות ובנות:** הדינמיקה המורכבת אך האוהבת בין אבישי לאורית. 4. **יציאה מאזור הנוחות והתגברות על פחד:** מיוצגת בשינוי שעוברת סיגל, מצעירה עירונית מפוחדת לשייטת פעילה המתאהבת בים. --- # מדריך דמויות מפורט (Character Profiles) 1. **אבישי (הסקיפר והבעלים):** * **תפקיד:** קברניט היאכטה "סאן רייז" (San Rise). * **רקע אישי:** עזב לאחרונה את עבודתו. עבר תקופות קשות של דיכאון לצד תקופות של "שגעון" והתלהבות קיצונית. התגרש מאשתו, חווה את מותה של גלית (אשת שחר) שהכיר היטב. * **אופי:** טיפוס מתוכנן היטב, דקדקן ("עושה שיעורי בית"), אוהב אתגרים אך בעל נטייה להתעצבנות מהירה תחת לחץ (שמתמתנת כשהוא בים). מנקה ומקרצף את היאכטה באובססיביות כתרפיה. בעל "קסם אישי" המאפשר לו להשיג דברים מאנשים (כמו שכנוע פקידת הקבלה הקרה בברצלונה). אינו אוכל בשר או מאכלי ים מטעמי בריאות. * **הערה טכנית:** רכש את היאכטה בלה-רושל (צרפת) והשיט אותה דרך האוקיינוס האטלנטי לים התיכון. 2. **שחר (איש המחשבים והטבח):** * **תפקיד:** שותף לשיט (Co-skipper) והאחראי על המטבח בסירה. * **רקע אישי:** מתכנת מבריק. שרוי באבל כבד לאחר שאשתו, גלית, נפטרה ממחלת לב קשה כחצי שנה עד שנה לפני כן. * **אופי:** שקט, סגור ומסוגר מאז האובדן, אך מתחיל להיפתח במהלך הטיול. שייט מנוסה מאוד בתיאום מושלם עם אבישי. בשלן מעולה שמכין תבשילי פסטה בשמנת, תפוחי אדמה ומרקים חמים למשמרות הלילה (על טהרת המטבח החלבי). 3. **אורית (הטייסת):** * **תפקיד:** בתו של אבישי. * **רקע אישי:** טייסת מסוקים צבאית. * **אופי:** רגועה, שקולה, בעלת קואורדינציה מעולה וחשיבה אנליטית שנרכשה בקורס טיס (מחשבת זמנים ומהירויות במהירות). שומרת על קור רוח מוחלט במצבי חירום. דואגת לאביה ומנסה לפענח את מצבי רוחו. 4. **סיגל (ההרפתקנית המתחילה):** * **תפקיד:** חברתה של אורית המצטרפת לשיט. * **רקע גופני ואופי:** בתחילת שנות העשרים לחייה, בלונדינית, חטובה מאוד (משקיעה בחדר כושר). חובבת אתגרים ביבשה אך חווה פחד קשה מהים הפתוח, משינויי מזג האוויר וממצבי חירום. * **התפתחות:** מתחילה בחשש מקלסטרופוביה ומחוסר ודאות, ולומדת להחזיק הגה, לנווט בלילה ולהתאהב בחיי הים עד כדי קושי לעזוב בסוף השבוע. 5. **דמויות משניות:** * **גלית ז"ל:** אשתו המנוחה של שחר. בתם של דניאל ומירה. * **אילן וליאור:** יוצאי חיל הים שעבדו עם שחר וסייעו לאבישי במקטע הראשון של ההפלגה מצרפת (עזבו במאלגה). * **דניאל ומירה:** הוריה של גלית ז"ל. פנסיונרים שלמדו שיט בעבר ודחפו את שחר ללמוד שיט. מצטרפים ליאכטה בברצלונה כדי להמשיך עם אבישי ושחר לישראל. --- # מילון מונחים ימיים בטקסט (Nautical Glossary) * **ירכתיים (Stern):** החלק האחורי של הסירה. * **חרטום (Bow):** החלק הקדמי של הסירה. * **גאנג-ווי (Gangway):** גשר עץ/מתכת צר המשמש למעבר מהרציף ליאכטה. * **פנדרים (Fenders):** מצופי פלסטיק גדולים התלויים על דפנות היאכטה כדי למנוע חיכוך ופגיעה ברציף או בסירות שכנות. * **חבל מורינג (Mooring Line):** חבל עבה המעוגן לקרקעית הים ונקשר לחרטום הסירה בעת עגינת ירכתיים לרציף. * **פיילוט בוק (Pilot Book):** ספר עזר לימאים המכיל מפות, הוראות ניווט, תצלומי מרינות ופרטים טכניים על מעגנים. * **הגה חירום (Emergency Tiller):** מוט מתכת כבד המתחבר ישירות לציר ההגה בירכתיים במקרה של כשל במערכת הכבלים וההגה המרכזית. * **מפרש ראשי ומפרש חלוץ (Mainsail & Jib):** שני המפרשים העיקריים של היאכטה. הראשי מחובר לתורן המרכזי והחלוץ נמצא בקדמת הסירה. * **קשר (Knot):** יחידת מהירות ימית (שווה למייל ימי אחד בשעה, כ-1.85 קמ"ש). --- # תקציר מפורט לפי פרקים (Detailed Chapter-by-Chapter Summary) ### פרק ראשון: אורית וסיגל מגיעות למלגה * **תקציר עלילתי:** אורית וסיגל נוחתות במאלגה (ספרד) ומגיעות למרינה. אבישי ושחר מקבלים את פניהן ומעלים את התיקים ליאכטה "סאן רייז". סיגל נרתעת בתחילה מגשר העץ הצר ומגודלה המצומצם של הסירה, ותוהה כיצד תסתדר שבוע שלם במרחב כה צפוף. אורית מודאגת ממצבו הנפשי של אביה (אבישי), שחווה תנודות קיצוניות בין דיכאון לשגעון מאז עזב את עבודתו. מתברר כי אילן וליאור עזבו את הסירה בלילה הקודם. * **אירועים מרכזיים:** * הגעה ליאכטה ועזרה במעבר מעל הגאנג-ווי. * עריכת היכרות עם חלקי היאכטה והקבינות (חדרי השינה הצרים). * תכנון נתיב ההפלגה לאיביזה (כ-300 מייל ימי, כ-60 שעות הפלגה). אבישי מציע לעגור באמצע הדרך במרינה יפה באגם מלוח בשם "מר מינור" (Mar Menor). * חלוקת משמרות: החלטה על משמרות של 4 שעות (שני אנשים ערים, שניים ישנים). * יציאה לקניות של מצרכי מזון וכלי אוכל חסרים. * **דגשים ספרותיים:** ניגוד בין היכולת החישובית של אורית (המקבילה את השיט לקורס הטיס שלה) לבין החששות של סיגל מהפלגה ראשונה בחייה. רמז ראשון לשיפור במצבו של אבישי מאז עזב את העבודה (חזרת חוש ההומור שלו). ### פרק שני: יוצאים להפליג * **תקציר עלילתי:** היאכטה יוצאת לדרך ממאלגה בתיאום פעולה שקט ומושלם בין אבישי לשחר. המפרשים מורמים. אבישי מציג את תוכנית המשמרות (אבישי ואורית / שחר וסיגל) ונותן לסיגל "קורס שייט מהיר" והזדמנות להחזיק את ההגה ביום. עם רדת הלילה, הרוח נותרת יציבה אך שחר מחליט להוריד מפרשים ולהפליג על מנוע בלבד כדי למנוע הפתעות. במהלך משמרת הלילה של שחר וסיגל, שחר נרדם מעייפות לרגע, וסיגל נאלצת להתמודד עם פחדה ולשלוט בהגה בחושך. * **אירועים מרכזיים:** * יציאה חלקה ומקצועית מהמרינה הצפופה במאלגה. * הדרכת הגה לסיגל על ידי אבישי. * מפגש לילי מתוח עם אוניית סוחר ענקית. שחר מסביר לסיגל על אורות ניווט וחוקי הדרך בים, ומסיט את היאכטה ימינה כדי לפנות לה דרך. * שגרת משמרות של יומיים בים הפתוח (קריאת ספרים ביום, משמרות בלילה). * הגעה ל"מר מינור": מעבר דרך גשר כניסה מתרומם. * **אירוע דרמטי בעגינה:** אבישי נכנס בגישת ירכתיים לרציף. הסירה כמעט פוגעת ביאכטה מימין בשל תפנית פתאומית של החרטום. אבישי נלחץ ומקלל, מורה לאורית לשמור על הדופן ומנטרל מנוע מחשש שהחבל יתלפף סביב המדחף. בניסיון השני העגינה מצליחה בעזרת חבל מורינג. * **דגשים ספרותיים:** חשיפת הלחץ הפנימי של אבישי כסקיפר מתחיל שנכנס לראשונה למעגן זר ללא ליווי מנוסה. התקרבות ראשונית, אם כי מהוססת וקרירה, בין סיגל לשחר המופנם. ### פרק שלישי: עוגנים ביעד הראשון * **תקציר עלילתי:** היאכטה עוגנת ב"מר מינור". אורית, סיגל ושחר שוכרים אופניים ומטיילים למגדלור, בעוד אבישי בוחר להישאר מאחור, לנקות ולקרצף את היאכטה באובססיביות. אבישי מצהיר בפני אורית כי בכוונתו למכור את הבית ברעננה ולעבור לגור ביאכטה לצמיתות, דבר שאורית מחשיבה כ"התאבדות כלכלית". למחרת בבוקר הם יוצאים למסע ארוך נוסף (כ-24 שעות) לכיוון איביזה. * **אירועים מרכזיים:** * טיול אופניים של הצוות (ללא אבישי). * אבישי מנקה ומקרצף את הסירה כולה מבפנים ומבחוץ. * שיחת בוקר בין אבישי לשחר על נתיב השיט לאיביזה בים הפתוח. * יציאה בשעה שמונה בבוקר דרך הגשר הנפתח, תחת פקק תנועה של יאכטות יוצאות. * הסבר מפורט של אבישי לסיגל על מכניקת הרוח וכיווני מפרשים. * **דגשים ספרותיים:** עימות תפיסתי בין אורית לאבישי לגבי עתידו הכלכלי והאישי. הניקוי היסודי של היאכטה מודגש ככלי של אבישי להתמודדות עם החרדות והדיכאון שלו. ### פרק רביעי: ממשיכים להפליג * **תקציר עלילתי:** ההפלגה לאיביזה נמשכת אל תוך הלילה השני, שהופך לקר במיוחד. במהלך משמרת הלילה של שחר וסיגל, מתרחשת תקלה טכנית חמורה במערכת ההיגוי. אבישי מתעורר ומפעיל קור רוח ותושייה כדי להציל את המצב באמצעות הגה החירום. עם אור ראשון, אבישי מתקן את התקלה והיאכטה מגיעה בשלום למרינה "בוטה-פוך" באיביזה. * **אירועים מרכזיים:** * הפלגה לילית בקור עז (אורית מדמה זאת לאימוני חי"ר בקורס טיס). * **מקרה חירום בים ("הלך ההגה"):** נשמעת מכה מההגה, והסירה מפסיקה להגיב ומסתובבת מול הרוח והגלים. שחר נלחץ, סיגל בחרדה. * אבישי עולה לסיפון, מזהה את חומרת הבעיה ומחבר את **מוט הגה החירום** בירכתיים כדי להחזיר שליטה זמנית על כלי השיט. * אבישי מסביר לאורית כיצד ניתן לנווט יאכטה רק באמצעות איזון המפרשים (ראשי וחלוץ) אם גם הגה החירום כושל. * עם זריחת השמש, אבישי מפרק את מכסה עמוד ההגה, מוצא שגלגל המתיחה של השרשרת השתחרר, מקבע אותו ומחזיר את המערכת לפעילות מלאה. * הגעה למרינה "בוטה-פוך" (Botafoc) באיביזה. שחר יוצר קשר אלחוטי (VHF) באנגלית משובשת עם המרינה. העגינה הפעם חלקה ומושלמת בניסיון ראשון. * **דגשים ספרותיים:** הדגשת קור הרוח המקצועי של אורית (כטייסת מסוקים) מול הבהלה של סיגל. השימוש של אבישי בהומור כמנגנון הגנה ברגע שהמשבר נפתר. ### פרק חמישי: מגיעים לאיביזה * **תקציר עלילתי:** הצוות עוגן באיביזה ויוצא לטייל בעיר העתיקה ובמצודה הפיניקית ההיסטורית. שחר מראה סימני התאוששות מהאבל שלו ויוצא לבלות עם אורית וסיגל בחיי הלילה של האי, בעוד אבישי בוחר שוב להישאר על היאכטה, לעשות מדיטציה, לנקות ולבצע סידורים לוגיסטיים לקראת המקטע הבא לברצלונה. * **אירועים מרכזיים:** * שיט קצר במעבורת קטנה ממרינה בוטה-פוך לעיר העתיקה. * טיפוס מייגע אך מתגמל למצודה הפיניקית (מהמאה ה-7 לפנה"ס) ותצפית על המפרץ. * אבישי מתכנן את נתיב ההפלגה לברצלונה (יום וחצי של הפלגה רצופה). הוא מוותר בצער על עצירה במיורקה בשל קוצר זמן. * שחר יוצא לבלות בחיי הלילה עם הבנות – פריצת דרך רגשית עבורו מאז מות אשתו גלית. * אבישי חושף במחשבותיו את ההיסטוריה המשפחתית: מותה של גלית, גירושיו, עזיבת מקום העבודה והפיכת היאכטה לחלום חייו הרפוי. * בוקר היציאה: סיגל שוכחת לנתק את כבל החשמל מהרציף ואת הגאנג-ווי; שחר מציל את המצב. היאכטה מתדלקת ויוצאת לדרך. השמיים מתכסים עננים והורסים לבנות את תוכניות השיזוף על החרטום. * **דגשים ספרותיים:** היאכטה כ"צעצוע חדש" המרפא את נפשו הפצועה של אבישי. הניגוד בין הדור הצעיר המחפש ריגושים באיביזה לבין אבישי המוצא שלווה בבדידות הסיפון. ### פרק שישי: מתקרבים לברצלונה * **תקציר עלילתי:** היאכטה עושה את דרכה בים הפתוח לכיוון ברצלונה. מזג האוויר משתנה באופן קיצוני, וסערת גשמים, רעמים וברקים מכה בסירה במהלך הלילה. אבישי ואורית מתמודדים עם הסערה בקור רוח מוחלט בעוד סיגל מפוחדת בקבינה. עם בוקר, הגשם פוסק והיאכטה נכנסת לנמל ברצלונה העמוס ומנווטת למרינה החדשה "פורט פורום". * **אירועים מרכזיים:** * רוח חזקה של מעל 10 קשרים גורמת להטיה (Heeling) של היאכטה. אבישי משחרר את מיתר המפרש הראשי כדי לא להפיל את שחר וסיגל מהמיטות. * סופת ברקים, רעמים וגשם שוטף פורצת. אבישי עולה על חליפת סערה מלאה, מנתק את הטייס האוטומטי ומנווט ידנית בגשם המצליף. * אבישי מסביר לאורית בהומור שבים "אי אפשר לנחות" בניגוד למסוק, ולכן יש להמשיך להפליג. * התקרבות לברצלונה: אבישי מזהה את המרינה החדשה "פורט פורום" באמצעות נקודת ציון יבשתית ייחודית – קולטי שמש ענקיים דמויי אמפי-תיאטרון על עמודים (שאותם זכר מכנס מקצועי מהעבר). * **מתח בגשר הכניסה:** היאכטה עוברת מתחת לגשר הולכי רגל גבוה שגובהו 16.5 מטרים. אבישי מעריך את הגובה באמצעות הרמת אצבעות ומעבר התורן מותיר מרווח ביטחון דל של כחצי מטר בלבד. * עגינה מוצלחת ברציף B במרינה "פורט פורום", תוך התמודדות עם רוח צד חזקה שהסיטה את הסירה. * **דגשים ספרותיים:** הים כאנלוגיה למדבר (קיצוניות תרמית ומזג אוויר). חוויית הסערה מחזקת את הביטחון העצמי של אבישי כסקיפר שיכול להתמודד עם איתני הטבע. ### פרק שביעי: עוגנים בברצלונה * **תקציר עלילתי:** היאכטה עוגנת בברצלונה. מאחר שהטיסה של אורית וסיגל נקבעה ללילה, הן זקוקות לפתרון אחסון לתיקיהן כדי לטייל בעיר. אבישי משתמש בקסמו האישי כדי לרכך פקידת קבלה קשוחה במשרדי המרינה שתסכים לשמור על חפציהן. לאחר טיול יום של הבנות בברצלונה, הן חוזרות ליאכטה בדיוק ברגע העזיבה ומתוודעות לצוות החדש שיחליף אותן: דניאל ומירה, הוריה של גלית ז"ל. מתרחשת פרידה מרגשת, והסירה יוצאת לדרכה חזרה לישראל. * **אירועים מרכזיים:** * עגינה סופית ב"Port Forum". אבישי מסרב לרדת לטייל ומעדיף לנקות את הסירה לקראת הגעת הצוות הבא. * אבישי ואורית הולכים למשרדי המרינה לשלם על חשמל ומים. פקידת הקבלה הבלונדינית מסרבת בתחילה לשמור על התיקים ("כאן זה לא שמירת חפצים"), אך נכנעת לקסמו האישי ולסבלנותו של אבישי. * אורית וסיגל נוסעות ברכבת התחתית (יורדות בתחנה השביעית, ליד העיר העתיקה) ומטיילות בברצלונה עד אחה"צ. * חזרה ליאכטה ברגע האחרון לפני התרת החבלים. * היכרות עם הצוות החדש: דניאל ומירה (הוריה של גלית ז"ל, אשתו של שחר). נחשף כי הם פנסיונרים, חובבי שיט, והם אלו שקישרו במקור בין שחר לאבישי. * פרידה על הרציף: אורית וסיגל מביטות ביאכטה "סאן רייז" מתרחקת לעבר הים הפתוח בדרכה לישראל (הגעה צפויה בעוד כחודש). * **דגשים ספרותיים:** סגירת מעגל רגשית עבור שחר – הוריה של אשתו המנוחה מצטרפים אליו, דבר שמסמל את המשכיות החיים ואת התמיכה המשפחתית המשותפת. היאכטה הופכת ממרחב זר וצפוף (עבור סיגל) לבית חם שקשה להיפרד ממנו. --- # הנחיות לשילוב במנוע ה-AI (Integration & Search Vector Notes) כדי לאפשר לספרנית ה-AI לשלוף מידע מדויק, להלן מספר תרחישי שאלות ותשובות ממוקדות המבוססות על הניתוח: * **שאלה:** *מדוע אבישי קנה את היאכטה וכיצד היא משפיעה על מצבו הנפשי?* * **תשובה:** אבישי קנה את היאכטה לאחר שעזב את עבודתו התובענית, עבר גירושים וחווה את מותה של גלית (אשת חברו שחר). הוא סבל מדיכאונות קשים ומתנודות במצבי הרוח. השהות בים, הניווט, העבודה הפיזית וניקיון הסיפון משמשים עבורו כתרפיה ומשפרים משמעותית את מצב רוחו. הים הפך לביתו הקבוע במטרה למכור את ביתו ברעננה. * **שאלה:** *אילו תקלות ומצבי חירום מתרחשים במהלך השיט וכיצד הם נפתרים?* * **תשובה:** 1. **כשל במערכת ההיגוי בלילה השני לאיביזה:** ההגה משתחרר והסירה מסתובבת ללא שליטה. נפתר זמנית על ידי חיבור מוט הגה החירום בירכתיים על ידי אבישי, ובבוקר על ידי פירוק עמוד ההגה ומתיחה מחדש של שרשרת ההיגוי שהשתחררה. 2. **עגינה כמעט-הרסנית במר מינור:** בשל רוח ותמרון לא מדויק, החרטום סטה וכמעט פגע ביאכטה שכנה. אבישי ניטרל מנוע (כדי שהחבל לא ייתפס במדחף), אורית מנעה את המכה פיזית בדופן, והעגינה בוצעה בהצלחה בניסיון השני. 3. **מעבר תחת גשר נמוך בברצלונה:** החשש שהתורן יפגע בגשר בגובה 16.5 מטר. אבישי ביצע הערכת גובה בעין והסירה עברה עם חצי מטר מרווח ביטחון. 4. **סערת גשמים וברקים בדרך לברצלונה:** נווט ידני בגשם שוטף וברוח חזקה שגרמה להטיה חריפה של היאכטה. * **שאלה:** *מהו הרקע הרגשי של שחר וכיצד הוא קשור לצוות החדש בברצלונה?* * **תשובה:** שחר איבד את אשתו גלית כחצי שנה לפני המסע עקב מחלת לב קשה. הוא שקע באבל עמוק והסתגר. הצוות החדש שמצטרף בברצלונה, דניאל ומירה, הם הוריה של גלית המנוחה. הם פנסיונרים שסייעו לשחר ומילאו תפקיד מפתח בחיבור שלו לעולם השיט ולחברותו הקרובה עם אבישי.

להלן ניתוח ספרותי ומפתח תוכן מפורט של הטקסט מתוך הספר **'מפליגים בישראל'** מאת אורי קוטנר. מסמך זה מיועד להזנה כ-System Prompt עבור סוכני AI או ספרנים דיגיטליים, על מנת לאפשר שליפת מידע מדויקת, הבנת מבנה העלילה הלא-ליניארי וניתוח דמויות ותמות. --- # פרופיל ספרותי ומפתח ניווט: "מפליגים בישראל" (פרקים 1-10) ## 1. מטא-דאטה ומאפיינים כלליים * **שם הספר:** מפליגים בישראל * **מחבר:** אורי קוטנר * **מוציא לאור:** הליקון ספרים (2012) * **רישיון:** Creative Commons 2.5 CC-BY-SA * **סוגה (ז'אנר):** דרמה ימית, פרוזה ישראלית, ריאליזם עם אלמנטים רפואיים וטכנולוגיים. * **תפאורה (Setting):** מרינה הרצליה, הים התיכון (חופי ישראל מהרצליה לעכו), בית החולים "מאיר". * **רקע היסטורי/טכנולוגי בדיוני:** העלילה מתרחשת על רקע "קריסת המחשבים הגדולה" – מתקפת טרור קיברנטית עולמית שהתרחשה ב-11 בספטמבר 2014 והרסה את מרבית מחשבי העולם. --- ## 2. התרעה מבנית קריטית (לאנליסט ה-AI) **שימו לב לקפיצה בזמן (מבנה אנלפטי/קולאז'):** בקובץ הטקסט הנוכחי, **פרק עשירי מופיע ראשון**, ולאחר מכן מופיעים פרקים ראשון עד תשיעי. * **הסדר הכרונולוגי של האירועים:** פרקים 1 עד 9 מתארים את ההכנות להפלגה, היציאה לים, שני מקרי החירום בדרך לעכו (ההצפה של היאכטה "ליברטי" והתקף הלב של חגית) ואת הטיפול הראשוני בהן. **פרק 10 הוא סגירת המעגל הכרונולוגית (האפילוג של קו העלילה הנוכחי)**, בו הצוות חוזר להרצליה ואבישי מאבחן סופית את חגית על היאכטה שלו. --- ## 3. פרופיל דמויות מרכזיות ### ד"ר אבישי כץ * **תפקיד:** הגיבור הראשי. קרדיולוג ומנתח לב בכיר לשעבר שעזב את מקצוע הרפואה. * **מגורים:** גר על היאכטה שלו, "Sunrise", במרינה הרצליה (רציף C). * **מניע לעזיבת הרפואה:** שחיקה קשה שגרמה לגירושיו; מותה של גלית, אשתו של חברו הטוב שחר, במהלך ניתוח לב שביצע בה; וחשיפת מחקר מושתק של ה-FDA המראה ש-60% ממקרי המוות בבתי חולים נגרמים מתרופות מרשם. * **אישיות:** דייקן קיצוני, שקט, בעל כושר אבחון קליני פנומנלי (מסתמך על סטטוסקופ בלבד), סקיפר מיומן מאוד. ### אלכס (Alex) * **תפקיד:** אשת מכירות ומדריכת תחזוקה צרפתייה מטעם יצרנית היאכטות בצרפת. * **קשר לאבישי:** מכרה לו את היאכטה "Sunrise" לפני שנתיים בצרפת. עברה איתו לילה רומנטי בעבר. * **מניע:** מגיעה לישראל לרגל עבודה. מנסה לחדש את הקשר הרומנטי עם אבישי אך נתקלת בהיסוס מצידו. * **אישיות:** שייטת מקצוענית, בעלת ידע טכני ומכני עמוק ביאכטות, מושכת, יוזמת. ### שחר * **תפקיד:** חברו הטוב ביותר של אבישי, אלמן (אשתו גלית נפטרה שנה קודם לכן למרות השתלת לב שעברה). * **אישיות:** בעל מוח חריף, פרקטי, ציני מעט אך תומך. מפליג קבוע עם אבישי. ### חגית * **תפקיד:** שייטת ביאכטה "ליברטי". עוברת דום לב בים ומצולת על ידי אבישי. * **אבחון רפואי:** אבישי מאבחן אותה כסובלת מ"טקצובו" (Takotsubo) – "תסמונת הלב השבור", שנגרמה כתוצאה מפרידה טראומטית מבן זוגה שבוע לפני כן. ### ד"ר גלעד שרוני * **תפקיד:** מנהל מחלקת לב בבית החולים "מאיר". קולגה לשעבר של אבישי, מעריך אותו בצורה יוצאת דופן כמאבחן הטוב ביותר שהכיר. --- ## 4. תקציר מפורט של הפרקים (לפי סדר הופעתם בטקסט) ### פרק עשירי: חוזרים להרצליה (כרונולוגית: סוף הסיפור) * **עלילה:** אבישי, שחר ואלכס חוזרים מהפלגה מהירה מעכו להרצליה (בזכות הפעלת מפרש ספינקר במהירות 8 קשרים בהובלת אלכס). אבישי מפגין מיומנות עגינה גבוהה במרינה. אלכס נפרדת מהם וחוזרת למלון, מעט מתוסכלת מכך שאבישי שומר על מרחק פיזי ממנה. * **התפתחות רפואית:** חגית ויעל מגיעות ליאכטה של אבישי לאחר ששוחררו מבית החולים "מאיר" ללא ממצאים באקו-לב. אבישי מאלתר בדיקה גופנית ביאכטה בעזרת סטטוסקופ ובדיקת מאמץ מאולתרת (שכיבות סמיכה). * **האבחנה:** אבישי מאבחן אצל חגית **"קרדיומיופתיה ע"ש טקצובו" (תסמונת הלב השבור)**. הוא מנחש נכונה שהיא עברה פרידה רומנטית לאחרונה. הוא ממליץ על מנוחה ומדיטציה ומסרב לקבל תשלום, פרט להזמנה להפליג יחד בעתיד. ### פרק ראשון: הפלגת קצרה עם רונית * **עלילה:** אבישי פוגש במנהלת מרינה הרצליה את המנהל אמיר, המדווח לו שבחורה מצרפת חיפשה אותו. אבישי מהרהר ב"קריסת המחשבים הגדולה" של שנת 2014. אלכס מתקשרת אליו והם קובעים להיפגש בערב. * **פעילות ימית:** אבישי פוגש ברציף את רונית, מאמנת שייט בעבר, ומצטרף כהגאי לאימון תמרונים קצר בים עם קבוצת נשים על סירה תחרותית (44 פיט). הוא מוכיח מיומנות תמרון גבוהה. ### פרק שני: אלכס מגיעה לביקור * **עלילה:** אלכס מגיעה לבקר את אבישי ביאכטה "Sunrise". אבישי מסביר לה על חייו החדשים על המים ("ארבעה חבלים מהחופש"). אלכס מסבירה שתפקידה החדש כולל הדרכת צוותי תחזוקה ברחבי העולם. הם קובעים להיפגש לארוחת ערב בשעה שמונה בלובי של מלון דן אכדיה. ### פרק שלישי: אבישי מספר את סיפורו * **עלילה:** אבישי ואלכס נפגשים ואוכלים במסעדה ההודית "טנדורי" באזור התעשייה של הרצליה. אבישי נפתח בפני אלכס ומסביר בפרוטרוט מדוע נטש את הרפואה: אובדן חיי הנישואין שלו, מותה של אשתו של חברו הטוב שחר תחת סכין הניתוחים שלו, והמחקר הגנוז של ה-FDA על מקרי מוות מתרופות מרשם. ### פרק רביעי: הזמנה להפלגה לעכו * **עלילה:** בחזרה במלון, אלכס מזמינה את אבישי לעלות לחדרה. הוא מסרב מחשש לתחושת ריקנות ומזמין אותה במקום זאת להפלגה בת יומיים לעכו בסוף השבוע, יחד עם שחר. שחר ואלכס מהרהרים (בנפרד) על סירובו של אבישי – שחר מופתע, ואלכס פגועה קלות אך מסוקרנת ומנסה להבין את רגשותיה כלפיו. ### פרק חמישי: יוצאים להפליג ומתחיל המתח * **עלילה:** אלכס מגיעה מוקדם בבוקר ברגל למרינה. אבישי מראה לה את נתיב השיט לעכו במפה (כולל מעקף השטח הצבאי הסגור בעתלית). שחר מצטרף והם יוצאים לים ברוח דרומית-מערבית חלשה. לפתע נשמע צפצוף מצוקה דיגיטלי חזק במכשיר ה-DSC של היאכטה. ### פרק שישי: מצילים יאכטה מטביעה? * **עלילה:** אבישי קולט קריאת מצוקה (Mayday) מיאכטה בשם "ליברטי" המדווחת על חדירת מים (Sinking). אלכס מזהה את הדגם כיאכטה שמכרה בעצמה ומנחשת שהתקלה נובעת מכשל ידוע במשאבת המים המלוחים של הכיור. * **ההצלה הטכנית:** הם מגיעים ל"ליברטי" שעליה 5 נשים. אלכס קופצת לסיפון עם ארגז הכלים של אבישי. היא מנטרלת את הדליפה, ומפעילה יוזמה טכנולוגית: היא רותמת את משאבת המים המלוחים של המנוע ואת משאבת המקלחת כדי לשאוב את המים שהציפו את הסירה. ### פרק שביעי: אפשר להמשיך להפליג * **עלילה:** אלכס חוסמת את פתח הדליפה עם פקק גומי במשאבת הכיור המפורקת. היא מאתרת פיוז שרוף בקופסת החשמל (החבויה מאחורי משענת המושב) ומחליפה אותו כדי להפעיל מחדש את משאבת הבילג' (שיפוליים). הסכנה חולפת. ה"ליברטי" מסיימת את מצב החירום ומחליטה להמשיך לעכו. אלכס חוזרת ל"Sunrise" מלוכלכת אך מנצחת. ### פרק שמיני: עוד מקרה חירום? * **עלילה:** זמן קצר לאחר חידוש ההפלגה, "ליברטי" משדרת קריאת מצוקה שנייה – הפעם רפואית. אחת הבנות (חגית) התעלפה ואיבדה דופק ונשימה. אבישי קופץ לסיפון "ליברטי" עם תיק העזרה הראשונה המאובזר שלו. * **ההחייאה:** אבישי משתמש בדיפיברילטור נייד, מחבר אותו לשקע המצית של היאכטה ומבצע שתי שוקים חשמליים עד לחזרת דופק ספונטני. הוא מאבחן התקף לב קל ומזריק לה טיפול תרופתי ראשוני. הוא כותב מכתב הפניה אישי וישיר לד"ר שרוני בבית חולים "מאיר" כדי לעקוף את הבירוקרטיה במיון. ### פרק תשיעי: רופא נשאר רופא (כרונולוגית: לפני פרק 10) * **עלילה:** אבישי חוזר ל"Sunrise" וממשיך בהפלגה צפונה לעכו. אלכס ושחר דנים ביכולת המדהימה של אבישי לנתק רגשות ולהמשיך הלאה. * **במקביל בבית החולים "מאיר":** חגית ויעל מגיעות למחלקת לב. ד"ר שרוני קורא את המכתב של אבישי, מתפעם מכך שאבישי חזר לפעול כרופא, ומבצע בעצמו בדיקת אקו-דופלר לחגית. הבדיקות יוצאות תקינות לחלוטין. שרוני מתקשר לאבישי (שנמצא ליד חדרה בדרכו לעכו) ומדווח לו. אבישי מבקש מחגית להגיע אליו לסירה במוצאי שבת למעקב. --- ## 5. תמות מרכזיות לניתוח 1. **הבריחה אל הים מול מחויבות מוסרית:** אבישי מנסה להתנתק מעברו כרופא ומגדיר את היאכטה כחופש מוחלט ("ארבעה חבלים מהחופש"). עם זאת, ברגע האמת, הים עצמו מזמן לו מקרי חירום המאלצים אותו לחזור לתפקיד המציל והרופא. התמה מדגישה כי "רופא תמיד נשאר רופא". 2. **סינדרום הלב השבור (טקצובו):** התסמונת הרפואית שחגית לוקה בה משמשת כמטאפורה רבת-עוצמה בספר. הלב הפיזי נפגע כתוצאה מכאב רגשי (פרידה). מוטיב זה מהדהד גם אצל אבישי (שעבר גירושין כואבים) ואצל שחר (שאיבד את אשתו ממחלת לב). 3. **טכנולוגיה מול אינטואיציה אנושית:** הניגוד בין הציוד המתקדם בבתי החולים שלא מצליח לאבחן את חגית, לבין האבחון המהיר והמדויק של אבישי המבוסס על הקשבה בלבד (סטטוסקופ) וניחוש פסיכולוגי. באותו אופן, אלכס פותרת בעיה טכנית מורכבת בעזרת אלתור פיזי (פקק גומי, מעקף משאבות) ולא רק דרך מערכות ממוחשבות. --- ## 6. הנחיות לשאילתות ומענה (Q&A) עבור ה-AI Librarian * **שאלה: מדוע עזב אבישי את הרפואה?** * *תשובה מבוססת טקסט:* אבישי עזב את הרפואה בשל שילוב של שלושה גורמים (פרק ג'): 1. השחיקה והשעות הרבות בבית החולים שגרמו לחורבן נישואיו וגירושיו. 2. מותה של אשתו של חברו הטוב שחר (גלית) במהלך ניתוח לב שביצע בה, למרות שעשה הכל כשורה. 3. מחקר גנוז של ה-FDA שהראה כי 60% ממקרי המוות בבתי חולים נגרמים מתרופות מרשם, מה שגרם לו להרגיש שהרפואה המודרנית לעיתים מזיקה יותר מאשר מועילה. * **שאלה: כיצד הצילה אלכס את היאכטה "ליברטי" מטביעה?** * *תשובה מבוססת טקסט (פרקים ו'-ז'):* אלכס זיהתה כשל במשאבת המים המלוחים של הכיור. היא פירקה את המשאבה, ודחפה פקק גומי לחור כדי לחסום את זרימת המים מהים. במקביל, היא השתמשה במשאבת המים המלוחים של מנוע היאכטה ובמשאבת המקלחת (על ידי מעקף כפתור ההפעלה שלה) כדי לנקז את המים שנאגרו בסירה, ולבסוף החליפה פיוז שרוף בקופסת החשמל כדי להחזיר לפעולה את משאבת הבילג' הראשי. * **שאלה: מהי האבחנה הרפואית של חגית ואיך אבישי הגיע אליה?** * *תשובה מבוססת טקסט (פרק עשירי ופרק ט'):* חגית סבלה מדום לב בים שעבר החייאה על ידי אבישי בעזרת דפיברילטור. הבדיקות בבית החולים מאיר יצאו תקינות לחלוטין. אבישי בדק אותה על היאכטה שלו בעזרת סטטוסקופ ובדיקת מאמץ מאולתרת (שכיבות סמיכה). הוא איבחן אצלה "קרדיומיופתיה ע"ש טקצובו" (תסמונת הלב השבור) – מחלה המדמה התקף לב קשה אך הסימפטומים שלה נעלמים תוך שעות ספורות, הנגרמת לעיתים קרובות מלחץ נפשי חריף. אבישי ניחש בהצלחה שהדבר נגרם עקב פרידה רומנטית שעברה חגית שבוע לפני כן.

להלן ניתוח ספרותי עמוק ותקציר מפורט, פרק אחר פרק, של הספר **"רחשי הלב האחרונים"** מאת אורי קוטנר. מדריך זה מיועד להזנה ישירה ל-System Prompt של ספרנית AI, ומציע סקירה כרונולוגית מובנית (מפרק 1 עד פרק 24), אפיון דמויות, ניתוח תמטי ומעקב אחר התפתחות העלילה. --- # מדריך ל-AI: ניתוח ותקציר "רחשי הלב האחרונים" מאת אורי קוטנר ## 1. סקירה כללית ותמטית של היצירה "רחשי הלב האחרונים" (הוצאת הליקון ספרים, 2012/2015) הוא רומן דרמטי-רפואי המציג דילמות קיומיות סביב גבולות הרפואה המודרנית, חוסר האונים האנושי מול המוות, והשאיפה לשליטה ולחופש. ### תמות מרכזיות: * **הים לעומת בית החולים (מרחב של חופש מול מרחב של חולי וכפייה):** הים וההפלגה ביאכטה מיוצגים לאורך כל הספר כמפלט כמעט מיסטי עבור הגיבור, ד"ר אבישי כץ. בעוד שבית החולים תובעני, מתוח ורווי כישלונות בלתי נמנעים, הים מציע רוגע, הרמוניה ושליטה מוחלטת. * **אינטואיציה אנושית מול טכנולוגיה רפואית:** ד"ר אבישי מיוצג כרופא מהדור הישן, המעדיף להקשיב לרחשי הלב באמצעות סטטוסקופ ולחוש את הדופק בידיו, בניגוד לקולגות שלו המסתמכים על מכשירים. הוא חווה תסכול עמוק מכך שהטכנולוגיה והפרוטוקולים הרפואיים היבשים אינם מצליחים תמיד להציל חיים. * **חוסר אונים מול גזירת הגורל:** הטרגדיה של גלית מדגישה את גבולות היכולת האנושית. למרות משאבי עתק, מטוסים פרטיים, קשרים חובקי עולם והמנתח הטוב ביותר – זיהום פשוט יחסית מכניע את הגוף. * **התחלה חדשה ("זריחה"):** רכישת היאכטה והמעבר המתוכנן של אבישי מעולם הרפואה לעולם ההייטק והספנות מייצגים את היכולת של האדם להמציא את עצמו מחדש לאחר אובדן וגירושין. --- ## 2. אפיון דמויות מפתח * **ד"ר אבישי כץ:** מנתח לב וכלי דם בכיר, מוערך ביותר אך שרוי במשבר אישי עמוק. אשתו קארין עזבה אותו לקנדה, והוא מתמודד עם בדידות. אבישי הוא אדם יסודי להפליא, קפדן, לפעמים חסר סבלנות וזועף בעבודה, אך בים הוא הופך לאדם שליו, מחייך וסבלני. * **שחר:** חברו הקרוב של אבישי ובעלה של גלית. איש אבטחת מידע גאון, עשיר, בעל קשרים בינלאומיים ויכולת למידה פנומנלית. שחר מייצג את ה"חצי-אל": דמות שאין משימה הבלתי אפשרית עבורה, עד לרגע שבו הטבע והמוות מכניעים אותו. * **גלית:** אשתו של שחר. חולת קרדיומיופתיה קשה. אישה חזקה אך פגיעה, שסומכת על אבישי ושחר לחלוטין. * **פזית:** אחות צעירה בבית החולים שאבישי בוחר בה כעוזרת האישית שלו בחדר הניתוח. היא חרוצה, נבוכה לעיתים מסגנונו השתקן של אבישי, ומפתחת אהבה לשייט בזכותו. * **טליה גורנר:** סטודנטית חרוצה לרפואה, שמפגינה עירנות קלינית גבוהה ומסייעת לאבישי במהלך הניתוח ולאחריו. * **אלכס:** מנהלת מכירות במספנת יאכטות בלה-רושל, צרפת. שייטת תחרותית בעברה, אישה יפה, חכמה ודעתנית שמתפתחת איתה מערכת יחסים רומנטית קצרה וסוערת עם אבישי. --- ## 3. תקציר כרונולוגי מפורט – פרק אחר פרק ### פרק ראשון: גלית מגיעה לבדיקה שחר מביא את אשתו גלית לבדיקה דחופה אצל חברו, מנתח הלב ד"ר אבישי כץ. גלית סובלת מקרדיומיופתיה (מחלת שריר הלב) ועברה התקף לב קל באותו בוקר, אך הקרדיולוג המטפל שלה, ד"ר שוורץ, סירב לקבל אותה וגילה אדישות. אבישי מתרעם על שוורץ ומסכים לבדוק אותה באופן חריג. הוא משתמש בסטטוסקופ ומקשיב ידנית לקצב הלב ("רחשי הלב"). אבישי מזהה החמרה, משנה את הטיפול התרופתי לבטקסולול, ומזמין אותם להפלגה כדי להירגע. במהלך השיחה נחשף כי אשתו של אבישי, קארין, עזבה אותו לקנדה לפני שבועיים. ### פרק שני: המחלה מחמירה לאחר שבוע, גלית חוזרת לבדיקה נוספת. אבישי מחליט לבצע בדיקת אקו-לב בעצמו, מכיוון שהוא לא סומך על טכנאים. הממצאים מדאיגים מאוד: שריר הלב מורחב משמעותית והמחלה מתקדמת במהירות. אבישי מבין שהתרופות הן פתרון זמני בלבד (לכמה חודשים עד שנים ספורות) והמוצא היחיד הוא השתלת לב – משימה כמעט בלתי אפשרית בישראל בשל מחסור בתורמים. אבישי מנסה לא להבהיל את גלית, אך היא מבינה מהמסך שמצבה חמור. שחר מתקשר לאבישי מיד לאחר מכן, ואבישי מזמין אותו לשיחה דחופה במועדון השייט. ### פרק שלישי: צריך השתלת לב במועדון השייט, אבישי חושף בפני שחר את האמת המרה: גלית זקוקה להשתלת לב דחופה. שחר מפגין תושייה מיידית ושואל כמה זמן ניתן לשמר לב מחוץ לגוף (אבישי משיב: 4–6 שעות). שחר מחליט לנצל את קשריו הבינלאומיים בחו"ל כדי למצוא לב ומצהיר שיארגן מטוס פרטי להבאתו. אבישי סקפטי אך רושם את גלית ברשימת הממתינים הארצית. השניים יוצאים להפליג בתיאום מושלם ובדממה, פעולה המשמשת לשניהם כמפלט נפשי. ### פרק רביעי: אין גבול ליכולתו של שחר שחר מתמודד עם החרדה לגורל אשתו. בשבת, אבישי מזמין את שחר וגלית להפלגה נוספת, ומצרף את בתו אורית, צוערת בקורס טיס (במגמת מסוקים). במהלך השיט עולה נושא עזיבתה של קארין, קשיי הקליטה שלה בארץ וסירובו של אבישי לחזור לקנדה. בהמשך, שחר מעדכן את אבישי כי יצר קשר עם מנהל בית חולים בניס, צרפת, שהבטיח לסייע במציאת לב. שחר מבקש מאבישי לשלוח לו מייל רפואי מפורט עבור הצרפתים. ### פרק חמישי: מספרים לגלית גלית מגיעה לבדיקה ביום ראשון. אבישי עצבני וצועק על מתמחה בטיפול נמרץ, אך נרגע לקראת המפגש איתה. הוא בודק אותה ידנית בחדר הבדיקות. במשרדו, גלית מבחינה בצילומי אקו-לב של חולה בשם מר שטיינברג שעבר השתלת לב מוצלחת שנה קודם לכן. אבישי מסביר לה שהשתלת לב היא הפתרון היחיד עבורה ומספר לה על מאמציו של שחר בחו"ל. גלית כועסת בתחילה על כך שהדברים הוסתרו ממנה, אך חשה אסירת תודה על נחישותו של שחר. ### פרק שישי: אבישי מציע הצעה מעניינת לפזית אבישי מזמין את פזית, אחות צעירה וחדשה במחלקה, לארוחת צהריים מחוץ לבית החולים. הוא מציע לה להיות העוזרת הקבועה שלו בחדר הניתוח במקום האחות הפורשת. הוא מסביר שהוא זקוק למישהי שתלמד את שיטותיו ותעבוד איתו בתיאום מוחלט ללא מילים. פזית מוחמאת ומסכימה. באותו ערב הם מנתחים יחד השתלת קוצב לב, ופזית מתרשמת מהעבודה השקטה והמהירה שלו. בהמשך, אבישי מזמין אותה להצטרף אליו להפלגה כדי להכיר טוב יותר, מה שמעורר גל רכילויות בקרב האחיות. ### פרק שביעי: פזית באה להפליג פזית מצטרפת להפלגה עם אבישי, שחר וגלית. במהלך השייט, גלית חווה פתאום כאבים בחזה והתכווצויות לב. אבישי פועל בקור רוח: הוא מנחה את שחר לתפוס את ההגה ומבקש מפזית לבדוק את הדופק של גלית באופן ידני. האירוע מסתיים בשלום לאחר שגלית נוטלת את תרופתה, אך אבישי מחליט להחזיר את הסירה למרינה ומבין שעליו להכין תיק עזרה ראשונה רפואי מלא (כולל דיפיברילטור) להפלגות הבאות. שחר מביע שוב ביטחון מוחלט בכך שימצא לב בקרוב בצרפת. ### פרק שמיני: פזית בודקת חולה פזית מגיעה לעבודה ואבישי מטיל עליה לבצע בדיקה קלינית ובדיקות דם לחולה צעירה יחסית, הלנה קוראקין, המיועדת להחלפת קוצב לב בערב. בנוסף, הוא מבקש ממנה לאתר עבורו דיפיברילטור נייד לתיק השייט שלו. פזית מופתעת מכך שאבישי סומך עליה לבצע את הבדיקה הטרום-ניתוחית ומעיינת בתיק הרפואי של הלנה בחשש ובאחריות. ### פרק תשיעי: ניתוח ראשון של פזית הניתוח של הלנה קוראקין מתחיל. פזית משמשת כסייעת של אבישי. כצפוי, ברגע ניתוק קוצב הלב הישן, החולה נכנסת לדום לב. אבישי פועל במהירות ומבצע החייאה בעזרת דיפיברילטור (מכה ראשונה ב-200V נכשלת, מכה שנייה ב-250V מחזירה את הדופק). במהלך הניתוח מתברר שיש להחליף גם את האלקטרודות הישנות. אבישי מבצע את הפעולה המורכבת תחת שיקוף פלואורוסקופיה במהירות ובמיומנות יוצאת דופן. המרדים משבח את פזית על תפקודה ואת אבישי על מקצועיותו. ### פרק עשירי: נמצא לב עבור גלית בשעה שלוש לפנות בוקר, שחר מתקשר לאבישי בהתרגשות: נמצא לב מתאים בצרפת (של אישה בת 30 שנהרגה בתאונת דרכים). שחר כבר ארגן מטוס פרטי ומסוק שיביא את הלב ישירות משדה התעופה לבית החולים. אבישי מזעיק את פזית ואת המרדים ד"ר שושני (לאחר מאבק קטן עם מנהל בית החולים שמעיר את המרדים משנתו). אבישי יוצר קשר עם הרופא הצרפתי בניס כדי לוודא את תקינות הלב ומנחה להכין את חדר הניתוח ואת מיטת הטיפול הנמרץ. ### פרק אחד עשר: מתכוננים לניתוח גלית מגיעה עם שחר לבית החולים. אבישי מכין אותה נפשית לניתוח ומבהיר את הסיכונים, כולל האפשרות (הנמוכה) שהלב יימצא לא מתאים ברגע האחרון ושהיא תתעורר ללא השתלה. פזית מכינה את הציוד, וכולם נדהמים מהיכולת הלוגיסטית של שחר. אבישי מזעיק גם את טליה, סטודנטית לרפואה, כדי שתסייע. גלית מקבלת זריקת פרדניסולון (סטרואידים לדיכוי מערכת החיסון) כדי למנוע דחייה של האיבר החדש, ואבישי פורש לחצי שעה של התבודדות במשרדו לפני הניתוח. ### פרק שנים עשר: מתחילים בניתוח הלב החדש מגיע במסוק לגג בית החולים בתוך צידנית מיוחדת. אבישי ושחר מתכוננים לניתוח (שחר נוכח בחדר בהסכמת אבישי). אבישי בוחן את הלב הנתרם ומאשר שהוא תקין. הניתוח מתחיל; אבישי מבצע חתך ארוך לאורך עצם החזה. הלב הישן והחולה של גלית נחשף, והיא מחוברת למכונת לב-ריאה. אבישי מנתק את הלב הישן והמוגדל ומנחה את טליה לשמור אותו לצורכי לימוד. הוא מקבל את הלב החדש (שנראה קטן יותר בהשוואה ללב החולה שהוצא) ומתחיל במלאכת מחשבת עדינה של התאמת כלי הדם ותפירת הלב למקומו. ### פרק שלושה עשר: נראה שהניתוח מצליח לאחר רבע שעה של תפירה עדינה, הלב מחובר. אבישי משתמש בכפות דיפיברילטור ונותן פולס חשמלי יחיד – והלב החדש מתחיל לפעום באופן סדיר. המוניטור מראה א.ק.ג. תקין. גלית נסגרת ומועברת למחלקת טיפול נמרץ. לאחר כשעתיים היא מתעוררת חלשה וכואבת, ואבישי מזריק לה משככי כאבים. הוא מסביר לה ששחר לא יכול להיכנס בשל סכנת זיהום. כעבור 24 שעות, מצבה משתפר והיא מועברת לחדר פרטי, שם היא זוכה לביקור מרגש משחר והוריה. אבישי מנחה את טליה להשגיח עליה צמוד, לא רק באמצעות המוניטור אלא גם בבדיקות ידניות קבועות. במהלך בדיקה כזו, טליה מגלה שגלית חמימה למגע ולוקחת ממנה בדיקת דם בחשד לזיהום. היא מזעיקה את אבישי. ### פרק ארבעה עשר: האם הניתוח באמת הצליח? אבישי מגיע בדאגה לחדרה של גלית. החום שלה אינו גבוה במיוחד, אך בבדיקת הדם במחשב מתגלה תמונה מדאיגה של זיהום פעיל. אבישי משבח את טליה על העירנות ומורה לתת לה אנטיביוטיקה. שחר שואל את אבישי מדוע הלב החדש נראה קטן יותר, ואבישי מסביר שהלב של גלית היה מוגדל בגלל המחלה, ואילו הלב החדש הוא בגודל טבעי של ספורטאית. החום של גלית לא יורד. פזית וטליה מנסות להוריד את החום בעזרת מגבות קרות, אך אבישי צועק עליהן להפסיק מיד, ומסביר שבמצבה של גלית יש לאפשר לחום הגוף להרוג את החיידקים. כדי לעזור לגוף להילחם בזיהום, אבישי מחליט להפסיק זמנית את התרופות מדכאות החיסון, תוך לקיחת סיכון מחושב של דחיית השתל. ### פרק חמישה עשר: הניתוח לא הצליח הפתרון הטיפולי לא מועיל. תוצאות בדיקת הדם הבאות של גלית גרועות מאוד. לפתע, המוניטור מתחיל לצפצף וגלית נכנסת לכשל נשימתי ולדום לב. אבישי מנסה לבצע החייאה ידנית בלחץ רב, אך לשווא. גלית נפטרת מהזיהום הקשה שעטף את גופה וריאותיה. שחר והוריה מתפרקים בבכי. אבישי חוזר למשרדו שבור, סוגר את הדלת ובוכה בחוסר אונים מול כישלון הרפואה. הוא נפגש עם המשפחה השבורה ומגלה שגלית ביקשה לתרום את גופתה למדע. שחר וההורים מחליטים לא לשבת שבעה כדי להמשיך הלאה. אבישי המותש מחליט לקחת פסק זמן, מבטל את ניתוחיו למחרת ומזמין את פזית וטליה להפלגה בים כדי להתאוורר. בלילה, אבישי נתקף מחשבות נוגות ומחליט ללכת פיזית לביתו של שחר. ### פרק שישה עשר: מתמודדים עם האבדן אבישי מוצא את שחר בחדר עבודתו המלא במסכים, שרוי בבדידות קשה אך מנסה להפגין חוזק. אבישי משתף אותו בתחושותיו הקשות ובכך שפרץ בבכי בביתו הריק. הוא מרגיש שהרפואה פשטה את הרגל. שחר מעודד את אבישי ומציע לו לקחת חופש ולנסוע לחו"ל. למחרת, אבישי, פזית וטליה יוצאים להפלגה. אבישי נרגע לחלוטין בים, ואף מאפשר לטליה להשיק את היאכטה ולנווט. פזית וטליה שמחות לראות אותו מחייך שוב. לאחר ההפלגה, אבישי חוזר לשחר, שמפציר בו שוב לקחת חופשה. אבישי מחליט לפנות למנהל בית החולים ולבקש חופשה ללא תשלום (חלת"צ) של שלושה חודשים כדי לטוס לצרפת ולקנות יאכטה משלו. ### פרק שבעה עשר: אבישי טס לצרפת אבישי בשדה התעופה בדרכו לפריז, ומשם ברכבת ללה-רושל. בחודש האחרון הוא שקד על לימוד אינטנסיבי של מבנה יאכטות ותחזוקתן, ואף נעזר ברועי, מנהל התחזוקה במספנה בהרצליה. אבישי נהנה מהאתגר של עשיית הדברים לבד, ללא סוכן או סקיפר מלווה. בנתיים בישראל, פזית וטליה מגלות שמנהל המחלקה כבר מחפש מחליף קבוע לאבישי, מה שמעיד על כך שאבישי עשוי לא לחזור לעולם. פזית מטילה על טליה לבדוק את מר שטיינברג (מושתל הלב הוותיק של אבישי) שהגיע לביקורת ומתלונן על כאבים. ### פרק שמונה עשר: אבישי מגיע ללה-רושל אבישי מגיע למלון בלה-רושל המשקיף על מעגן היאכטות. הוא נהנה מהעיר העתיקה ומהאקלים הנוח יחסית לחורף הנגרם בשל זרם הגולף. לפני שהוא יוצא לטייל, טליה מתקשרת אליו מהארץ ומעדכנת שמר שטיינברג סובל מכאבים בחזה, אך בדיקות הא.ק.ג. והמאמץ שלו תקינות. היא מציינת שד"ר שרוני רוצה לשחררו ולבדוק אותו רק בעוד חודש. אבישי מייעץ לה לתת לו ליפיטור למקרה של הסתיידות עורקים ולבצע בדיקת אקו דופלר. אבישי מסייר במעגני היאכטות המשומשות, משוחח עם בעלי סירות באנגלית ומתכונן לפגישתו למחרת עם אלכס, נציגת המכירות של המספנה. ### פרק תשעה עשר: אבישי מכיר את אלכס אבישי מגיע למספנה ופוגש את אלכס – אישה צרפתייה יפהפייה, שייטת מנוסה שחיה בעבר בארה"ב ומדברת אנגלית מושלמת. אלכס לוקחת אותו לסיור מקיף של מספר שעות בפסי הייצור המודרניים של היאכטות, שם גוף הסירה מיוצר בהזרקה בלחץ אך רוב ההרכבה הפנימית עדיין נעשית ידנית. אבישי מפגין ידע טכני רב שמדהים את אלכס. השניים יוצאים לארוחת צהריים במסעדה איטלקית (אבישי נמנע מאכילת בשר מטעמי בריאות) ומספרים זה לזה על חייהם. אבישי מוקסם ממנה ומזמין אותה לארוחת ערב. ### פרק עשרים: ארוחת ערב עם אלכס אבישי ואלכס נפגשים לארוחת ערב במסעדה מפוארת המשלבת מטבח תאילנדי, יפני וצרפתי. אבישי מספר לה על פרידתו מאשתו קארין ועל מותה הטראגי של גלית, שהוביל אותו להחלטה לעזוב את מקצוע הרפואה. אלכס מקשיבה באמפתיה רבה. לאחר מכן, הם יוצאים לטיול רגלי רומנטי לאורך הטיילת ומעגן הסירות. אבישי מספר על ילדותו בצופי ים. כשהם חוזרים למלון, השניים מתנשקים ארוכות ומסכמים להיפגש למחרת. ### פרק עשרים ואחת: אבישי מזמין יאכטה אבישי מגיע למספנה לפגישה המכרעת של קביעת מפרט היאכטה. הוא נפגש עם ג'אן, מתכנן היאכטות הראשי (אלכס מתרגמת מצרפתית), ומחליט על גוף סירה חצי-תחרותי המשלב מהירות ונוחות. לאחר מכן הוא נפגש עם מעצבת הפנים נטלי ובוחר קטלוגים ושינויים מותאמים אישית (מיקום השירותים, המטבח, המדפים בארונות). אבישי נשאר מרוכז להפליג ומדהים את כולם ביסודיות שלו. אלכס מציעה לקחת אותו לביתה להכין לו ארוחת ערב. בביתה הקטן והמעוצב במוטיבים ימיים, אלכס מחליפה לשמלה חצי שקופה, ולאחר שאבישי מתקלח, השניים מתמסרים לתשוקה ומבלים את הלילה יחד במיטתה. ### פרק עשרים ושניים: קונים יאכטה בבוקר, אבישי מתעורר לצד אלכס החושנית וחווה תחושת שחרור ושלמות ללא רגשות אשם (מכיוון שהוא בדרך לגירושין בכל מקרה). הוא מאשר לה שהוא מתכוון להתפטר סופית מהרפואה עם חזרתו לישראל. השניים מגיעים למשרד, ואבישי חותם על חוזה הרכישה של יאכטה מדגם 40 פיט בהתאמה אישית, שלה הוא קורא **"זריחה" (Sunrise)**. הוא משלם את המקדמה באמצעות צ'ק בנקאי שהכין מראש (היתרה תשולם עם מסירת היאכטה בעוד כחמישה חודשים). אלכס מציעה לחגוג את הרכישה בהפלגה במפרץ. ### פרק עשרים ושלושה: מפליגים עם אלכס אלכס ואבישי מגיעים למעגן ועולים על יאכטת הדגמה הדומה לזו שהזמין. אבישי מתרשם מתא המנוע הנקי וממערכות השייט הבודד (בלון הרמת מפרשים חשמלי). הם יוצאים למפרץ ונהנים מרוח קלה. אלכס מלמדת את אבישי טכניקות מתקדמות לכיוון מפרשים וחלוקת חבלים תחרותית באנגלית פשוטה. אבישי אוחז בהגה ומנווט בכישרון, ואלכס מחמיאה לו שהוא הגאי מצוין. אבישי מציע לה להצטרף אליו למסע להבאת היאכטה לישראל בעוד חמישה חודשים; אלכס מסכימה להצטרף רק עד פתח הים התיכון, שכן היא אינה מעוניינת לעזוב את ביתה בצרפת. ### פרק עשרים וארבע: חוזרים לישראל אבישי יושב במטוס בדרכו חזרה לישראל, נזכר בחופשה המדהימה ובקשר עם אלכס. הוא מתחיל לתכנן את המסע הימי העתידי מצרפת לישראל, שיעבור דרך ספרד, איטליה, יוון וטורקיה, ומקווה ששחר ובתו אורית יצטרפו אליו לחלקים מהדרך. הוא מבין שעליו למצוא מקום עגינה דחוף במרינה הצפופה בהרצליה. עם נחיתתו בארץ, אבישי נחוש בדעתו להתפטר סופית מבית החולים, למלא את זמנו הפנוי בלימוד תכנות ומחשבים (כפי ששחר הציע לו בעבר), ולהתחיל פרק חדש בחייו. --- ## 4. מוטיבים מנחים להזנה במערכת ה-AI * **דמיון בין גוף האדם ליאכטה/מטוס:** אבישי רואה ביאכטה, במטוסים ובמערכת האלקטרודות של קוצבי הלב מערכות מכניות מורכבות אך מוגבלות, בעוד שגוף האדם (ובייחוד הלב ומחזור הדם) הוא היצירה המתוחכמת מכולן. * **העבודה ללא מילים:** התיאום העיוור של אבישי עם שחר בים ועם פזית בחדר הניתוח מייצג את האידיאל של אבישי ליחסים אנושיים – הרמוניה מוחלטת המבוססת על מקצועיות וקריאת מחשבות שקטה, ללא צורך במילים מיותרות. * **שבירת הסטטוס-קוו:** המעבר של אבישי מרפואה לשייט מייצג מרד אקזיסטנציאליסטי – האומץ לנטוש קריירה מפוארת ויוקרתית כאשר היא מפסיקה להעניק משמעות פנימית, ולבחור בחופש האמיתי של הים.

להלן ניתוח ספרותי מפורט ומבנה נתונים מורחב של הטקסט מתוך הספר **"מועדון הגלישה"** מאת אורי קוטנר. מסמך זה מיועד להזרקה ל-System Prompt של ספרנית AI, ומספק מידע אנליטי, תמציתי ומפורט ברמת הפרק, הדמויות, המונחים המקצועיים וצירי העלילה. --- # מדריך אנליטי ותקציר פרקים: "מועדון הגלישה" / אורי קוטנר ## 1. סקירה כללית ורקע (General Overview) * **שם הספר:** מועדון הגלישה * **מחבר:** אורי קוטנר * **שנת הוצאה וזכויות:** 2017 (c), הליקון ספרים / QuickEpub * **ז'אנר:** רומן ריאליסטי, דרמת ספורט ימי, התבגרות וקהילה. * **זירת ההתרחשות (Setting):** חוף הים בהרצליה (מלון השרון, מועדון הגלישה השרון, מרינה הרצליה) עם פלאשבקים ואזכורים לאילת (מועדון ביק בים האדום, אקווה-ספורט) וחוף אכדיה. * **תמות מרכזיות:** * **התמכרות חיובית לים ולרוח:** הגלישה כסגנון חיים וכמפלט פסיכולוגי. * **קהילתיות מול מסחור:** המאבק בין מועדון חברים קטן ואינטימי לבין יוזמות עסקיות גדולות (מעבר לאכדיה, אירוח הפקות בינלאומיות). * **העצמה נשית בספורט:** דנית כדמות מובילה, מקצוענית, מאמנת של גברים מבוגרים ומיומנת טכנולוגית ותאורטית. * **נחישות ולמידה עצמית:** סיפורו של הראל הלומד גלישה והופך למנהל המועדון. --- ## 2. פרופילי דמויות (Character Profiles) ### דמויות ראשיות: * **דנית:** הגיבורה הראשית. גולשת רוח מקצוענית מאילת (לשעבר מדריכה ב"ביק בים האדום" תחת מתי פרידמן). עברה למרכז, מתגוררת בהרצליה ומתחילה לימודי הנדסת חשמל באוניברסיטה (אחרי מכינה). דמות כריזמטית, יוזמת, בעלת הבנה עמוקה ברוחות ובמטאורולוגיה, מחזיקה ברישיון משיט לסירות מהירות. הופכת למדריכה ושותפה (50/50 בהכנסות מהדרכה) של אשר במועדון. * **אשר:** מנהל מועדון הגלישה בחוף השרון (מועסק על ידי שוכר המקום, צביקה). טיפוס נינוח, אוהב לשבת על כסא נוח ולהמתין לרוח הצפונית. בונה גלשני קסטום (Custom) כתחביב. חסר סבלנות להדרכת מתחילים אך מנהל קשרים טובים עם הגולשים המנוסים. מחליט לעבור לנהל את המועדון החדש באכדיה. * **הראל:** בחור צעיר, שקט, ביישן וממוקד מאוד. מתחיל כגולש חסר ניסיון שנסחף למועדון, מקבל מאשר אישור לאחסן את הגלשן בחינם, ומפגין כוח רצון אדיר. לומד "ווטר-סטארט" מהסבר תיאורטי בלבד. מתגייס לצבא תוך חצי שנה, ומתמנה למנהל הזמני של המועדון בתקופת המעבר. * **הילי:** מנהלת האירועים של מלון השרון. חברתה של דנית. אחראית על ההיבט המסחרי והאירועים בחוף (מארגנת את הפקת הקטלוג של חברת "גאסטרה" הגרמנית). לומדת לגלוש אצל דנית. דמות אסרטיבית, מנוסה בניהול משא ומתן מול גורמים במלון ומול ספקים חיצוניים. ### דמויות משנה: * **אורי:** חבר ותיק של אשר, במקור מאילת, חזר מארה"ב. גולש מעולה (על גלשן "אולטרה-וויב" ומפרש "גאסטרה"). הוא זה שמציע לאשר לעבור לנהל את המועדון המשוקם באכדיה. * **שייקה:** חבר מועדון ותיק ומכור לגלישה. עובד בתעשייה האווירית. חובב גלים גבוהים וסערות חורף (שבר תרנים רבים עד שקנה תורן קרבון). מבקש מדנית לאמן אותו באופן אישי. * **בתיה:** גולשת ותיקה ומנוסה במועדון (עוד מהתקופה של המנהל הקודם, ירון). למדה לבד מתוך ניסוי וטעייה. * **רון:** קצין הביטחון הרציני והקשוח של מלון השרון. יוצא יחידה מסווגת. מסייע לאבטח את ציוד הצילום של המשלחת הגרמנית בעזרת "אזיק אלקטרוני" חדשני ומכשור טכנולוגי. * **צביקה (בעל המועדון):** השוכר הרשמי של שטח המועדון ממלון השרון. אדיש למתרחש במועדון, נמצא רוב הזמן בחו"ל ועתיד לחזור רק בסתיו. * **צביקה הנדלר:** יבואן סירות חצי-קשיחות וציוד ימי מרשפון. טיפוס שאוהב לעשות רושם (נוסע ברכב שירות שעליו כתוב "מספר 10" כדי להמחיש שיש לו ציוד רב). משכיר להילי ודנית סירה מהירה (40 כ"ס) לצילומים. * **חסן:** נהג המיניבוס של מלון השרון. מדבר ערבית ומתחבר לדנית שמשוחחת איתו בשפתו. * **המשלחת הגרמנית (חברת גאסטרה):** צוות של 8 אנשים (6 גולשים/דוגמנים - 3 גברים ו-3 נשים, במאי וצלם) המגיעים לישראל לצילום קטלוג גלישה בינלאומי. --- ## 3. ניתוח פרק אחר פרק (Detailed Chapter-by-Chapter Summary) ### פרק 1: אחותו של שימודה * **תקציר:** קבוצת גולשים עוזבת, ואשר ודנית משוחחים על אופי המועדון (אינטימי מול המוני). דנית מודאגת מחשבונות ופרנסה. תיירת גרמנייה בשם מירים שילדט מגיעה ומבקשת לשכור גלשן רוח מסוג "מיסטרל טריפה" (דגם אייקוני משנות ה-80). אשר מבין שהיא מנוסה ומציע לדנית לטפל בה ולחלוק בהכנסות. הרוח חלשה ביותר, אך ברגע שמירים עולה על הגלשן – כנגד כל הסיכויים – עולה משב רוח והיא מתחילה לגלוש. כשהיא יורדת, הרוח פוסקת. דנית משווה אותה לדמותו של דונלד שימודה (עושה הניסים מהספר "תעתועים" מאת ריצ'רד באך) ומכנה אותה בצחוק "אחותו של שימודה". בניסוי השני הרוח שוב עולה בהתאמה מוחלטת למגע שלה במים. דנית מנצלת את הרוח המפתיעה ויוצאת לגלוש איתה בחינם, בעוד שייקה מתקשר לברר על הרוח. ### פרק 2: חבר ותיק חוזר * **תקציר:** סוף הקיץ מגיע, הימים מתקצרים. אשר מרוצה מהחזרה המוקדמת הביתה, ודנית מודאגת ממיעוט העבודה ומבררת לגבי גלישת חורף בים התיכון (שונה מאילת נטולת הגלים). אורי, חבר ותיק של אשר, חוזר מארה"ב. אשר מוריד עבורו מהמדף הגבוה גלשן קסטום קצר של "אולטרה-וויב" ומערך מפרש של "גאסטרה". אורי מציע לאשר הצעה מפתה: לנהל מחדש את מועדון הגלישה בחוף אכדיה שנסגר לפני שנה, בתנאים משופרים ותוך העסקת דנית כמדריכה וחצי שנה חינם לחברי המועדון הנוכחיים. אורי ודנית יוצאים לגלוש; אורי מוקסם מיכולותיה (במיוחד מהביצוע המושלם של "דאק-ג'ייב" בגלי החוף). בהמשך, דנית מתייעצת עם חברתה הילי לגבי המעבר ומגלה שהמועדון הנוכחי מושכר לאדם בשם צביקה וכי אשר הוא למעשה שכיר שלו. ### פרק 3: הראל * **תקציר:** דנית ממתינה לאשר שיחזור מהפגישה באכדיה. אשר מספר כי המעבר מתוכנן לעוד כשלושה חודשים (באמצע החורף או באביב), אך דנית מסרבת להתחייב לעבוד בכל סוף שבוע בגלל לימודיה הקרובים. היא מחליטה להישאר במועדון הנוכחי. באותו ערב מגיע הראל, בחור צעיר ותשוש שנסחף מהחוף השכן עם גלשן נפח גדול ומיושן. הוא מבקש לאחסן את הגלשן במועדון. אשר מאשר לו לאחסן את הציוד בחינם למשך חודש בשל הסגירה הצפויה. דנית עוזרת להראל ונותנת לו טיפים טכניים ראשוניים על הרמת מפרש מול הרוח. היא מבחינה שהוא שולט היטב בקשרים וחבלים, אך חסר מיומנות גלישה בסיסית. ### פרק 4: הראל לומד לגלוש * **תקציר:** הראל מגיע מדי בוקר ומפגין התמדה עצומה. האווירה במועדון משתנה לקראת המעבר הצפוי לאכדיה. באחד הימים דנית צועקת להראל טיפ קריטי: "שים רגליים ברצועות", וגלשנו מתחיל לרחף במהירות ("פלנינג"). היא ממליצה לו לקנות גלשן קצר בעל נפח בינוני, והוא מיישם זאת ומתמודד בגבורה עם הנפילות המרובות. בסערת חורף אחת, בתיה מבקשת מדנית הסבר תיאורטי על ביצוע "ווטר-סטארט" (עליה לגלשן מהמים באמצעות הרוח). דנית מסבירה ומשרטטת את העיקרון (התורן מול הרוח, שימוש במפרש ככנף מטוס ליצירת כוח עילוי). הראל מקשיב בריכוז, וביום למחרת מיישם את התנועה באופן מושלם במים. אשר נדהם מכך שהראל למד "ווטר-סטארט" מהסבר תיאורטי בלבד. ### פרק 5: מנהל מועדון זמני * **תקציר:** החורף בעיצומו. דנית מגיעה רק בסופי שבוע ורק הראל מתמיד ומגיע מדי יום, גם כשאין רוח. מועדון אכדיה צפוי להיפתח באביב, והילי מודאגת מסגירת המועדון בחוף השרון עד שצביקה הבעלים יחזור בסתיו. דנית מציעה להילי פתרון זמני: להפקיד את מפתח המועדון בידי הראל השקט והאמין. הילי פוגשת את הראל ומציעה לו את התפקיד. הראל, שעומד להתגייס לצבא בעוד חצי שנה, שמח לקבל את המשרה ללא שכר, בתמורה לחברות חינם במועדון (שתישאר בתוקף גם לאחר שצביקה יחזור). ### פרק 6: דנית *(פרק פלאשבק / היכרות ראשונית)* * **תקציר:** דנית מגיעה לראשונה למועדון ומציעה את עצמה כמדריכת גלישה. אשר מסתייג ומציין שזהו מועדון חברים, אך בוחן אותה בשאלות מקצועיות. היא מרשימה אותו בידיעת דגמים (גולשת על "ביק טכנו 255" ומפרש "T293 One design"). היא מספרת שעבדה באילת אצל מתי פרידמן וכעת עברה להרצליה לצורך לימודי הנדסת חשמל באוניברסיטה. אשר מאתגר אותה לגלוש ברוח צפונית חזקה ומספק לה גלשן "פנאטיק" בנפח 94 ליטר. אשר עצמו גולש על גלשן קסטום (90 ליטר) שהוא בנה בעצמו. דנית מרכיבה את המפרש במהירות ובקלילות, ומפגינה בים ביצועים מרהיבים (כולל "דאק-ג'ייב" מושלם בגלים). בעקבות המבחן המושלם, דנית מציעה עסקה של חלוקת הכנסות 50/50 מהדרכות קורסים חדשים. אשר מסכים. ### פרק 7: איך דנית למדה לגלוש * **תקציר:** דנית ואשר משוחחים על כסאות הנוח. דנית מספרת שגדלה באילת, למדה לצלול באקווה-ספורט והתאמנה אצל מתי פרידמן (דודו ומאמנו של האלוף האולימפי גל פרידמן). היא משתפת בסיפור משעשע שבו נסחפה בטעות לתוך שטח ירדן, נרדפה על ידי ספינת משמר החופים הירדני, ובשל הבהלה נפלה למים ועשתה את ה"ווטר-סטארט" הראשון שלה מתוך פאניקה. שייקה ובתיה מגיעים ומביעים התפעלות עצומה מרמת הגלישה שלה. שייקה מגדיר אותה כ"קונקורנציה רצינית". אנו נחשפים למידע על המנהל הקודם של המועדון – ירון הקשוח – שעזב לפני שנתיים. כמו כן מגיעים מייק (מהנדס חשמל באיי-בי-אם) ורן הצעיר. ### פרק 8: המועדון מארח * **תקציר:** הילי מספרת לאשר ודנית שמשלחת של חברת "גאסטרה" (Gaastra) הגרמנית מגיעה לצלם קטלוג גלישה חדש ומבקשת להשתמש במועדון כמטה צילומים בימים ראשון עד שלישי. אשר מסכים בתנאי שיקבל שני מערכים שלמים של ציוד החברה. מכיוון שהמועדון צפוף, עולה בעיית אבטחת הציוד בלילה. דנית יוזמת פנייה לקצין הביטחון של המלון, רון. רון (טיפוס רציני ביותר, קשוח וחסר הומור) מסכים להקצות סיורים ליליים ומעניק להם פטנט טכנולוגי מתערוכה צבאית בחו"ל: "אזיק אלקטרוני" (רצועת אבטחה חכמה המשדרת למלון ברגע שהיא נפרצת). דנית משכנעת את הילי לבוא ללמוד לגלוש ומדברת עם אשר על ספרי מדע בדיוני של אייזק אסימוב ("אנוכי הרובוט"). ### פרק 9: הילי לומדת לגלוש * **תקציר:** הילי מגיעה בבוקר ללמוד לגלוש. אשר מספר לה על אמונות טפלות בים (האיסור לשרוק על סירה כדי לא לעורר את חמתם של נפטון או פוסידון) ומשתף בסיפור על שני מדריכים מצופי ים בהרצליה ששרקו, התהפכו ושברו את התורן וההגה. דנית מעבירה להילי שיעור תיאורטי ומעשי ברוח קלה. כשהרוח מתחזקת, דנית יוצאת לגלוש בעצמה. הילי צופה בה במשקפת ורואה אותה נופלת, שוחה ומבצעת "ווטר-סטארט" חלק בסיוע הרוח. הן משוחחות על הפילוסופיה של הגלישה: "במקום להילחם ברוח, רותמים אותה לצרכינו". ### פרק 10: המאמנת * **תקציר:** שייקה מגיע ומבקש רשמית מדנית לאמן אותו ב"פאן בורד" (Fun board) כדי להשתפר וליהנות יותר. דנית מסכימה אך עייפה מהגלים. אשר יוצא לגלוש על גלשן הקסטום שלו. דנית והילי משוחחות על ההבדל בין דגמי הגלשנים (גלשנים קצרים ומהירים המכונים "סינקרים" השוקעים ללא מהירות) לבין גלשני לימוד ארוכים. דנית מסבירה על תחרויות שיוט מצופים בארץ. הילי, כמפיקת אירועים מנוסה, מתלהבת ומציעה לארגן בעתיד תחרות גלישת פאן-בורד ענקית בחסות מלון השרון, שתביא פרסום וגולשים מכל העולם. ### פרק 11: אי אפשר שהכל ילך חלק * **תקציר:** מתעוררת בעיה ראשונה עם המשלחת הגרמנית: הם צריכים סירה מהירה (שתכיל לפחות 3 אנשים לצורכי צילום) ולא מצליחים להביא אחת משלהם. דנית מתקשרת למתי פרידמן, שמפנה אותה (תוך בקשה לשמור על דיסקרטיות בשל יריבות עסקית) לצביקה הנדלר מרשפון – יבואן סירות חצי-קשיחות של המשטרה. הילי מנהלת משא ומתן קשוח עם צביקה הנדלר ומורידה את מחיר השכירות של הסירה לחצי. דנית, בעלת רישיון משיט, תביא את הסירה ממרינה הרצליה ביום שישי. במקביל, מתעוררת בעיית חדרים במלון: מנהל התקציב ג'רי מסרב לאשר שדרוג חדרים לקבוצה (5 גברים ו-3 נשים ב-4 חדרים זוגיים) עקב חריגות תקציב של הילי משנה שעברה. הילי מחליטה להתעמת איתו ישירות. ### פרק 12: מקבלים סירה * **תקציר:** הנהג חסן מסיע את דנית והילי למרינה הרצליה. דנית משוחחת עם חסן בערבית, דבר שמקרב ביניהם. הן פוגשות את צביקה הנדלר ורכב השירות שלו ("מספר 10"). בעזרת נערים מ"בני הרצליה", הן מורידות את הסירה (עם מנוע 40 כ"ס) למים. דנית משיטה את הסירה; במהלך נסיעת המבחן המהירה היא מבצעת סיבוב חד מדי והילי נופלת למים. דנית מבצעת תרגול "אדם בים" תחת לחץ, מצליחה לחלץ את הילי (שחולצתה נקרעת במהלך החילוץ ומחלפת בחולצה רזרבית של דנית). דנית מספרת שמאז שבגד הים שלה נקרע בעבר באילת, היא גולשת תמיד רק עם חולצה. ### פרק 13: הקבוצה מגיעה * **תקציר:** המשלחת הגרמנית נוחתת בשבת עם ציוד כבד (5 גלשנים ומערכים רבים). הגולשים לובשים חולצות משעשעות ("A professional drinking team with a slight surfing problem"). הילי פותרת את בעיית החדרים על ידי איום להעביר את הקבוצה למלון "דניאל" המתחרה, והם מקבלים חדרים מפוארים בקומה 14 עם נוף לים. למחרת בבוקר במועדון, אשר מפתיע ומתקשר איתם בגרמנית שוטפת. הם פורקים ציוד חדש מהניילונים של חברת "גאסטרה". ### פרק 14: מצלמים בים * **תקציר:** דנית משיטה את סירת הצילום ברוח צפונית של 20 קשר. הגולשים הגרמנים מבצעים קפיצות מרהיבות של שני מטרים מעל המים. דנית לומדת את טכניקת הקפיצה מתוך התבוננות (לחיצה על החלק האחורי של הגלשן במהירות). לאחר מכן, היא מבקשת לגלוש על אחד הגלשנים שלהם ומבצעת קפיצות מדהימות בעצמה. הצלם הגרמני מתפעל, מצלם אותה ומראה לה את הווידאו במחשב. הבמאי מעניק לה חולצה של "גאסטרה" ומחליט לכלול אותה בקטלוג החברה הבינלאומי שיועלה בקובץ PDF ובאתר האינטרנט שלהם. --- ## 4. מילון מונחים מקצועי וסלנג (Surfing Terminology) * **פאן בורד (Fun Board):** גלשן המיועד לגלישה חופשית, תמרונים מהירים וקפיצות, להנאה בלבד (להבדיל מגלישה תחרותית אולימפית). * **קסטום (Custom):** גלשן בבנייה אישית ומותאמת אישית, לרוב קל וחזק יותר מגלשנים בייצור המוני (אשר בונה כאלו). * **סינקר (Synker / Sinker):** גלשן בעל נפח קטן במיוחד השוקע תחת משקל הגולש כל עוד אין לו מהירות תנועה מספקת הנוצרת מהרוח. * **פלנינג (Planning):** מצב רחיפה שבו הגלשן נע במהירות גבוהה מעל פני המים ורק הסנפיר האחורי בא במגע איתם. * **טרפז:** חגורה קשיחה הנלבשת על מותני הגולש וכוללת וו מתכת המתחבר למנור המפרש, ומאפשרת להעביר את עומס החזקת המפרש מהידיים אל משקל הגוף. * **ווטר-סטארט (Water-Start):** טכניקת עלייה לגלשן ישירות מהמים העמוקים בעזרת כוח העילוי של הרוח במפרש, ללא צורך בחבל הרמה. * **דאק-ג'ייב (Duck-Jibe):** תמרון סיבוב מהיר ומורכב עם כיוון הרוח, שבו הגולש מעביר את המפרש מעל ראשו (כמו "צלילת ברווז") תוך שמירה על מהירות הגלישה. * **תורן קרבון:** תורן העשוי מסיבי פחמן, חומר קל וחזק במיוחד העמיד בפני שברים בסערות וגלים גבוהים. --- ## 5. מפת קשרים וצירי עלילה מרכזיים (Plotlines & Connections) ### א. עתיד מועדון הגלישה בחוף השרון: * אשר מחליט לעזוב למועדון אכדיה המתחדש. * הבעלים צביקה שוהה בחו"ל ומפגין אדישות. * דנית מונעת את סגירת המועדון על ידי הצעת פתרון יצירתי: מינויו של הראל (גולש מתחיל מתמיד העומד לפני גיוס) למנהל תפעולי זמני ללא שכר, בתמורה לחברות חינם לטווח ארוך. ### ב. התפתחות המקצועיות של דנית: * מגיעה כגולשת אילתית המורגלת במים שטוחים ללא גלים, ולומדת להתמודד עם גלי הים התיכון. * הופכת ממחפשת עבודה אנונימית למדריכה ושותפה מובילה, למאמנת אישית של גולשים ותיקים (שייקה), ולבסוף – לדוגמנית הבית של מותג הגלישה הבינלאומי "גאסטרה". ### ג. ציר הכלכלה והמסחור הימי: * אירוח המשלחת הגרמנית מייצג את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בחוף בהרצליה. * הילי ודנית מתחילות לרקום חלום של הפקת תחרות גלישת פאן-בורד ארצית ובינלאומית בחסות המלון כדי למנף את המשאבים הטבעיים של החוף.

להלן ניתוח ספרותי מקיף, מפורט ומבני של הספר **'הנזירה שקנתה את הפרארי - חלק א'** מאת אורי קוטנר. סמליל זה מיועד להזרקה ל-System Prompt של ספרנית AI, ומספק הבנה עמוקה של העלילה, הדמויות, התמות המרכזיות, המושגים הרוחניים והטכנולוגיים, לצד **תקציר כרונולוגי מפורט של כל הפרקים (מפרק 1 עד פרק 39)** לפי סדר התרחשותם העלילתי. --- # מדריך מערכת ל-AI: ניתוח הספר "הנזירה שקנתה את הפרארי - חלק א'" ## 1. מטא-דאטה ורקע כללי * **שם הספר:** הנזירה שקנתה את הפרארי - חלק א' * **סופר:** אורי קוטנר * **שנת הוצאה:** 2020 (הליקון ספרים) * **סוגה:** פרוזה ישראלית, ריאליזם מאגי-רוחני, דרמה עסקית-טכנולוגית. * **תמות מרכזיות:** המתח בין עולם החומר (הייטק, השקעות, כסף) לעולם הרוח (מדיטציה, פילוסופיה ודית, אסטרולוגיה הודית); העצמה נשית בעולם הגברי של ההייטק; מדע וקוונטים מול מיסטיקה; גלגול נשמות והוכחתו האמפירית. * **טון כללי:** אנליטי, שליו, מלווה בנימה של ספקנות מדעית (מצד הילה) המתמוססת מול הוכחות בשטח. --- ## 2. פרופיל דמויות מפתח * **הילה לוין (המספרת):** מהנדסת אלקטרוניקה, מנהלת מחלקת תוכנה לשעבר בחברת "ביו-סק" (Bio-Sec). ספקנית מאוד, רציונלית, מונעת ממחשבה מדעית והנדסית. הופכת לשותפה (50%) בקרן ההשקעות "שדמי". במהלך העלילה היא לומדת מדיטציה ועוברת שינוי תודעתי עמוק. * **אדווה שדמי:** חברת ילדות של הילה. חזרה לישראל לאחר 8 שנים בהודו (מתוכן 4 שנים כנזירה במנזר "ג'יוטירמש" בהימלאיה). מאופיינת בקור רוח אבסולוטי, חוכמה עמוקה, יכולת למידה פנומנלית, וידע נרחב בג'יוטיש (אסטרולוגיה ודית), חקלאות, ארכיטקטורה ופיזיקה. מייסדת קרן ההשקעות "שדמי". * **אבישי:** רופא קרדיולוג בכיר בדימוס, ידיד נפש של הילה, המתגורר על יאכטה במרינה של הרצליה. מתרגל מדיטציה טרנסנדנטלית ותיק. משמש כמנטור רוחני ומעשי להילה. במהלך הספר מוכח כי הוא גלגול נשמות של רופאה צבאית אמריקאית. * **עורכת הדין מיכל קליין:** עורכת הדין של אמה המנוחה של אדווה וחברה קרובה של המשפחה. מנהלת את ענייני הצוואה והקמת החברה בישראל, ומקבלת משרד בקרן בתמורה לשירותיה (עסקת ברטר). * **ג'פרי אדמס:** עורך דין אמריקאי שמן, המנהל את העיזבון והקרן של אביה המנוח של אדווה בארה"ב. שוביניסט מעט, חובב הימורים (בווגאס) ואלכוהוליסט בתהליך גמילה (AA). * **ד"ר רונן וולר (DermaDiag):** רופא עור צעיר ומבריק, בישן וצנוע. פיתח מיזם פורץ דרך לזיהוי סרטן עור. הילה משפרת את המערכת שלו טכנולוגית והוא הופך לחברה הראשונה שנחתם איתה חוזה השקעה מלא. * **עודד:** מהנדס מכונות שהכיר את אדווה בהודו. פיתח מקלדת מגע תעשייתית ללא חלקים מכניים העשויה מגומי מיוחד. הופך למיזם השני של הקרן. * **מאיה:** מהנדסת חשמל שהפכה לקוסמטיקאית. פיתחה מכשיר פיזואלקטרי להעלמת קמטים על ידי המרצת זרימת הדם. המיזם השלישי של הקרן. * **הגורו (השנקרצ'ריה של הצפון / סוורופננד סרסווטי):** המורה הרוחני של אדווה בהימלאיה. מנהיג רוחני עצום, פשוט וצנוע, השולט במדעים ובפיזיקה קוונטית ומדריך את אדווה והילה באמצעות שיחות וידאו. --- ## 3. לקסיקון מושגים ועולם התוכן הודי-ודי * **וודה (Veda):** משמעות המילה היא "ידע". קובץ של 40 ספרים המהווים את תשתית הידע הקוסמי והמעשי (רפואה, ארכיטקטורה, מוזיקה ועוד). * **ג'יוטיש (Jyotish):** אסטרולוגיה ואסטרונומיה ודית. בניגוד לאסטרולוגיה המערבית, היא נחשבת למדע מדויק של קריאת מפות קוסמיות לחישוב פוטנציאל חיים, זמנים ותכונות אופי. * **פרשנה (Prashna):** כלי בג'יוטיש למתן תשובות של "כן/לא" לשאלות ספציפיות על בסיס מפת השמיים ברגע המדויק שבו נשאלה השאלה. * **יאגיה (Yagya):** טקס ודי מורכב המבוצע בהודו על ידי פאנדיטים (כוהנים) המזמרים מזמורים ספציפיים כדי ליצור השפעה חיובית ולנטרל קשיים בחייו של אדם מרוחק. * **סטפטיה ווד (Sthapatya Veda):** ארכיטקטורה ודית (מקביל לפנג שווי). מתמקדת בבנייה והתמצאות מרחבית בהתאם לכוחות הטבע (התעקשות על כניסות מכיוון מזרח או צפון בלבד להבטחת הצלחה ובריאות). * **השדה המאוחד (Unified Field):** מונח מפיזיקה קוונטית המזוהה בספר עם התודעה הטהורה ומקור הבריאה בוודות. * **טכניקות הסידהיס (Siddhis):** נוסחאות מתקדמות מתוך ה"יוגה סוטרה" של פטנג'לי המאפשרות לבטא כוחות על-טבעיים (כמו הליכה על המים, ריחוף/תעופה יוגית ומעבר דרך קירות) באמצעות פעולה מהשדה המאוחד. --- ## 4. תקציר כרונולוגי של העלילה - פרק אחר פרק ### פרק 1 הילה, מהנדסת אלקטרוניקה, מתגוררת ביחידת דיור בחצר ביתה של הגברת שדמי בהרצליה. עורכת הדין מיכל קליין דופקת על דלתה ומבשרת לה שגברת שדמי נפטרה מסרטן. מיכל מחפשת את בתה האובדת, אדווה, שנמצאת בהודו כבר 8 שנים. מתברר שגברת שדמי הורישה להילה זכות מגורים ללא תשלום ביחידה לכל חייה, ואדווה ירשה את הבית אך אסור לה למכור אותו. הילה מגייסת את חברתה ענת, שמקשרת אותה לחברה אחרת בשם אדווה, מומחית לאיתור אנשים ברשת (מידענית). הילה מספקת קצוות חוט על העיירה ג'יוטירמש בהימלאיה. ### פרק 2 באמצע הלילה מקבלת הילה הודעה מהמידענית אדווה שהיא איתרה מקור בהודו שימסור לאדווה שדמי הודעה במנזר. אדווה שדמי מגיבה מיד שהיא מתארגנת לטיסה לארץ. הילה מבקרת את ידידה אבישי על היאכטה שלו במרינה בהרצליה. אבישי, שמתרגל מדיטציה, מכיר את המושגים של ג'יוטירמש ושנקרצ'ריה ומזהיר את הילה שאדווה תחזור אדם שונה לחלוטין. אדווה המידענית חושפת שהשיגה את המידע מההודי באמצעות פרופיל פייסבוק פיקטיבי עם תמונת ביקיני. ### פרק 3 הילה ומיכל אוספות את אדווה מנמל התעופה בן גוריון. אדווה מגיעה עם תרמיל גב קטן בלבד, לבושה בסרי הודי צבעוני, ומקרינה שלווה שמימית ופנים זוהרות. היא אינה בוכה על מות אמה, ומציינת שחזתה זאת מראש. למחרת בבוקר אדווה כבר ערה מוקדם, מטפלת בגינה. היא מציעה להכין להילה מפת לידה אסטרולוגית (ג'יוטיש). הילה המומה כשאדווה מתקנת את שעת לידתה ומנחשת בדיוק רב את מקצועה (תוכנה), העובדה שהיא מוערכת אך סובלת מקולגות שוביניסטים, ושהיא נפרדה לא מזמן מבן זוג שבגד בה. ### פרק 4 הלוויה של גברת שדמי נערכת בהרצליה בנוכחות מצומצמת. אדווה מגיעה לבושה בלבן (כמנהג האבלות בהודו) ומסבירה את הגישה הודית למוות. הבנות עורכות קניות בסופרמרקט. כשהתור ארוך, אדווה עוצמת עיניים לרגע ובאופן פלאי נפתחת קופה חדשה עבורן. אדווה מבשלת אורז הודי עם גהי (חמאה מזוקקת) ומבצעת מנטרה לשיפור העיכול. היא ממשיכה בניתוח המפה של הילה ומנבאת שלא תהיה לה זוגיות בשנה הקרובה, אך בעוד שנה יתרחש שינוי קריירה דרמטי. ### פרק 5 תקופת השבעה. שכנים וקרובים מגיעים לנחם. אדווה מספרת להם על חייה במנזר (סדר יום קפדני, מדיטציה, גינון) ומסבירה מושגים כמו פראשנה, מוהורטה ויאגיות. השכנים מתרשמים ומבקשים ייעוץ אישי בתשלום (300 ש"ח). אדווה מגלה שחשבון הבנק של אמה כמעט ריק וכי עליה למצוא מקור פרנסה. היא מחליטה להציע שירותי ג'יוטיש ולבנות אתר אינטרנט בוורדפרס, אותו היא מתחילה ללמוד באופן עצמאי במהירות מדהימה. ### פרק 6 הילה רואה את אדווה בונה שלד לגינת ירק ומכופפת מוטות ברזל בניין קשיחים בידיה החשופות בקלות בלתי נתפסת, באמצעות טכניקת מיקוד מנטלית. אדווה מסבירה שלמחשבות יש אנרגיה פיזית המשפיעה על הסביבה. בשעות אחר הצהריים השכנים ממשיכים לזרום לשבעה. אדווה מספרת להם על המבנה של 40 ספרי הוודות. הילה נדהמת לגלות שאדווה כבר למדה לבנות אתר וורדפרס בכוחות עצמה בתוך יום אחד בלבד. ### פרק 7 השבעה מסתיימת. אדווה מציעה לצאת לטיול לצפון הכנרת כדי לחוש באנרגיות מיוחדות שהמורה שלה סיפר עליהן. הן נוסעות במכונית המאזדה של אמה המנוחה. אדווה נוהגת בביטחון עצום למרות שלא נהגה 8 שנים. הילה מציגה לה את אפליקציית "וויז". הן מגיעות לכנסייה פרנציסקנית בכפר נחום. הן יושבות ומודטות על הספסל; הילה חווה לראשונה צלילה לתוך שקט פנימי עמוק, שלווה ואושר פיזי מוחשי. ### פרק 8 הן ממשיכות לחוף ליד כנסייה יוונית-אורתודוקסית. אדווה לובשת בגד ים ומדגימה להילה הליכה על המים (כשהמים מגיעים רק לקרסוליה בזמן שהילה שוקעת עד הברכיים). כשהילה קוראת לה בהתרגשות, אדווה מאבדת ריכוז ונופלת למים. היא מסבירה שמדובר בטכניקה מתקדמת מתוך היוגה סוטרה (נוסחת תעופה/ריחוף) הדורשת ריכוז מוחלט מהשדה המאוחד. הן יושבות על ספסל אבן והילה חווה שוב את השקט המהפנט. ### פרק 9 בדרך חזרה, הילה מנסה לעכל את המאורעות. אדווה מסבירה שהמורה שלה דוגל בספקנות ובמחקר מדעי, ושאין לקבל דבר כאמונה עיוורת. היא מסבירה את חוויית השקט הפיזיולוגי כסנכרון של גלי המוח (כמו אור לייזר), ואת ההליכה על המים דרך פיזיקה קוונטית (מחקריו של ג'ון הייגלין). שוטר עוצר אותן בטענה שאדווה חצתה קו הפרדה רציף. אדווה, בקור רוח מדהים, דורשת לראות את תיעוד הטאבלט של הניידת ומוכיחה לשוטר המופתע שמדובר בקו מקווקו. השוטר משחרר אותן. ### פרק 10 השגרה חוזרת. אדווה עסוקה בייעוצי ג'יוטיש יסודיים בביתה. דן, מתכנת לשעבר של הילה וכיום שותף בסטארט-אפ כושר, מגיע לייעוץ עקב לקוח גדול שמשגע אותו בבדיקות ואינו חותם. אדווה מבצעת פראשנה וממליצה על יאגיה (טקס תמיכה בהודו). דן מזמין את היאגיה. במהלך שלושת ימי הטקס הוא מתעורר באופן מסתורי ב-4 לפנות בוקר (שש וחצי בהודו). ביום סיום הטקס, הלקוח משנה את דעתו וחותם על חוזה ענק. דן המאושר מזמין את אדווה והילה למסעדה הודית עם חברתו ענת. אדווה מדברת בהינדית שוטפת עם המלצרית ומזמינה לכולם מנות מדויקות לפי מפות הלידה שלהם. אדווה מנחשת שענת מסתירה משהו ושהיא עובדת בגוף ביטחוני ולא בחברת תרופות כפי שהיא טוענת. ### פרק 11 העסק של אדווה משגשג ללא פרסום. היא שומרת על שגרה קבועה של מדיטציה, גינון וצניעות, ורוכשת רק מחשב שולחני חזק כדי לתקשר בווידאו עם המורה שלה בהודו. הבית מעוטר בתמונות של לקשמי ושיווה ומוזיקת גנדהרבה-ווד. בסופי שבוע הן מטיילות או מפליגות עם אבישי. בקיסריה, אדווה מלמדת את הילה תרגיל נשימה (פראניאמה) ומנטרה שמורידה מיידית את חום גופה ביום שרב. גינת הירק מניבה עגבניות ומלפפונים ענקיים ומתוקים להפליא. בחורף, גבר אמריקאי שמן בשם ג'פרי אדמס, עורך דינו של אביה המנוח של אדווה, מגיע לביתה. ### פרק 12 ג'פרי מציג את צוואתו של דניאל שדמי, אביה המנוח של אדווה שהיה מנוכר לה. האב השאיר קרן בסך 10 מיליון דולר, בתנאי שאדווה תשקיע אותם בחברות הייטק בישראל. אם תסרב, הכסף ייתרם לצדקה, אך היא תיאלץ לשלם חצי משווי ביתה (שהיה שייך לאב). אדווה מציעה להילה להיות שותפה ב-50% בקרן ההשקעות ולנהל את הפן הטכנולוגי. אדווה עושה פראשנה שמחזקת את ההחלטה. הן נפגשות עם ג'פרי במלון השרון בהרצליה. התנאים: הקמת חברה ישראלית בשם "שדמי השקעות", הקצאת מיליון דולר להוצאות ניהול, והשקעה בלפחות 4 חברות ישראליות. ### פרק 13 הילה קוראת את "האותיות הקטנות" של הצוואה. האב אסר להשקיע באפליקציות סלולריות בלבד, ומעודד קוד פתוח וחברות המשלבות חומרה. אדווה משנה את תהליך הסינון המקובל בהייטק: היא דורשת לפגוש את היזם קודם כל (האדם חשוב מהרעיון) ומגבילה את תקציר המנהלים ל-2 עמודים בלבד. היא מסרבת לעבוד עם אקסלרטורים ממשלתיים בשל ניגודי אינטרסים ובירוקרטיה. אדווה מתכננת שיווק מבוסס מילות מפתח בגוגל. תקציב הניהול של מיליון דולר מעניק להן runway של 4-5 שנים ללא צורך ברווחים מיידיים. ### פרק 14 שלושה חודשים לאחר מכן. הן עובדות ממשרד מהודר באזור התעשייה של הרצליה עם מזכירה צעירה ומוכשרת בשם נופר. עורכת הדין מיכל קליין מקבלת משרד אצלן בברטר תמורת ליווי משפטי. הן מקיימות ישיבות שבועיות קבועות ביום ראשון. הילה מסננת הצעות ודוחה יזם נודניק בשם אפי שרוצה להשקיע במכונת אמת (פוליגרף), מכיוון שהוא מתחרה ישיר בחברה הקודמת שלה, "ביו-סק". מתקבלות שתי פניות חדשות ומבטיחות: גילוי סרטן עור והעלמת קמטים. ### פרק 15 הן מתכוננות לפגוש יזם בשם עודד, שפיתח מקלדת מגע ללא חלקים מכניים העשויה מגומי מיוחד הנותן תחושת לחיצה פיזית. עודד מגיע ומזהה את אדווה מגסט-האוס מלוכלך בהודו לפני 8 שנים, שם עודד שכנע אותה לא לחזור לארץ. אדווה מנווטת את הפגישה בכישרון ניהולי טבעי, מאתרת חוסרים בתוכנית העסקית שלו (עלויות מחסן ומלאי) ומבקשת תוכנית מפורטת. עודד מציע לה לצאת לארוחת ערב; אדווה מסרבת בנימוס כדי לא לערב שיקולים אישיים בעסק, אך מודה שהיא עדיין נזירה ברוחה וגברים אינם בראש מעייניה. אדווה קובעת פגישה גם עם אפי (הפוליגרף) כדי לא ליצור שם של קרן גחמנית. ### פרק 16 הפגישה עם אפי. הוא מתגלה כשוביניסט המזלזל בשתי הנשים הצעירות ומבקש לדבר עם "המנהל". אדווה מעמידה אותו במקומו בנימוס ומציגה את הגיבוי של החברה האמריקאית. אפי מציג את פוליגרף הא.ק.ג שלו. אדווה מחברת את המחשב למסך ומראה לו את האתר של "ביו-סק", המוכיח שיש כבר מוצר זהה בשירות המשטרה ושסקר השוק שלו לוקה בחסר. אפי מתעצבן ומאשים אותן בחוסר ניסיון. אדווה מסיימת את הפגישה באסרטיביות ומציינת את זכויות הווטו של הילה ושלה. אדווה מחליטה להכניס את סעיפי הווטו הללו לחוזים עתידיים. ### פרק 17 הילה חוקרת את נושא הרגולציה הרפואית לקראת הפגישה עם ד"ר רונן וולר (מכשיר לגילוי סרטן עור). אדווה מפיקה מפת לידה לרונן ללא שעת לידתו ומאבחנת שהוא מבריק, צנוע, שקט, בעל קושי בהאצלת סמכויות אך נטול אגו. רונן מגיע לפגישה ומסביר את המיזם בפשטות. הילה מקשה עליו בשאלות על תקינת FDA ומציעה שינוי הנדסי דרמטי: במקום למדוד התנגדות בזרם ישר (שמצריך מחטים החודרות לעור), להשתמש במדידת עכבה (אימפדנס) בזרם חילופין המושפעת מקיבוליות העור, ולמדוד זאת באמצעות גשר נגדים (גשר ויטסטון). רונן המום מהרעיון המבריק. ### פרק 18 רונן מעתיק בהתרגשות את שרטוט גשר הנגדים של הילה. אדווה שואלת שאלות עסקיות קשות על כדאיות כלכלית מול ביופסיות מסורתיות. רונן מגן על הרעיון ומקבל את הדרישה להכין תוכנית עסקית מפורטת המתמקדת בתקינת FDA/CE וזמני פיתוח. אדווה מבקשת זכות סירוב ראשונה ומציעה השקעה של 3 מיליון דולר תמורת 40% מהמניות ו-20% אופציות לעובדים. רונן מסכים עקרונית. אדווה פונה לנתח את מפת הלידה של עודד. ### פרק 19 ניתוח מפת הלידה של עודד מגלה שהוא יסודי וחכם אך עקשן, ובעל יצר מיני חזק (מה שמסביר את הזמנתו לדייט). אדווה מספרת להילה כיצד עודד עזר לה להתגבר על קשיי הקליטה בהודו. הילה קוראת את התוכנית העסקית של עודד; הפטנט שלו הוא הגומי, והוא מתכנן לייצר בהודו ולהרכיב בארץ. הילה ממליצה על ייצור חוץ מלא כדי להוזיל עלויות. אדווה מקבלת פנייה ממאיה על מכשיר הקמטים. רונן מתקשר ומבשר שראשות החדשנות מציעה לו מימון ושירותי ניהול. אדווה מסרבת בתוקף לשתף פעולה עם ממשלת ישראל בשל חוסר אמינות היסטורי ובירוקרטיה משתקת (מזכירה את חוק עידוד השקעות וההתנהלות מול אינטל). ### פרק 20 מיכל קליין מנסחת חוזה השקעה כללי עם זכויות וטו (טכנולוגי להילה, כספי לאדווה). עודד חותם על ההסכם לאחר בדיקת עורך דינו. עודד מזמין את אדווה לארוחת ערב חגיגית והיא מסכימה ומבקשת מהילה להצטרף. הילה מסרבת כדי לאפשר להם פרטיות. הילה חוששת שרונן עזב בגלל הסירוב למימון הממשלתי. מאיה (מכשיר הקמטים הפיזואלקטרי) מגיעה לפגישה ומסבירה את עקרון המרצת זרימת הדם באמצעות תנודות מבוקרות. הילה מחליטה להתקשר לרונן כדי להתייעץ איתו על מאיה ובכך לגשש את עמדתו. ### פרק 21 אדווה חוזרת מוקדם מהארוחה עם עודד (הם אכלו במסעדה ההודית). היא מספרת שעודד לא ניסה דבר ושמחה על כך. היא מסבירה להילה שסקס הוא אנרגיה חזקה שהשליטה בה מעניקה כוח לנזיר. היא נזכרת בפעם הראשונה שלה בחוף אפולוניה ומסבירה שאושר אמיתי אינו תלוי בגבר אלא נמצא בפנים, וכי אהבה אמיתית אפשרית רק במצב של "תודעה קוסמית" או "תודעת אחדות" (שם הגלים מסונכרנים והאנרגיה מוכפלת פי ארבע). עודד עומד להגיע בשבוע הבא להתייעצות על הקמת החברה. ### פרק 22 הילה מבקשת מאדווה ללמוד מדיטציה. אדווה מסכימה ומציינת שהטכניקה מבוססת על הידע של גורו דב (ברהמננדה סרסווטי) והיא דומה לזו שמתרגל אבישי. רונן מתקשר להילה ומבשר שהוא החליט לוותר על הממשלה ולחתום עם הקרן שלהן, בעיקר בזכות התרומה ההנדסית של הילה לפרויקט שלו. אדווה מציעה רעיון עסקי: לשכור מתחם משרדים גדול שיאכלס את הקרן ואת כל חברות הפורטפוליו שלהן יחד. אדווה דורשת מנופר למצוא בניין עם כניסה מצפון או ממזרח (לפי חוקי הסטפטיה ווד - ארכיטקטורה ודית). ### פרק 23 שיעור המדיטציה הראשון של הילה. אדווה מסבירה שמדיטציה היא טכניקה חסרת מאמץ (בניגוד לריכוז או שליטה בנשימה) המשפיעה כמו צמיחת צמח. הן נכנסות לחדר המדיטציה (המעוטר בתצלומי מצפי כוכבים ודיים עתיקים). הילה מודטת 20 דקות וחווה שקט מדהים. כשהיא פוקחת עיניים מוקדם מהמותר, היא רואה את אדווה מרחפת/מתרוממת מעט מעל המזרן. אדווה מודה שזו "סוטרת התעופה" ושהיא עדיין מתאמנת עליה. עודד מתקשר לשאול על תקציב המשרד. ### פרק 24 אדווה מספרת לעודד על מתחם המשרדים המשותף והוא מברך על הרעיון. נופר מוצאת משרד יפה בהרצליה במחיר מצוין אך אדווה פוסלת אותו מיד כי הכניסה היא ממערב. הן נפגשות עם רונן לחתימת ההסכם. אדווה משדרגת את השקעתה ל-4 מיליון דולר תמורת 40% מהמניות כדי למנוע דילול עתידי. רונן חותם ומאשר להילה שמכשיר הקמטים של מאיה הוא בעל פוטנציאל שוק עצום. בשיעור המדיטציה השני, אדווה מסבירה את הפיזיקה שמאחורי המדיטציה ומשווה את המוח המסונכרן לקרינת לייזר. ### פרק 25 הילה נדהמת מהבנתה של אדווה בפיזיקה קוונטית ובמונחים כמו "השדה המאוחד". אדווה מספרת ששמעה הרצאות של הפיזיקאי ד"ר ג'ון הייגלין במנזר בהודו. אדווה מסבירה שסוטרת התעופה אינה סותרת את כוח הכבידה אלא פועלת מרמת השדה המאוחד. היא מסבירה שניהול הוא בסך הכל היגיון פשוט ויחסי אנוש כפי שלימד אותה המורה שלה. אדווה מגלה שהיא מתכוונת לחזור להודו בעתיד אם המורה שלה (איתו היא מדברת בווידאו) יקרא לה. ### פרק 26 המתווך מוצא משרד חדש בהרצליה פיתוח עם כניסה צפונית, קרוב לחברת "ביו-סק". הבניין כולל בריכת דגים וגינה יפה. הן עולות לקומה החמישית; הדלת נעולה במנעול ביומטרי חדיש של "ביו-סק" שאינו מגיב לטביעת היד של המתווך בשל תקלה. הילה, שתכננה את המנעול הזה, משתמשת בקוד טכנאי סודי ומעקף פיזי ומצליחה לפתוח את הדלת. הן נחשפות למתחם משרדים מפואר, ריק ורחב ידיים עם נוף לים ומרפסת גג מדהימה. בעל הבית דורש מחיר גבוה; אדווה מנהלת משא ומתן קשוח ומציעה תשלום של שנה מראש תמורת הנחה דרמטית. ### פרק 27 הן נפגשות עם מנהל הבניין במשרדו (עם כניסה דרומית). הילה מסבירה לו על פרצת האבטחה במנעול שלו וממליצה לו לפנות לתמיכה של ביו-סק. אדווה מציגה את הקרן כחברת בת של תאגיד אמריקאי ומשיגה הנחה של 7% נוספים תמורת תשלום שנה מראש במזומן. מנהל הבניין מתרשם וחותם. רונן נפגש עם הילה ומבשר לה שהחברה שלו נרשמה בשם "DermaDiag". הוא מאשר שהצעתה ההנדסית (שימוש בעכבה במקום מחטים) תפשט את הבדיקה. רונן מזמין את הילה לארוחת ערב; הילה מהססת אך מסכימה בהמלצת אדווה. ### פרק 28 יום שישי. הילה ואדווה מפליגות עם אבישי. הילה מספרת לאבישי שהתחילה למדוד. אבישי מציין שחברת "ביו-סק" (היושבת בבניין עם כניסה דרומית) סבלה ממריבות קשות שהובילו לעזיבת הממציא הראשי סרגי, מה שמאשש את תורת הסטפטיה ווד. אדווה מסבירה שהסוטרות (כמו הליכה על המים) הן טכנולוגיה מדעית ולא מיסטיקה, ומציינת שישו כנראה שלט בטכניקות הללו. אדווה מספרת שהיא מדברת בווידאו עם המורה שלה, השנקרצ'ריה של הצפון, ומזמינה את אבישי והילה לשיחה איתו. אבישי מספר על מורשת גורו דב ומהרישי מהש יוגי, והביקורת שלו על המיסחור של האגודה למדיטציה. ### פרק 29 אדווה ואבישי מסבירים להילה את ההיסטוריה של גורו דב וארבעת היורשים, ביניהם המורה של אדווה (סוורופננד סרסווטי) ומהרישי שפנה להקים אימפריה עצמאית בארה"ב. הן חוזרות מההפלגה. אבישי מצטרף למדיטציה קבוצתית בביתה של אדווה; הילה חווה מדיטציה עמוקה במיוחד בזכות הנוכחות הקבוצתית. הילה מתלבשת לפגישה עם רונן; הם נפגשים במסעדה איטלקית. רונן מספר שבחר לעבוד איתן רק בזכות החלק ההנדסי שהילה תרמה למיזם שלו. ### פרק 30 הדייט של הילה ורונן מסתיים בלחיצת יד של קולגות. הילה חוזרת הביתה מוקדם. אדווה מבשרת לה ששלחה בקשת תקציב לשכר הדירה לג'פרי בארה"ב, אך הוא סירב להעביר את הכסף בטענה שמדובר בסכום גבוה מדי בבת אחת ותשלום שנה מראש הוא סיכון ניהולי. הילה נכנסת לחרדה עמוקה שמדובר בבעיית נזילות של הקרן. אדווה מרגיעה אותה ומגלה לה (על בסיס תחקור שערכה עם קימברלי, מנהלת המנהלה בארה"ב) שלג'פרי יש חולשה להימורים בווגאס ואלכוהול (הוא חבר ב-AA) אך הוא אדם הגון והסירוב נובע מאי הבנה עסקית שתיפתר ביום שני. הבנות צוחקות על הומאז' לספר "הנזיר שמכר את הפרארי" ומכנות את אדווה "הנזירה שקנתה את הפרארי". ### פרק 31 יום שבת. הילה מתקשה להירגע מהחשש הפיננסי. היא עושה מדיטציה שמספקת לה שקט זמני. היא יוצאת להפלגה ליפו עם אבישי כדי להפיג את החרדה. אבישי מסביר לה שההתנהלות של ג'פרי הגיונית (שמירה על נכסים נושאי ריבית בארה"ב) ואין לה מה לחשוש. הוא מסביר לה על מצב התודעה "תודעת אלוהים" (או תודעת הבריאה) המאפשר הבנה אינטואיטיבית מהירה של מערכות מורכבות, ומציין שאדווה נמצאת במצב הזה. ### פרק 32 יום ראשון. יום ההובלה למשרד החדש בהרצליה. אדווה מנהלת את המעבר בקור רוח. המובילים מנסים לסחוט עוד כסף עבור מנוף; אדווה מעמידה אותם על התנאים המקוריים של החוזה והם נכנעים ומעלים את הציוד. הילה מתפקדת כטכנאית רשת, מחברת את ארון התקשורת ומביאה מסוף תכנות למנעולים הביומטריים ממעבדת ביו-סק. היא מגלה שהמנעולים בבניין מחוברים לאינטרנט הפתוח ללא פיירוול (פרצת אבטחה חמורה) ומדריכה את איש התחזוקה של הבניין כיצד לאבטח את הרשתות. אדווה מסבירה להילה שתרגיל המשרד המשותף יאושר מחר על ידי ג'פרי כחיסכון ארוך טווח. ### פרק 33 יום שני ב-16:00. שיחת וידאו בטאבלט עם ג'פרי בארה"ב. אדווה מציגה לג'פרי את המשרד המפואר ואת חדר הישיבות. ג'פרי טוען ששכירות מראש היא סיכון במקרה של כישלון היזמים. אדווה תוקפת אותו חזיתית ומציגה את שיקולי הסיכון שלו בקזינו בווגאס מול השקעת הון סיכון מחושבת שלה. ג'פרי המופתע והמוחמא נכנע ומורה לקימברלי להעביר את הכסף במיידי. אדווה מסבירה להילה שנשים מקבלות החלטות טובות יותר ("אינטואיציה נשית") מכיוון שהן מחוברות יותר לשדה המאוחד באופן טבעי. ### פרק 34 יום שלישי. רונן מגיע למשרד, בוחר חדר מזרחי ללא חלונות (לשמירה על פרטיות מטופלים) ורושם את טביעת אצבעו במערכת. הילה מציעה לו שיפור הנדסי נוסף: להכניס את כל רכיבי גשר המדידה לתוך פרוב הבדיקה עצמו ולהשתמש בכבל בעל 4 גידים כדי לבטל את התנגדות כבל המדידה. רונן נדהם מהגאוניות של הרעיון. אדווה מגיעה לבושה בחליפת עסקים אלגנטית (וסט וחולצה לבנה של אמה) בהמלצת המורה שלה שקרא לה "להתנהג כרומאית ברומא". אדווה מספרת שהמורה שלה ביקש לפגוש את אבישי והילה, וכינה את הילה "אישה חכמה" על כך שהבינה שהמגבלות בצוואה הן בעצם קווים מנחים חיוביים. ### פרק 35 מאיה מגיעה למשרד החדש לפגישת השקעה. היא מציינת שיצא לקרן שם של "קרן מוזרה של נשים". אדווה מבהירה שההרכב הנשי מקרי וכי בעתיד ישמחו לשלב גברים. מאיה מציגה את מכשיר הקמטים הפיזואלקטרי שלה ומסבירה את הצורך בייצור זול בסין או בהודו. אדווה חושפת ידע הנדסי עמוק ומקשה עליה בעניין מעגלי המתח הגבוה הנדרשים לגבישים הפיזואלקטריים. אדווה מציעה לה השקעה ומבטיחה לסייע בייצור זול בהודו באמצעות קשריה, ומבקשת תוכנית עסקית מפורטת עם שמות מפעלים. ### פרק 36 אבישי מגיע למשרד למדיטציה משותפת ושיחת וידאו עם הגורו בהודו. לאחר המדיטציה, אבישי מציין שהשקט של אדווה נובע מהיותה בתודעת אלוהים. הן נכנסות לשיחת הווידאו. הגורו (חכם הודי בעל זקן לבן ועור בהיר) מזהה את אבישי כקרדיולוג ומבטיח להוכיח לו גלגול נשמות על ידי ניתוח אסטרולוגי הפוך. הוא מאשר שאבישי נמצא במצב של "תודעה קוסמית" (חווה שקט טרנסנדנטלי 24 שעות ביממה) ומאשר לאדווה ללמד אותו את טכניקות הסידהיס המתקדמות. הוא פונה להילה ומעודד אותה להמשיך במדיטציה. ### פרק 37 הוכחת גלגול הנשמות. הגורו ואדווה מנתחים את מפת הלידה של אבישי הפוך (לפני הלידה, בסאנסקריט). הם מגלים שבגלגול הקודם אבישי היה אישה, רופאה צבאית אמריקאית שנולדה ב-1904 ונפטרה באופן פתאומי מהתקף לב (מה שמסביר את עיסוקו בקרדיולוגיה) בשנת 1953 (הם מזהים אי דיוק קל במפה של 1952/1953). היא למדה רפואה בין השנים 1924-1933, התגייסה לצבא ב-1942 (בגיל 38), שירתה באירופה ב-1944-1945 בסכנת חיים, התייתמה מאמה ב-1921 ולא הייתה נשואה. אבישי רושם את הפרטים ומבקש מהילה להעבירם לאדווה המידענית לבדיקה היסטורית. ### פרק 38 הילה פונה לאדווה המידענית בפייסבוק ומציגה לה את הפרטים. למחרת, אדווה המידענית חוזרת עם מייל מדהים: היא איתרה רופאה צבאית אמריקאית בשם **אבי ג'ונס (Abbie Jones)** שעונה בדיוק מוחלט על כל הפרטים: נולדה ב-1904 בניו יורק, נפטרה ב-1953 בטקסס מהתקף לב פתאומי, קיבלה תואר דוקטור לרפואה בקליפורניה ב-1933, התגייסה לצי האמריקאי ב-1943 ונשלחה לחזית גרמניה ב-1944. הילה נסערת מהוכחת גלגול הנשמות. היא ממהרת למרינה ומציגה את הנתונים לאבישי ההמום, שמודה שהוכח הבלתי יאומן ומבקש שיחה נוספת עם הגורו. ### פרק 39 מאיה חותמת על הסכם ההשקעה והשכירות. הקרן השלימה השקעה בשלוש חברות (DermaDiag של רונן, מקלדות הגומי של עודד, והמכשיר הפיזואלקטרי של מאיה). נותרו בקרן 3 מיליון דולר רזרבה. אדווה מחליטה להקפיא השקעות חדשות לשנה הקרובה כדי ללוות את החברות ולשמור תקציב לסבבי גיוס המשך. אדווה מודיעה שתפחית את נוכחותה במשרד ליומיים-שלושה בשבוע כדי להמשיך ללמוד. היא מספרת להילה שבעבר התבודדה חודש שלם במערה בהימלאיה ללא ספרים או ציוד כדי להתמודד עם הפחד ולהתחבר לעצמה. היא מאשרת שהמורה שלה תומך בספקנות מדעית לצורך התאמת הידע הודי לחיים המודרניים. הספר מסתיים בקישור לחלק ב'. --- ## 5. הנחיות לספרנית ה-AI (System Prompt Guidelines) * **הקשר ללקוח:** כאשר משתמש שואל על הספר, יש לזכור כי זהו **חלק א'** מתוך עלילה מתמשכת. * **שיוך מגדרי ורוחני:** המפתח להבנת הספר הוא השילוב בין הנדסה קשוחה (הילה) לעומק ודי-אסטרולוגי המיושם כטכנולוגיה עסקית מדעית (אדווה). * **ייעוץ על דמויות:** אדווה אינה מוצגת כמיסטיקנית תמהונית, אלא כאישיות מדעית-ריאליסטית המדגישה כי "הוודות אינן דת אלא טכנולוגיה". * **סדר כרונולוגי:** אם נשאלת שאלה על סדר האירועים, יש להסתמך על המדריך הכרונולוגי המוצג לעיל (שבו השבעה והטיול לכנרת מתרחשים בהתחלה [פרקים 1-9], והקמת החברה וההשקעות בהמשך [פרקים 10-39]).

תיאור ותקציר הספר 'הנזירה שקנתה את הפרארי (חלק ב)' מאת אורי קוטנר: אדווה ילדת שמנת מהרצליה פיתוח, טסה להודו לטיול אחרי צבא. במהלך הטיול בהודו היא מתוודעת לידה הרוחני העתיק בעולם. ידע רוחני הוכלל לא מעט טכניקות לחיים טובים יותר שיכולים לעזור לכל אדם באשר הוא. היא הופכת לנזירה המקדישה את כל זמנה ללימוד הידע הזה, כך הופכת הילדה שהיה לה הכל לנזירה חסרת רכוש שכל רכושה נכנס בתרמיל גב אחד. היא חיה במנזר שכוח אל בצפון הודו בגובה של למעלה מ 1800 מטר. עקב מות אמה, היא חוזרת לישראל ומחליטה להשאר נזירה ולהמשיך להקדיש את רוב זמנה ללימוד ופיתוח הידע, אבל לחיים יש תכניות משלהם והיא הופכת למנהלת קרן הון סיכון, שמשקיעה כספים שהוריש לה אביה, רק שהכספים הגיעו עם צוואה בעלת לא מעט מגבלות. הילה חברתה הטובה טוענת שמגבלות אלו מזכירות יותר חוקי תנועה שאמנם מגבילים אבל נועדו לסייע להתנהלות טובה בדרך. כך ביחד עם הילה הן משקיעות בשלוש חברות קטנות. קראו כיצד נזירה חסרת כל הופכת לעשירה אבל עדיין צנועה ומנהלת כספים ואנשים בצורה שונה מהמקובל. כיצד היא מתמודדת עם הקשיים שהם מנת חלקם של מרבית המשקיעים? מה יקרה עם שלושת החברות בהן היא השקיעה? ש כאלו שהרוחניות היא חלק מהם. יש כאלו שחשים שאינם מתחברים לרוחניות. האם רוחניות היא משהו שצריך "להתחבר" אליו או שהוא חלק מאיתנו? כיצד הרוחניות משתלבת בעולם העסקים ובעיקר בהיי-טק? האין זה מנוגד? על כל אלו בדואט "הנזירה שקנתה את הפרארי" ספר זה הוא השני בסדרה, אם כי ניתן לקרוא אותו בנפרד. הפרולוג מהווה סיכום קצר של אירועי הספר הקודם כך שאין חובה לקרוא את הקודם או לחזור אליו על מנת להנות מספר זה. בניגוד לספר הקודם המסופר מנקודת מבטה של הילה, ספר זה מסופר מנקודת מבטה של אדווה.  כמו קודמו, גם הוא מאפשר תגובות דרך מערכת הדיון על ספר המובנית באפליקציה. תוכן הפרקים שנחלץ: הנזירה שקנתה את הפרארי חלק ב' אורי קוטנר כל הזכויות שמורות 2020 (c) הוצאה לאור: הליקון ספרים הפקת ספר דיגיטלי: מערכת QuickEpub אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר, כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה. שימוש מסחרי מכל סוג בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט, אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל. פרק 9 בבוקר חיכתה לי הודעת טקסט מהילה "בדקתי ונראה שאבישי צודק, כנראה שאפשר לעשות את זה עם אלקטרומגנטים." וואי זו חדשה משמחת. הסתכלתי רגע על השעה שנשלחה ההודעה, נראה שהנושא מדיר שינה מעיניה של הילה, ההודעה נכתבה אחרי השעה אחת בלילה. אני מניחה שמהסיפור הזה גם מאיה לא ממש ישנה טוב. זה מה שקורה שנקשרים לדברים יותר מדי. זו דוגמה טובה לפסוק 45 בפרק השני בבהגווד גיטה (Be without the three Gunas Oh Arjuna) רק שלא אומר את זה לשתיהן, אני לא צריכה להיות אמא שלהן, חוץ מזה גם אני הייתי ככה בעבר, לוקחת דברים ללב. יצאתי לגינה כבכל בוקר, לראות איך הירקות שלנו גדלים, לאחר מכן מדיטציה ארוכה כבכל בוקר. אחרי זה נבוא למשרד לבשר למאיה את הבשורה שיש פתרון. מאד שמחתי שנוכל כנראה להציל את החברה שלה, לא רציתי שוב לחפש חברה להשקעה וגם לא רציתי לעמוד מול ג'פרי שגם אם אינו פולני, יאמר בשמחה אמרתי לך, על כך שיהיה לי קשה לשלם את המשרד הגדול ששכרתי. כשהגעתי למשרד ביקשתי מהילה ומאיה להכנס לחדר ישיבות. קל היה להבחין בעיגולים השחורים מסביב לעיניה של מאיה. כפי שהנחתי, היא לא ממש ישנה הלילה. נראה שמשלושתנו, רק אני ישנתי טוב בלילה, למרות שנפילת החברה של מאיה מסכנת גם אותי ועלולה להכניס אותי להוצאות גדולות מהצפוי, מאחר שאצטרך לשלם גם את חלקה של מאיה במשרד הענק ששכרנו וזו עוד הצרה הקטנה שלי. הבעיה הגדולה יותר היא אבדן האמון של ג'פרי שמאד לא אהב את הצעד שלי של שכירת משרד גדול בהנחה שכל חברה תשלם חלק מהמשרד. מאיה התישבה ואמרה "אני מניחה שאתן רוצות לומר לי שאין ברירה אלא לסגור את החברה." "למה את חושבת כך?" "קראתי את הפטנט של המתחרים והמניאקים עשו עבודה טובה, הם כתבו פטנט כל כך כללי שאין סיכוי שאני בונה משהו שלא מפר את הפטנט שלהם. אז בארה"ב אין לי סיכוי בכלל להכנס לשוק. הם בטח ירשמו בקרוב פטנט במדינות אירופה כך שכל מה שנשאר לי זה למכור להודים ולסינים שאין לי מושג אם יקנו ממני." "אז לא מאיה, יש לנו רעיון יצירתי איך אפשר לעשות מוצר שעושה את אותו דבר רק שלא מפר פטנט של אף אחד." היא הסתכלה עלי המומה. "הילה, ספרי לה את הרעיון." הילה החלה לתאר את הרעיון, אני הסתכלתי על שתיהן. נראה שמאיה כבר חשבה על הרעיון הזה אבל פסלה אותו מאותן סיבות שהילה חשבה בתחילה שלא יעבוד. הילה ציירה על הלוח מטריצה של פסים והסבירה לה את השיטה שלה להפעיל מגנט אחד בכל רגע וגם כיצד למנוע השפעה בין המגנטים. מאיה הסתכלה עליה המומה. "איך חשבת על זה?" "טוב, האמת שהקרדיט על הרעיון מגיע לידיד שלי אבישי, שכל בעיה שיש לך, תמיד תיהיה לו דרך מעניינת להסתכל על זה. ברגע הראשון ששמעתי את זה אמרתי שזה לא יעבוד, אבל אז ישבתי כמעט כל הלילה לחקור את הנושא ואני די בטוחה שזה יעבוד." כפי שחשבתי, היא בלתה את רוב הלילה במחקר על הנושא. הלכה לישון רק כשהייתה בטוחה שזה אפשרי. "אז הלכת להתייעץ איתו אתמול? צריך להביא אותו לכאן." כאן אני התערבתי "אתמול אחר הצהריים נפגשתי איתו והוא התעניין מה קורה אצלי בעבודה, סיפרתי לו את הסיפור והוא בלי לחשוב יותר מדי אמר, אם פייזו אלקטרי לא עובד, למה שלא תנסו אלקטרו מגנטים. אני לא ידעתי אם זה רעיון טוב או לא אז סיפרתי להילה שנראה שלא ישנה כל הלילה וחקרה את הנושא." "וואי, ממש תודה, איך אתן יוצאות מגדריכן לעזור לי. לא ציפיתי לכזו עזרה." "זו העבודה שלנו, אני לא חושבת שקרן הון סיכון צריכה רק לתת כסף, לדעתי כל קרן תעשה כמיטב יכולתה שהיזמים יצליחו." "כן, אבל אני לא בטוחה שהייתי מקבלת יחס כזה אישי בקרן אחרת." "טוב, אנחנו מושקעות רק בשלוש חברות ובכוונה לא מגדילות את הפורטפוליו שלנו." "אני צריכה פעם לפגוש את אבישי הזה, איך הוא ברגע עלה על פתרון כזה?" "כשמישהו בא לבעיה בראש נקי, סביר להניח שהוא ימצא פתרון מכיוון שונה." אם כי מיד כשאמרתי זאת הבנתי שזה הרבה מעבר לזה. כדי להבין את התחום צריך ללמוד אותו ולאבישי לא היה זמן אפילו לחשוב על זה ומיד הציע את הרעיון הזה. "טוב אז עכשיו יש לי עבודה לעשות, אני צריכה לתכנן את זה מחדש עם אלקטרומגנטים. הילה תעזרי לי לתכנן?" "אני חושבת שאנחנו צריכות מהנדס מכונות שיסייע לנו. לגבי הצד האלקטרוני, אני אדאג לזה עכשיו." "מה, את הולכת לתכנן לי עכשיו את המערכת?" מאיה נראתה מופתעת. הילה נראתה מתלהבת, נתנו לה אתגר מעניין והיא אוהבת את זה. הילה יצאה מחדר הישיבות כנראה למשרד שלה להתחיל לתכנן את זה. כמו שאני מכירה אותה היא בטח התחילה בלילה ועכשיו תסיים. "מאיה תשארי כאן רגע." היא נראתה מופתעת, מדוע אני מבקשת ממנה להשאר? "לפי איך שאת נראית, אני מבינה שלא ממש ישנת הלילה?" "את צודקת, לא יכולתי להרדם, קראתי בערב את הפטנט כפי שהציע רונן וככל שקראתי יותר הבנתי שאין כל סיכוי שאני עושה משהו שלא דורך על הפטנט שלהם. הם ידעו איך לנסח אותו הכי כללי שאפשר. לא היה שום מוצא שאני ראיתי, הייתי בטוחה שהחברה שלי נסגרת היום. כשקראת לי לכאן, הייתי בטוחה שזה כדי לבשר לי את הבשורה המרה." "כן, אני מבינה, לכן אני חושבת שכדאי שתקחי יום חופש לנוח ואם אפשר לישון." "עכשיו? אין סיכוי, אני כל כך מתלהבת מהרעיון שאני חייבת לחקור אותו עד הסוף והילה מדהימה, כבר מתחילה לתכנן את זה. ממש לא ציפיתי לכזו עזרה." "טוב, בואי אלמד אותך תרגיל פשוט שיסייע לך להרגע קצת. שבי נוח ותסתכלי עלי, קחי את בוהן יד שמאל שימי על נחיר אחד, עכשיו תנשפי" תוך כדי שאני מסבירה הדגמתי לה. "עכשיו תחליפי אצבעות ונשמי" אמרתי תוך שאני מדגימה. לאחר מספר הדגמות אמרתי "עכשיו נעצום עיניים ונמשיך כשתי דקות." היא עצמה את עיניה ותרגלה בשקט, אפשר היה לראות את הבעת הפנים שלה שנעשית רפויה יותר. "עכשיו השארי עוד רגע בעיניים עצומות." "עכשיו פקחי עיניים." היא הסתכלה עלי המומה, "וואו, מה זה?" "איך את מרגישה עכשיו?" "מרגישה כאילו קמתי משינה עמוקה, אבל ללא העייפות של שינה." "בדיוק. זה תרגיל יוגה פשוט שנקרא פרנה-ימה." "מה, גם יוגה את יודעת?" "יוגה בסאנסקריט פירושה אחדות. ליוגה יש מספר דרכים, אחת מהן היא התרגול הגופני, במערב משום מה לקחו את זה והפכו את זה ליוגה. זה קצת בלבול. אני חיה את כל הדרכים של היוגה ומשתמשת כל פעם בדרך המתאימה. המדיטציה שאני מתרגלת פעמיים ביום היא אחת הדרכים." "כן, הילה סיפרה לי שלימדת אותה מדיטציה. את יכולה ללמד גם אותי?" "כן, בשמחה, נעשה את זה, אבל עכשיו נחזור לעבודה. תקראי לעודד בבקשה." כמה רגעים לאחר שמאיה יצאה, עודד נכנס וסגר את הדלת. "אני מבין שהייתה אתמול דרמה קטנה?" "האמת לא ממש קטנה, מתברר שחברה אמריקאית רשמה פטנט על הרעיון של מאיה." הוא הסתכל עלי המום. כיזם הוא מבין היטב את המשמעות של זה. "וואי, אז מה, החברה שלה נסגרת עוד לפני שעשתה משהו?" "אה, לא, ממש לא. הדרמה הייתה קצרה, הצלחתי למצוא לה פתרון אחר שיעשה את אותו דבר וכאן הייתי רוצה את היעוץ שלך כמהנדס מכונות, יהיה לך זמן לדבר עם הילה ומאיה ולעזור להן?" "זה קצת קשה כי אני באמצע התכנון שלי אבל בשבילך אני אמצע זמן." "מעולה תודה. עכשיו נחזור אליך. אתמול הצלחתי להשיג הסכמה ליצור של שלוש דוגמאות חינם עבורך." הוא הסתכל עלי המום. ניכר שלזה הוא לא ציפה. כמהנדס מכונות, אני בטוחה שהוא יודע איך עובד תהליך היצור הזה ושליצר חינם זה לא פשוט, זה אומר שהיצרן מוכן לקחת סיכון רב. "איך, איך עשית את זה?" סיפרתי לו את כל הסיפור, איך דיברתי עם הידיד שלי בהודו, שבמקרה הכיר אותו ואיך הלכנו אני והילה לשיעור רכיבה. "כל זה כדי להתכונן לשיחה אחת? וואי, לא הייתי חושב על זה." "כן וכפי שאתה רואה זה גם הצליח. יש לנו הרבה מזל." "כן, מה הסיכוי שהידיד שלך בהודו יכיר אותו. הודו ענקית, זה לא ישראל שכולם כמעט מכירים את כולם." "נכון. לא ציפיתי לזה, האמת שהתקשרתי כדי לשאול קצת על המונחים בהינדית. אני אמנם מדברת הינדית שוטפת אבל אני לא בקיאה במונחים טכניים בהינדית, גם באנגלית אני בקושי מכירה אותם." "אבל רגע, איך הידיד שלך מבין בזה?" "הוא למד הנדסת מכונות, רק שהחיים הובילו לכיוון אחר והיום הוא בעסק המשפחתי. הוא ספק המזון של המנזר, כל כמה ימים הוא עולה עם הרכב שלו למנזר ומביא לנו את כל מה שאנחנו לא מצליחים לגדל בעצמנו." "מה, במנזר גידלתם ירקות, הרי זה בגובה של 1800 מטר לא?" יפה שהוא זוכר איפה המנזר נמצא. "כן, ומאחר שאני הייתי אחראית על הגידול, אני גם הייתי בקשר קבוע איתו." "את גם מגדלת?" הוא הסתכל עלי המום. "כן, האמת שגם היום יש לי בחצר ערוגת ירקות ואני מגדלת את כל תצרוכת הירקות שלי." "וואי, את מפתיעה אותי כל פעם מחדש. כשהכרתי אותך חשבתי שאת ילדה מפונקת מהרצליה פיתוח." "שזה באמת היה נכון. אבל זה היה אז, כולנו שונים היום." "כן, אבל השינוי שחל בך הוא מדהים. ואם כבר מדברים על זה. האם נוכל להפגש הערב? אשמח לשמוע עוד על החיים במנזר." חשבתי שהוא ישכח מהרעיון של להזמין אותי. מצד שני אם הוא הזמין אותי עכשיו, אני מניחה שהוא יודע שלא יקבל הרבה מעבר לערב של שיחה נעימה. פרק 10 ביום שישי בבוקר, אבישי הגיע כפי שקבענו לשיחת הוידאו עם הגורו, נראה שהוא שמח על השיחה הזו בדיוק כמוני. לי השיחות האלו תמיד הביאו להתרוממות רוח. נראה שאבישי שותף לתחושה שלי, שזה מאד משמח. "שלום אבישי, הבנתי שהילה מצאה את הגלגול הקודם שלך" "כן, אני עדיין לא מבין איך זה יכול להיות. נמצאה אישה עם פרופיל ממש מדויק ותאום לדברים שאמרת, הסבירות לצירוף מקרים כזה היא אפסית עד כדי לא קיימת. גם אתה אמרת שאתה מנחש חלק מהדברים ונראה כאילו הניחוש שלך הוא האמת." הגורו צחק ואמר "זה היה רק כדי להראות לך את המונח - החיים הקודמים. אני מעדיף לעסוק בחיים של היום והעתיד, לא בעבר שאותו לא נוכל לשנות." "כן, ברור, אבל עדיין אני בהלם מזה. אני מנסה למצוא לזה הסבר הגיוני ולא מצליח." "אתה מתכוון שאתה מנסה למצוא לזה הסבר לא הגיוני, כי ההסבר ההגיוני הוא חוקי הטבע." הגורו ממש התפקע מצחוק. נראה שהוא אהב את הניסיון הזה להוכיח לאבישי עד כמה הג'יוטיש חזק. אם כי במקרה של אבישי, זה די לשכנע את המשוכנעים. "קשה לי להאמין שהכוכבים בשמיים משפיעים על החיים שלי כאן." "אתה צודק, זה קשה להאמין וגם אין סיבה להאמין כי זה לא נכון." "לא נכון?" שאל אבישי מופתע. "זה ההסבר שנותנים להדיוטות. האמת היא שהשפעת הכוכבים היא זניחה, הם משפיעים רק על גאות ושפל. הם לא משפיעים על החיים מעבר לזה." "אבל הג'יוטיש מדבר על כוכבים ומזלות לא?" "לא בדיוק. זה ההסבר הפשטני. ההסבר האמיתי הוא שיש חוקי טבע שמשפיעים על כל היקום ובין השאר על הכוכבים." "אבל הכוכבים מסתובבים במסלולים ידועים כבר אלפי שנים והחיים הולכים באינספור כיוונים שונים וחייו של אדם אחד, לעולם לא דומים לחיים של אדם אחר." "זה נכון, רק שיש אלפי צירופים שונים של כוכבים ולכן מפה אחת כמעט אינה דומה למפה שנייה, בדיוק כמו שאדם אחד, כמעט אף פעם אינו דומה לאדם שני." "הבנתי, זה נשמע יותר הגיוני מאשר כוכבים שמשפיעים על חיינו. עכשיו לפני שנעבור להווה, עוד שאלה על העבר, אבל הפעם לא שלי." היה ברור לי מיד מה השאלה. "אדווה למדה אותי את סוטרה שבעזרתה ראיתי את כל האנטומיה של מערכת הנשימה. זה ממש הזכיר לי שיעור אנטומיה בבית ספר לרפואה. היא הסבירה שזו אחת הדרכים בהם הרישים הקדמונים ידעו על האנטומיה האנושית וכך פתחו את הרפואה ההודית. השאלה שלי היא מדוע הידע הזה לא היה ידוע לחוקרים שפיתחו את הרפואה המערבית?" הגורו חשב רגע, תהיתי האם יש לו תשובה לזה? "בחירה מעניינת לסוטרה ראשונה, אני הייתי בוחר סוטרה אחרת, אבל בהתחשב בקארמה שלך, אפשר להבין מדוע היא בחרה בסוטרה הזו." מעניין איזו סוטרה הוא היה בוחר ללמד קודם? ניסיתי להזכר איזו סוטרה אני למדתי ראשונה. זה היה די מזמן, אני לא זוכרת. "זה נובע משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שהידע הזה כבר לא היה נחלת הכלל בימי הביניים של תרבות המערב, בתקופה בה התפתחה הרפואה המודרנית, הסיבה השנייה היא שבאותה תקופה, לא ממש היה קשר בין אירופה להודו, היו מספר קשרי מסחר, אבל למיטב ידיעתי לא היה מעבר לקשרי מסחר. יש לדעתי גם סיבה שלישית, שקשורה יותר לאגו של החוקרים המערביים, אתה חושב שחוקר מערבי שהיה פוגש רישי הודי שהיה מספר לו על האנטומיה של גוף האדם, היה מקבל את דבריו כך סתם? הרי אין לך הוכחה שמה שהרישי רואה זה אכן מה שיש." "אני ראיתי וזה זהה למה שאני זוכר משיעורי אנטומיה." "כן, כי אתה יודע את האנטומיה המודרנית שפותחה במשך מאות שנים בהתבסס על ניתוחים רבים שהראו כיצד זה נראה באמת. אבל לפני שבאמת ניתחו גופה וראו את האיברים הפנימיים, אתה חושב שמישהו היה מקשיב לרישי הודי, שיודע את זה גם מבלי להשתמש באיזמל המנתחים?" אבישי חשב קצת, ואמר "לצערי אתה צודק, האגו שלהם וגם שיטות המחקר המדעי, לא היו מאפשרות לקבל את זה. לגבי הקשר בין אירופה להודו, אכן בימי הביניים היה רק קשר מסחרי, אבל יותר מאוחר כאשר האנגלים שלטו בהודו, היה יותר קשר." נראה שאבישי לא יודע על כעסם של ההודים על האנגלים. להזכיר להודי את השלטון הבריטי, עלול להיות כמו סדין אדום מול שור. גורו מואר הוא מעבר לזה ולא יתרגז עליו, אבל אני מניחה שמיד יסביר לו על זה. "כאן אתה שוב חוזר לסיבה השלישית - האגו. כיצד התייחסו האנגלים להודים באותה תקופה אתה יודע?" הוא לא חיכה לתשובה ומיד המשיך "האנגלים התייחסו להודים כנחותים, העסיקו אותם כמשרתים באחוזותיהם. אז נניח לרגע שהיה בא רישי מואר לרופא בריטי ומסביר לו על מבנה גוף האדם. כיצד אתה חושב היה מתייחס לזה הרופא הבריטי?" "אוף, כמה שהאגו הורס לאנשים את האפשרות להתקדם. מדוע בעצם יש לאנשים אגו מנופח כזה?" וואי, אבישי אכן יודע לשאול את השאלות הנכונות. זה ממש כיף להקשיב לשיחה הזו. נראה שאבישי ממש מאתגר את הגורו עם שאלות ולהגיע למצב ששאלות מאתגרות אותו, צריך להיות אדם חכם מאד. "מה שאתה קורא אגו מנופח, הוא בעצם אגו קטן וחלש. אדם חזק, בטוח בעצמו ולא צריך אישורים חיצוניים לכמה הוא גדול וחזק, זה אדם עם אגו. אדם חלש, זקוק לאישור חיצוני כמה הוא גדול וחזק. לכן יש כאלו שיקטינו את הסובבים אותם, על מנת להרגיש גדולים ויש כאלו שיספרו כל הזמן כמה הם גדולים וחכמים, על מנת שהסובבים יעריכו אותם ויחשבו שהם באמת חכמים." "מה שאתה אומר, הוא שהאנגלים ששלטו בהודו, היו חלשים ולכן התייחסו בזלזול לילידים ההודים?" "כן, בדיוק כך. אתה זוכר מה אמר מהטמה גאנדי?" "לא, אני לא מכיר את דבריו." אופס, חשבתי שאבישי מכיר את זה. אם כי גם אני הכרתי את זה רק כשגרתי בהודו ושם קשה שלא להכיר את כתביו של גאנדי. "הוא אמר: קודם הם יתעלמו ממך, אחר כך יצחקו ממך, אחר כך ילחמו בך ובסוף תנצח. אם כי יש אומרים שלא גנדי אמר את זה, כך או כך זו אמירה חכמה. כשאתה מנתח את זה, אתה רואה שהכל זה זלזול באחר, הקטנת האחר וכאשר האחר הוא חזק, ניסיון להילחם בו." תמיד הייתי בטוחה שאלו דבריו של גאנדי. לא ידעתי שיש אומרים שלא הוא אמר את זה? אני אחפש על כך יותר מאוחר, זה מעניין. "עכשיו שאני חושב על זה אתה צודק. אז בעצם ההודים נצחו את האנגלים, כי היו חכמים יותר ולא היו צריכים אישורים מבחוץ לגדולתם?" "הלוואי. לצערי חלק גדול מהעם ההודי קיבל את השלטון האנגלי והתייחס אליהם בכבוד, למרות שמי שראוי לכבוד הוא לא האנגלי הכובש, אלא ההודי עם הידע הרוחני." "שזה מביא אותנו למה שאמרת בהתחלה, שהידע הזה נעלם עם הזמן?" וואו, יפה, אבישי ממש עוקב וזוכר כל דבר שנאמר. "כן, לצערנו הידע התעוות ודי נעלם עם הזמן." "מדוע התעוות?" יפה, זו אחת השאלות הראשונות שאני שאלתי. קיבלתי לזה מספר תשובות ממספר חכמים. "הידע הוא ידע של אלפי שנים, הידע אמנם נכתב די מוקדם ואלו הם כתבי הוודות, אבל עיקרו הועבר ממורה לתלמיד ומהתלמיד לתלמיד שלו וכך הלאה. המורים הראשונים היו הרישים שכתבו את הוודות, הם העבירו לתלמידים שלהם שהיו ברמת תודעה גבוהה, אבל לא באותה רמה של הרישים, הם העבירו את המיטב שיכלו, לתלמידים שלהם, אלו בתורם העבירו את המיטב שיכלו לתלמידיהם. כך אתה יכול להבין שלאחר כמה דורות, הידע יתעוות ובחלק יאבד. זה מה שקרה לידע וזו הסיבה שאדי שנקרה הקים את המוסד הזה של שנקרצ'ריה על מנת לשמור על הידע. זו גם הסיבה שיש מעט שממש מבינים את הוודות, אני מניח שאדווה סיפרה לך שאדם שיקרא את היוגה סוטרה עלול לחשוב שמדובר בבליל של אגדות עם שזה לא באמת סוטרות שיכולות לעשות משהו." "כן, אדווה ספרה לי שהוודות זה כמו מרשם לעוגה ששכחו לכתוב שלפני שמכניסים את העוגה לתנור צריך לחמם את התנור. מה שלא הבנתי זה מדוע שכחו לכתוב את זה?" "לא שכחו, זה מי שקורא חלק ולא את הכל, לא רואה את התנאים המקדימים." "אז זו הסיבה שאתה מלמד את זה רק אנשים בתודעה קוסמית ומעלה?" "בדיוק. יש שלבים בדרך, לא ניתן ללמוד לרוץ לפני שלמדנו ללכת." "אני שמח שאתה חושב שאני בשל ללמוד את זה. אדווה ממש מסבירה מעולה. ממש כיף לי ללמוד ממנה." אני שמחה שהוא חושב ככה וממש מחמיא לי שהוא נהנה ללמוד ממני, רק שאני עדיין לא בטוחה שאני יכולה ללמד דברים מתקדמים כאלו. "אין לי ספק. תמשיך ללמוד מאדווה ונעשה עוד שיחות כאלו שבהן גם אני אלמד." "לכבוד הוא לי לשוחח איתך. אף פעם לא חשבתי שאלמד ישירות מאדם כמוך." "אתה יודע שאומרים שכאשר התלמיד מוכן, המורה מגיע, לזו בדיוק הכוונה." "איך זה יכול להיות?" "תזכור תמיד שיש אינטליגנציה מאחורי היקום, זה מה שהדתות השונות קוראות כוח עליון." "אתה בעצם אומר שיש אלוהים?" "כן, בהחלט יש, אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת. זה הרבה יותר מורכב ממה שהדתות גורמות לנו לחשוב." "אני אשמח לשמוע על זה בפעם הבאה." פרק 11 יום שישי בערב בא אלי עודד. יש גבול כמה אני יכולה להתחמק מהמפגש איתו. אני מניחה שהוא הבין שקשר ממש לא יצא מזה החלטתי להזמינו אלי הבייתה. אני בוטחת בו מספיק שאכן מדובר במפגש חברתי נטו, אם זה אכן כך, גם אני אהנה מזה. "אז זה הבית של הילדה המפונקת מהרצליה פיתוח?" צחק עודד כשראה את הבית. ככה הוא היה מקניט אותי בהודו כשפגשתי אותו בתחילת הטיול שלי, בהלם הראשוני מהלכלוך של הודו. באותה תקופה באמת הייתי ילדה מפונקת מהרצליה פיתוח. "זה הבית שבו נולדת?" "כן, זה הבית שגדלתי בו, זה הבית של אמא שלי ז"ל." "בדרך הנה ראיתי את חטיבת הביניים סמדר וחשבתי שזה בטח בית הספר שבו למדת?" "כן, זו הייתה תקופה שהלכתי לבית ספר ברגל." "אני הייתי נוסע באוטובוס לבית ספר. אף פעם לא היה לי בית ספר כל כך קרוב לבית." "גם לי לא, זה היה רק כמה שנים של חטיבת ביניים, אבל פחות אהבתי את התקופה הזו, היו שם רק תלמידים מהשכונה הקרובה, לפני זה בבית הספר היסודי היו הרבה ילדים מכל אזור מערב הרצליה והיו לי הרבה חברות." "אני בטוח שהיית מלכת הכיתה." "תתפלא, אבל לא. הייתי די בצד ולא מאד מקובלת, בעיקר בחטיבת הביניים שהיו תלמידים מהשכונה בלבד." "לא אהבת את המפונקים האחרים?" צחק עודד. "בניגוד למה שאתה חושב, לא הייתי כזו מפונקת. נראה לי שהילדים האחרים היו יותר מפונקים." "ואיפה למדת בתיכון?" "תיכון עירוני הרצליה, שבטח תאמר שזה התיכון של המפונקים." עניתי בצחוק. אהבתי את הצחוקים האלו, עכשיו שזה כל כך רחוק ממני אני יכולה לצחוק על כך. בעבר קצת נפגעתי שקראו לי ילדה מפונקת מהרצליה פיתוח. "איפה זה? גם בהרצליה פיתוח?" "אה, לא, כאן המפונקת נאלצה לצאת מהשכונה, זה בהרצליה העיר." "טוב, בטח הייתה לך הסעה כל יום." "נכון, מה לך לא הייתה הסעה לבית ספר?" "לא, מה חשבת שבמגדל העמק מפונקים כמוך? שם נסענו בתחבורה ציבורית לבית הספר." "טוב, אני ילדה של הרצליה פיתוח, נולדתי עם כפית של כסף בפה." "כן, ככה חשבתי כשפגשתי אותך אז בהודו, מה שאני לא מבין זה איך היום את ממש שונה." "אין ספק שהשתנתי בהודו, בתחילה באמת הייתי הילדה המפונקת מהרצליה פיתוח והיה קשה לי להכיל את העוני והזוהמה שראיתי בהודו. אחר כך כשנחשפתי לידע העתיק של הודו, אפשר לומר שנשתנו החיים שלי." "כן, עד כדי כך השתנו שבעצם ביטלת את החזרה לישראל?" "כן, היה לי כרטיס טיסה חזרה שכבר שולם, ויתרתי עליו והחלטתי להשאר בהודו עד להודעה חדשה." "אז מדוע בעצם חזרת?" "לאחר כשמונה שנים שכבר ניתקתי קשר לחלוטין עם ישראל, הילה מצאה אותי בדרך לא דרך והודיעה לי שאמא שלי נפטרה, אז די בלית ברירה עזבתי הכל וחזרתי לישראל." "אוי, זה דרך עצובה לסיים טיול." "זה כבר לא היה טיול, אלו החיים שלי. חייתי במנזר ההוא בצפון הודו, יותר משלוש שנים. הייתי חלק מהמקום והמקום ההוא היה חלק ממני. הייתי פחות או יותר האשה המערבית היחידה שנשארה שם כל כך הרבה זמן." "ממש שינית את החיים שלך, מילדה מפונקת מהרצליה, הפכת לנזירה הודית, קשה להאמין." "אכן שיניתי את החיים, אבל זה לא היה במכה אחת, זה היה תהליך הדרגתי, לאט לאט נחשפתי יותר ויותר לידע ונשאבתי לתוך זה, ממש אהבתי ללמוד את זה וכל הזמן חיפשתי מורים. עד שהגעתי לגורו שלי בצפון הודו." "אז ממש היית צמודה לגורו, כמו בסיפורים, שירתת את הגורו ולמדת ממנו?" "לא בדיוק שירתתי אותו, יש במנזר קבוצה של אנשים שחיים יחד, מתחזקים יחד את המנזר ודואגים לעצמנו וכל יום לומדים עם הגורו. הגורו עצמו לא נותן שישרתו אותו, הוא עובד יחד עם כולם." "רגע זה לא כמו חרדים בישראל שלומדים בישיבה?" "ממש לא. בישיבה לומדים רק גברים, במנזר אין הפרדה בין גברים ונשים." "אבל נזירים מתנזרים ממין לא? אז איך זה שאין הפרדה?" "מי שצריך הפרדה כדי להתנזר ממין, הוא בעל נפש חלשה. מי שבאמת חדור בידע, לא מרגיש שמשהו חסר לו, נהפוך הוא הוא מרגיש מלא ולא מחפש את הדברים החומריים החיצוניים או את תאוות הגוף." "אז את אומרת שתלמידי הישיבה הם חלשים?" "אה, לא. ממש לא. אני אומרת שמי שצריך הפרדה חיצונית, כנראה שאינו באמת חדור בידע או שהוא חדור בידע מעוות. הגישה הזו שאדם צריך להפריד הפרדה חיצונית, היא בלבול בין הדרך לבין היעד." נזכרתי בבוקר במה שאמר הגורו על עיוות הידע, זה ממש זה. אנשים ראו את אלו החדורים בידע, שמתנזרים ממין וחשבו שכדי להגיע להארה צריך להתנזר ממין, רק שזה בכלל לא נכון. מה גם שיש כאלו שלא התנזרו והגיעו להארה. "תלמידי הישיבה צריכים הפרדה חיצונית, לכן לפי דברייך הם חלשים. לא?" "אתה מבלבל בין המסגרת לבין האדם. המסגרת שלהם מחייבת אותם להפרדה. אני בטוחה שבינהם יש חזקים ויש חלשים. חוץ מזה אני לא ממש מכירה תלמידי ישיבה." "טוב, הם גם לא מכירים אותך, הרי הם מתרחקים מנשים" צחק עודד ומיד חזר להיות רציני יותר: "אז אחרי שחזרת לארץ, איך הגעת לנהל קרן הון סיכון? זה נראה לי מעבר מוזר מנזירה בהודו למנהלת קרן הון סיכון." "אתה צודק, זה אכן מעבר מוזר. הגעתי לישראל כשכל הרכוש שלי נכנס בתיק גב ענק." "אומרים על נזירים הודים שכל רכושם זה הבגד שעל גופם וקערת אוכל, זה נכון?" "לא רחוק מהמציאות, כל הרכוש שלי היה בגדים ומחשב קטן שהכל נכנס בתיק גב אחד. הילה שבאה לקבל את פני בשדה התעופה הייתה בהלם שאחרי שמונה שנים אני חוזרת עם תיק גב כאילו חזרתי מטיול של שמונה ימים. הגעתי לכאן וכאן סיפרו לי על הצוואה של אמא שלי שהשאירה לי את הבית הזה, אבל עם איסור מוזר, אסור היה לי למכור אותו." "אמא שלך כנראה רצתה להשאיר אותך בישראל." "זה ממש לא להשאיר אותי בישראל, הייתי יכולה להשכיר את הבית ולחזור להודו והאמת חשבתי לעשות את זה." "ומדוע בסוף לא עשית את זה?" "אה, זה סיפור יפה. ערב אחד ישבנו כאן אני והילה ופתאום דופק בדלת גבר אמריקאי שהציג את עצמו כעורך הדין של אבא שלי." "תהיתי באמת, איפה אבא שלך, את תמיד דיברת על אמא שלך. גם כשהכרתי אותך בהודו לא הזכרת אותו." "אבא שלי עזב את הבית כשהייתי בכיתה ח' בערך. הוא עבר לארה"ב, וכמעט לא היה לי קשר איתו. בהתחלה עוד הייתי מדברת איתו בטלפון, אחר כך לאט לאט ניתק הקשר וממש לא ידעתי מה קורה איתו. עורך הדין שדפק בדלת התברר שהוא גם מנהל העסקים של Shadmi Ventures, החברה שאבא שלי הקים בארה"ב. הוא אמר לי שאבא שלי נפטר והשאיר לי הון אדיר אבל כמו אמא שלי, גם זה עם תנאים והפעם תנאים מוזרים יותר. אני חייבת להשקיע את ההון הזה בישראל ומותר לי להשתמש להוצאות שלי ושל העסק רק ב 10% ממנו. רק הרווחים מההשקעות יהיו שלי." "וואי, זה סיפור ממש מוזר." "חכה, זה עוד לא הכל. אני באותה תקופה לא הבנתי דבר בטכנולוגיה. בהשקעות הבנתי קצת, אחרי הכל גדלתי בבית של משקיעים, גם אמא שלי וגם אבא שלי חיו בעצם מהשקעות. אמא שלי בשוק ההון ואבא שלי מהשקעות בטכנולוגיה. אמרתי לו שאני מוכנה בתנאי שהילה תיהיה שותפה. הילה הרי מהנדסת אלקטרוניקה, מטבע הדברים היא מבינה בטכנולוגיה הרבה יותר ממני." "הילה חברה שלך מילדות?" "בערך, היכרתי את הילה בכיתה ח', היא עברה לגור כאן בשכונה והייתה אז פחות או יותר החברה היחידה שלי מהשכונה." "אז הצעת להילה את תפקיד ה CTO של החברה, מה היא אמרה על זה?" "היא התלהבה מאד מזה. היא קראה יחד איתי את התנאים של אבא שלי, שלי נראו הגבלות מוזרות, שנדמה היה שנכתבו רק כדי להקשות. הילה הבינה את זה אחרת ואמרה שמי שכתב את זה מבין היטב בטכנולוגיה ואלו לא הגבלות אלא הנחיות." "זה מעניין, איך מה שנראה כהגבלות זה בעצם הנחיות? מה היה שם?" "אני לא אכנס לכל המסמך הארוך שאבא שלי כתב, אבל לדוגמה הוא כתב שם שאסור לי להשקיע באפליקציות ואסור לי לרשום פטנט על תוכנות שיפותחו בחברות בהן אני משקיעה." "נו, זה מגבלות ללא ספק. איך זה הנחיות?" "הילה הסבירה שפטנטים על תוכנה, בעצם עוצרים את התפתחות הטכנולוגיה מאחר שתוכנה היא מעין נוסחה, כמו שלא תרשום פטנט על נוסחה מתימטית שהיא כלי לפתרון בעיות, כך לא תרשום פטנט על תוכנה. חוץ מזה שהיום כבר לא ניתן לרשום פטנט על תוכנה באירופה." "נראה שהוא נתן לך מגבלות, שבעצם שומרות עליך מהפסדים בעסקים?" "זה מה שהילה אמרה. היא אמרה שזה כמו חוקי תנועה, שהם לכאורה מגבלות, אבל שומרים על החיים שלך ושל אחרים בכביש, ככה המגבלות של אבא שלי מסייעות לי ולהתקדמות הטכנולוגיה." "וואי, ממש מעניין. אז זו הסיבה שלכל החברות שהשקעת בהן יש מוצר בר קיימה ולא רק תוכנה?" "כן בגדול. חיפשתי את הכיוון הזה וזה מה שמצאתי." "אני שמח שמצאתי אותך. דיברתי עם כמה משקיעים לפני שחתמנו, כולם הבטיחו שיסייעו בהרבה דברים, אבל עשה לי רושם שרק הכסף מעניין אותם. את היחידה שבאמת התעניינה בטכנולוגיה ובאמת עוזרת לי." "הטכנולוגיה זה בעיקר הילה. אני הצד הכספי." "הילה אכן מדהימה. את ידעת טוב מאד את מי לצרף אליך. רק שגם את למדת לא מעט אתת הטכנולוגיה." "ברור, הרי אין דרך אחרת להעריך מוצר טכנולוגי. אם לא הייתי לומדת את הטכנולוגיה ואת השוק, לא הייתי יכולה באמת להשקיע." "הקרנות האחרות לקחו מומחים שהעריכו עבורם את סיכויי ההצלחה, אף פעם לא היה מנהל קרן שלמד בעצמו את הרעיון שלי והחליט על הסיכוי." "תודה. אני לא חושבת שאפשר לעבוד אחרת. הגורו שלי תמיד אמר שעלינו לסמוך בעיקר על עצמנו." "גישה מעניינת. אהבתי." פרק 12 הפגישה אתמול עם עודד עברה בנעימים. לשמחתי הוא אכן הבין שמעבר לשיחה ידידותית, לא יצא לו שום דבר וכפי הנראה הפנים את זה, כך שהשיחה הייתה כיפית וזורמת. דיברנו על המון דברים, בין השאר על הידע והחיים במנזר. נראה שהוא מאד התעניין בחיים שלי כנזירה ובכלל בחיים לפי הוודות, שהם לא בהכרח נזירות. בשעה שש וחצי בערך יצאתי החוצה לגינת הירק שלי כבכל יום. תמיד כיף לראות את הירקות החדשים. לפתע שמעתי את הילה מאחורי. "בוקר טוב אדווה." הסתובבתי אליה, היא בדרך כלל לא יוצאת בשעות כאלו, בעיקר לא בשבת שאז היא מרשה לעצמה לישון עד מאוחר. "מה קרה שאת עירה בשעה כזו? התחלת לאמץ לעצמך אורח חיים וודי, של לישון מוקדם ולקום מוקדם?" אמרתי בצחוק. "לא ממש. יותר נראה שאימצתי לעצמי אורח חיים של ללא שינה בכלל." היא צחקה. אני חושבת שהבנתי מדוע, טוב לפחות שהיא לפחות צוחקת. "זה בגלל מה שקרה השבוע עם מאיה? את עדיין לחוצה מזה? הרי נראה שהצלחנו לפתור את הבעיה שלה בצורה יצירתית." "כן, זה עדיין מטריד אותי. היינו על סף איבוד של חברה אחת. זה די מלחיץ." "למה את חושבת קוראים לקרנות כמו שלנו קרנות הון סיכון? אל תשכחי את המילה סיכון שיש בעסק שלנו." "אנחנו עושות הכל כדי להמנע מסיכונים ופתאום צץ משהו כזה שלא ציפינו לו. יש לנו מזל שזה צץ בשלב כל כך מוקדם, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה עם הייתה מגלה את זה לאחר שהיה אב טיפוס מוכן." "גם אותי זה הטריד, אבל לאחר שנמצא פתרון הפסקתי לדאוג. למה לדאוג כשהכל תקין? זה ההבדל אגב בין פחד לחרדה. כשהתברר שיש לה מתחרה, זה פחד, כי זו באמת סכנה. לאחר שנמצא פתרון, זו חרדה כי עכשיו בעצם חזרנו למצב בו יש מיזם לבנות ולשווק ולא ידוע על חסמים טכנולוגיים או שיווקיים." "לא יודעת, זה עדיין מטריד אותי הסיכון המטורף הזה." "מוזר, חשבתי שאת יודעת את הדברים האלו הרבה יותר טוב ממני." "צודקת, אני מכירה את זה, אבל איכשהו כשזה קרוב אלי זה הופך ללחץ." "בואי נכנס, נעשה יחד מדיטציה, זה טוב נגד חרדות. אחר כך אספר לך על הפגישה שלי עם עודד, זה ישכיח ממך את החרדה." "הופה, פגישה עם עודד, זה סיפור שארצה לשמוע." היא אמרה בצחוק. שמחתי שלמרות החרדה היא עדיין יכולה לצחוק. זה אומר שהחרדה לא כזו חמורה. * * * לאחר המדיטציה, הילה המתינה לי בסלון, אני מניחה שעכשיו היא רגועה יותר. נספר לה קצת על הפגישה ונראה האם הצלחתי להרגיע אותה. אם לא, יש עוד שיטות. לשמחתי יש לי מלאי של שיטות לטיפול בחרדה. "את בטח רוצה לשמוע מה היה אתמול בערב?" "אז זהו, הסכמת לחיזוריו?" "לא ממש, הוא הבין שהוא לא יקבל דבר מעבר לערב שקט של שיחה ידידותית" "והוא באמת הבין את זה? כי הוא לא נראה אחד שיוותר." "כנראה שכן, הוא בא לכאן בסביבות שבע כפי שקבענו. דיברנו על מלא דברים, היה בסך הכל נחמד. גם אני העברתי ערב נעים בחברת גבר נאה." "גבר שנראה מעוניין בך ואת פשוט מפסידה." "אני לא רואה בזה הפסד. אני לא מעוניינת בקשרים עם גברים כרגע." "איך את יכולה להשאר כל כך רגועה וקרירה כשיש לך מחזר נלהב כזה?" "האמת גם הוא לא ממש הבין מדוע אני רוצה להשאר נזירה. הוא לא הבין, אבל קיבל את זה בסופו של דבר." "איך זה שאת שתמיד רצית קשר עם בנים, יכולה עכשיו לעמוד בפני מחזר כזה?" "אני כבר לא אותה ילדה שהייתי אז. אני לא אותה הילדה המפונקת מהרצליה פיתוח כפי שעודד אוהב להקניט אותי." "מה זה מה שהוא אומר עליך? המפונקת מהרצליה פיתוח?" "זה במידה מסויימת נכון, הייתי אז יחסית מפונקת. עכשיו אני ממש לא אותה ילדה." "ברור שאת לא אותה ילדה, אבל כל אישה נורמלית הייתה שמחה לגבר כזה שמחזר אחריה." "אני בהחלט שמחה, אבל אני לא אישה רגילה. אני נזירה ובכוונתי להשאר נזירה בשנים הקרובות." "מה שמדהים אותי זה איך את מצליחה בקלות כזו לוותר עליו ולהשאר נזירה?" "כשמישהו חדור בידע הוא לא צריך דברים אחרים. אני לא מרגישה שאני מפסידה, נהפוך הוא אני מאושרת כפי שאני עכשיו." "ומה עוד דיברתם חוץ מעל זה שאת המפונקת מהרצליה פיתוח" היא צחקה. "סיפרתי לו איך נחשפתי לג'יוטיש ולידע של הוודות." "איך באמת?" "אה, זה סיפור ממש יפה. בתחילת השהות שלי בהודו כשעוד טיילתי ועברתי ממקום למקום בהודו, גרתי תקופה יחסית ארוכה בדרום הודו באזור שנקרא צ'נאי. שם גם למדתי לדבר בשפת טמיל. גרתי אצל משפחה נחמדה שהייתה להם בת בערך בגיל שלי. האמא מאד רצתה שהבת תתחתן והאמת גם הבת רצתה." "זו חברה מסורתית ויש לחץ על נשים להתחתן מוקדם?" "כן, מקובל שם שנשים מתחתנות בגיל עשרים והבת הייתה בת 22" "אז, זה נחשב רווקה זקנה?" צחקה הילה. "אה, לא ממש, אבל בחברה מסורתית כולן כבר רוצות חתן." "טוב, זה קורה גם כאן, זה לא משהו מיוחד, אז איך זה קשור לג'יוטיש?" "אה, זה הסיפור המוזר. שם מקובל שמתחתנים רק כשיש התאמה במפות הג'יוטיש. שם במודעת שידוכים לא מבקשים לשלוח תמונה אלא מפת ג'יוטיש. אז האמא של הילדה פרסמה מודעת שידוכים בעיתון הודי מקוון." "מה, האמא מפרסמת מודעה עבור הבת? ממש לא הייתי רוצה שאמא שלי תתערב במערכות יחסים שלי." "את צודקת, אבל ככה זה בחברות מסורתיות. אז האמא פרסמה מודעה, הגיעו המון תגובות, כל מפה לקחו לנזיר זקן שמומחה בג'יוטיש, כמעט כל אחד הוא אמר לא. הוא לא מתאים. אני זוכרת ששאלתי את האמא, מדוע לא לצאת, להכיר ואז להחליט?" "כמו שמקובל ברוב העולם. מה היא ענתה על זה?" "היא אמרה בזלזול שאהבה היא כמו הירח, לפעמים מוארת ולפעמים חשוכה." "נו, מה לעשות, ככה זה בחיים, יש תקופות מוארות ויש תקופות חשוכות. אז מה, הודי זקן יכול לקבוע יותר טוב ממני?" "גם לי זה נראה מוזר בזמנו. אחרי כמה חודשים הגיעה פנייה מבחור הודי שלומד בקנדה. איך שהג'יוטישי ראה את המפה הוא אמר - זה הבחור הכי מתאים." "מה, אז על סמך ההתאמה הזו הוא חזר מקנדה והתחתן איתה?" "כן, בערך. הוא חזר מקנדה, הם הכירו וזו נראתה ממש אהבה ממבט ראשון." "וואו, יפה אז ממש הצליח לו. אולי זה היה פוקס?" "כן, גם אני חשבתי כך בהתחלה, עד שספרה לי הבחורה מה הנזיר אמר לה על הבחור ומה היה במציאות, הכל היה תואם במאה אחוז." "ואין סיכוי שהנזיר הכיר את הבחור?" "מאחר שהבחור חי בקנדה תקופה די ארוכה, הסבירות לכך נמוכה מאד. זה גרם לי להתעניין בג'יוטיש ואז הלכתי בעצמי לנזיר הזה ושאלתי אותו אינספור שאלות. הוא היה מאד סבלני והסביר לי באריכות על הכל. גם על הג'יוטיש וגם על הוודות בכלל." "וזה שכנע אותך להפוך לנזירה?" "לא, חכי, זה רק תחילת הדרך. מה שהוא סיפר גרם לי להתעניין מאד ושאלתי אותו איך אני יכולה ללמוד יותר על זה? חשבתי שהוא יתן לי ספרים, כפי שמקובל במערב. אבל לא, הוא אמר שאם אני באמת רוצה ללמוד על זה, אני צריכה ליסוע לעיר שנקרת פורי, במזרח הודו, שם יושב הגורו שלו הוא ידבר איתו ויאמר לו שאני מגיעה." "מה וככה בגלל זה עזבת את צ'נאי, הרי אמרת שממש גרת שם." "בכל מקרה ידעתי שאני רוצה להמשיך את הטיול, לא רציתי להשאר באותו מקום. אז נסעתי. זו הייתה נסיעה של למעלה מיום ובדרך כמעט התחרטתי שיצאתי לדרך." "למה?" "את יודעת מה זו דרך ראשית בהודו? זה כמו דרך העפר שיש כאן בדרך לחוף סינדי-עלי בצפון הרצליה." צחקתי. "מה? זה נחשב דרך ראשית?" "טוב, קצת הגזמתי, אבל כן, חלק מהדרכים כל כך לא נוחות שאת מקיאה את נשמתך בדרך. הייתי צריכה לבקש מהנהג לעצור כי הייתי צריכה להקיא." "טוב, אולי עודד צדק שאת הילדה המפונקת מהרצליה פיתוח" צחקה הילה. "את רואה, את מסכימה עם עודד. אבל האמת שהדרכים באמת לא נוחות שם. בכל מקרה בסופו של דבר הגעתי לפורי, מקום יפה על שפת האוקיינוס בחלקה המזרחי של הודו. שם פגשתי את הגורו שלו שקיבל אותי בסבר פנים יפות. נראה שהוא מאד שמח על האשה המערבית שבאה ללמוד את הידע שלו. הוא היה מדהים ולימד אותי המון. שם ממש ישבתי כמעט מבוקר עד ערב מקשיבה לו ושואלת המון שאלות. הוא ידע המון בעיקר על הרפואה ההודית, אבל אותי עניין יותר הג'יוטיש. לא ממש עניין אותי ללמוד רפואה. אבל על הדרך למדתי ממנו לא מעט." "אז מה, את גם רופאה?" צחקה הילה. "אה, לא, רחוקה מזה. אבל כן, אני יודעת יפה לאבחן לפי דופק שזו שיטת האבחון העיקרית של הרפואה ההודית. אני גם מבינה לא מעט בתרופות שלהם. אבל זה פחות עניין אותי. שם הבנתי שאני רוצה להעמיק בידע הזה וכך לאט לאט נעשתי נזירה. חשבתי שאהיה אצלו מספר חודשים ונשארתי שנים, שם בעצם ביטלתי את כרטיס הטיסה חזרה לישראל. לאחר מספר שנים הוא המליץ שאסע לצפון הודו לג'יוטיר מאש, שם מצאתי את הגורו שלי, שממנו למדתי את רוב מה שאני יודעת. הוא קיבל אותי בשמחה, כי כבר שמע עלי כמה אני מתמידה בלימוד ומחוייבת לזה." "בטח לא מגיעות הרבה נזירות מערביות לשם." "נכון, זה מאד לא מקובל. מעטים מאד הזרים שמגיעים להודו והופכים לנזירים. הרבה מגיעים, לומדים קצת וחושבים שהם יודעים הכל ואז חוזרים למערב ומפיצים ידע שגוי, כך נוצרה במערב היוגה כתרגילי התעמלות, כאשר במציאות אין קשר בין יוגה להתעמלות." "אז מה זה בעצם יוגה?" "יוגה פירושה אחדות, אחדות בין הגוף לנפש, אחדות בין ההגיון לרגש, אחדות בכלל. יש מספר דרכים להגיע ליוגה, העיקרית היא בכלל המדיטציה. אסאנות שהן תנוחות גוף הן דרך משנית אם כי לא פחות חשובה להגיע ליוגה." "וואי, זה סיפור מעניין, אפשר ממש לכתוב ספר על זה." "כן, זה הסיפור שלי, טיול של מספר חודשים שהפך לדרך חיים." פרק 13 מדהים שרק עכשיו למעלה משנה מאז שחזרתי מהודו סיפרתי להילה את הסיפור כיצד הפך טיול אחרי צבא של מספר חודשים לדרך חיים? האמת שלספר את כל הסיפור יקח כמעט שנה נראה לי. אחרי הכל קשה לתמצת שמונה שנים לכמה דקות. אולי באמת אכתוב את זה פעם? זה יהיה מעניין להוציא ספר על הטיול הזה. זה צריך להיות ספר שיתמקד בידע ופחות בטיול. ספרי מסעות על הודו יש ללא סוף. לפני שטסתי להודו קראתי לא מעט מהם. למדתי כל מה שיכולתי על הודו ולמרות שקראתי כמעט כל מה שהיה זמין באותה תקופה, שום דבר לא הכין אותי לידע האדיר שיש שם בהודו. שום דבר לא הכין אותי לכך שאהפוך את הידע הזה לדרך חיים. זה שעד עכשיו לא סיפרתי להילה את כל הסיפור, רק מראה כמה הרבה יש לנו לדבר שעד עכשיו לא הגענו לזה. אני זוכרת שבימים הראשונים לאחר שחזרתי היינו יושבות יחד כמעט כל ערב ומדברות על המון דברים ואיכשהו לא עלה הנושא הזה של איך הפך הטיול הגדול של אחרי הצבא לדרך חיים, שכמעט ונשארתי שם לתמיד. עכשיו כשאנחנו עובדות ביחד, העבודה תופסת כמעט הכל. נראה שהילה מאד אוהבת את העבודה והעבודה תופסת את רוב חייה. לצערי בימים האחרונים גם את הלילות שלה. אני מקווה שהיא קצת נרגעה עכשיו. אפשר היה לראות על פניה שהיא רגועה יותר אחרי המדיטציה. סך הכל זה הגיוני. מדיטציה היא כלי אדיר לטיפול בחרדות, אולי הכלי הטוב ביותר שקיים. "אז איך את מרגישה עכשיו?" "הרבה יותר טוב, הסיפור שלך השכיח קצת את החרדות." "זה לא הסיפור שלי, זה המדיטציה. מדיטציה היא תרופת פלא לחרדות. אז עכשיו תוכלי ללכת לנוח סוף סוף." "כן, אבל לפני כן אלך קצת לחדר כושר, זה גם מרגיע. רוצה לבוא איתי?" "איך אבוא איתך? אין לי מנוי לחדר כושר." "יש לי אפשרות להכניס אורחים והאמת אף פעם לא ניצלתי את האפשרות הזו, אז בואי, זה כיף." בעצם מדוע לא? זה יהיה נחמד. לא הלכתי לחדר כושר כבר שנים. תוך כדי כך ניסיתי להזכר איזה בגדי ספורט יש לי. אם הם עולים עלי נלך, אם לא אז לא. זה יהיה המבחן אם ללכת או לא. "בסדר, אני הולכת להחליף בגדים, אחכה לך בחוץ." הילה יצאה גם היא להחליף בגדים. אני עליתי לחדרי לחפש את בגדי הספורט שלי. נראה שהגזרה שלי לא השתנתה הרבה בשנים האחרונות והבגדים עולים עלי ללא בעיות. "איפה החדר כושר?" "פחות או יותר מעבר לרחוב של המשרד." "אז ניסע באוטו או שנתחיל את הכושר בהליכה ברגל לשם?" "אני חושבת שניסע באוטו, כמה שזה יראה מוזר, אני עצלנית." היא צחקה. החדר כושר באמת היה קרוב למשרד, לא ידעתי שזה כל כך קרוב. אפשר לעשות הפסקה בעבודה ולקפוץ לחדר כושר. בחדר כושר נתנו לשתינו מגבות ועלינו לקומת האימון. בקומה הראשונה יש כיתות של חוגים, חדר הכושר עצמו נמצא מפלס אחד למעלה. באמת מקום מושקע ויפה. "בואי נלך לרונית, היא אמורה לעבוד היום." "רונית אלופת השייט?" כשלמדנו בתיכון, הייתה להילה חברה בשם רונית שהייתה מתחרה בשייט והגיע למקומות ראשונים בכל התחרויות. "כן, אותה רונית, היום היא כבר לא מתחרה, היא מאמנת כושר ולפעמים גם מאמנת שייט." "פרשה בשיא" אמרתי בצחוק. "כן, אפשר לומר, האמת בזכותה הכרתי את אבישי." "מה הקשר?" "אה, זה סיפור נחמד, אבישי השתתף פעם בתחרות באשקלון ולקח מאמנת ורונית הייתה המאמנת, היא הזמינה אותי לבוא איתה לראות את התחרות וכך הכרתי את אבישי." היא ספרה בקיצור סיפור די ארוך, אחר כך היא ספרה לי את הסיפור כולו שדי בזכות אבישי היא מצאה את העבודה בביו-סק, העבודה הקודמת שלה. את רונית מצאנו בקצה מפלס האימונים, מעניין מה תאמר רונית שתראה אותי. "תראי את מי הבאתי" נגשה אליה הילה. רונית הסתכלה עלי, לרגע לא זיהתה. "אדווה?" "כן, זו אני, מה קורה." "וואי כמה שנים לא ראיתי אותך, הילה סיפרה לי שהיא אתרה אותך בהודו ושהיום אתן עובדות יחד." "אפשר לומר שהילה החזירה אותי מהודו. מה איתך? הילה סיפרה לי שפרשת בשיא והיום את מאמנת?" "כן ולא. פרשתי אבל זה מדגדג לי לחזור. אז כנראה שלא לגמרי." "הילה ספרה שאת גם מאמנת שייט, נכון?" "כן, אני לא יכולה בלי הים. אז אני גם מאמנת שייט. וואי איזה כיף לפגוש אותך. אולי נפגש כשאסיים את המשמרת?" "זה רעיון מעולה. אני אשמח ועכשיו מאחר שאנחנו כאן, תוכלי להסביר לי קצת איך משתמשים במכשירי העינויים שכאן?" צחקתי. נראה שרונית לא צחקה מזה וענתה ברצינות "כן, איך הכושר שלך, את מתאמנת בכלל?" "לא ממש מתאמנת אבל אני עובדת בגינה אם זה נחשב." "תעשי קצת חימום ואחר כך נראה לך על שאר המכשירים." היא הסבירה לי קצת על ההליכון המשוכלל שהיה שם, איך להגביר מהירות, איך לשנות את השיפוע והשאירה אותי ואת הילה ללכת." "את מצחיקה, רוצה ליסוע באוטו ועכשיו מתחילה בהליכה על ההליכון, היית יכולה לחסוך את זה אם היינו הולכות." "כן, אבל חשבתי על הדרך חזרה, אחרי האימון אני מתקלחת כאן ולא בא לי שוב לצאת להליכה." האמת נכון, לא חשבתי על זה, אולי כי אני לא מתאמנת. עשרים דקות עברו די בקלות, נראה שאני יותר בכושר ממה שחשבתי. רונית זכרה שהשאירה אותי שם לעשרים דקות חימום וחזרה בדיוק בזמן. יפה שהיא דואגת. "טוב אדווה, בואי נראה לך כמה מכשירים." היא לקחה אותי למכשיר משקולות, היה שם ספסל קטן עליו הייתי אמורה לשבת ולמשוך ידית שמחוברת למשקולות. "נתחיל ממשקל נמוך." היא אמרה וכוונה את המכשיר ל 15 ק"ג, זה באמת משקל נמוך." "מה, כל כך מעט, שימי קצת יותר, את המשקל הזה אני מרימה ביד אחת." "בסדר, נגדיל קצת" היא אמרה ושנתה את המשקל ל 20 ק"ג." לא רציתי להשמע גאוותנית, אבל אני חושבת שגם זה נמוך. לאט לאט היא העלתה את המשקל. "איך את כזו חזקה?" "אני רגילה לחיים בגובה של 1850 מטר, שם האויר דליל, אז כאן בגובה פני הים הכל קל." "יש בזה משהו, רק שאת בישראל כבר שנה לא? אז את איכשהו שומרת על כושר." "כן, עובדת בגינה כל יום. אני חושבת שזה מה שעוזר לי לשמור על כושר." "עובדת בגינה?" "כן, בהודו הייתי מגדלת ירקות ללמעלה מחמישים איש, זה הפך להיות תחביב, אז עכשיו אני מגדלת ירקות לעצמי ולהילה. תבואי לטעום איזה מלפופונים טעימים יוצאים מהגינה שלי." "תחביב מעניין, אני לא מצליחה לגדל אפילו עציץ פשוט, הכול נובל אצלי." היא צחקה. "יש לך משהו בעור?" שמתי לב שהיא כל הזמן מתגרדת, בעיקר בבטן. "כן, יש לי פריחה מוזרה, רופא עור נתן לי משחה שבקושי עוזרת, אני צריכה ללכת אליו שוב." "שבי רגע, תני לי את יד שמאל." "את בודקת לי דופק?" היא שאלה בפליאה כששמתי שלוש אצבעות על זרועה. "בערך, זו בדיקת אבחון פשוטה של הרפואה ההודית." "מה, חזרת מהודו רופאה?" "לא, ממש לא. אבל קצת רפואה הודית למדתי. יש לך בעיית עור פשוטה, שימי את המשחה שהורופא נתן לך כל בוקר ותאכלי אורז עם קארי או כורכום, לדעתי תוך יומיים זה עובר." "מה הקשר? הרופא דווקא אמר לי למרוח את המשחה בערב לפני השינה." "בבוקר זה יקלט יותר טוב, בערב זה נספג בעור ולא עושה כלום." "ולמה לאכול אורז עם קארי, שאהיה צהובה? או שזה מה שאכלת כל הזמן בהודו" היא צחקה. "לפי הדופק שלך יש לך חוסר איזון שבדרך כלל קל לרפא על ידי שינוי קל בתזונה, לאכול קצת יותר חריף" "קשה לי לאכול חריף, זה לא עושה לי טוב." "את לא צריכה לאכול חריף של טריפוליטאים, רק להעלות קצת את החריפות של מה שאת אוכלת." "ואורז עם קארי זה טוב לזה?" "כן, מן הסתם יש עוד מאכלים שטובים לזה, רק שמאחר שלמדתי את זה בהודו, כל מה שאני יודעת הוא על מאכלים הודיים" "תודה, אני אנסה, את בטוחה שזה יעבור כל כך מהר?" "אני לא רופאה, אבל למדתי לא מעט רפואה הודית, נראה לי שזה יעבור בקלות." "אני מקווה, אני כבר לא יודעת מה לחשוב, נראה שהרופא שלי לא ממש יודע מה לעשות, זו משחה שנייה שהוא מנסה." "לפעמים רק הזמן שאת מורחת את המשחה יכול לשנות, תמרחי אותה בבוקר ונסי בצהריים לאכול אורז עם קארי." "יעזור ללכת למסעדה ההודית כאן?" "כן אם יודעים מה להזמין, האמת שהאוכל שלה לא רע, רק שזה מצחיק אותי שמאכלים כאלו שבהודו הייתי קונה בכמה רופי, כאן עולים עשרות שקלים." "האוכל שם הוא באמת הודי אוטנטי?" "אה, כן, פגשתי את בעלת המסעדה פעם ודיברנו שעה ארוכה על האוכל. היא התלהבה שדיברתי איתה הינדית והפכה להיות חברה שלי." "את יודעת הינדית?" "כן, אני יודעת שתי שפות מהודו, טמיל והינדי." "טוב, שמונה שנים בהודו זה המון זמן, ברור שלומדים את השפה. איזה כיף לראות אותך שוב. בכל מקרה אני צריכה לחזור לעוד מתאמנים, נדבר בהמשך." ככה היא הלכה מבלי להסביר לי על המכשירים האחרים? טוב, אני אסתדר, לא נראה לי מסובך מדי. לאחר האימון הילה באה לקחת אותי למקלחת. "איך היה האימון?" "הייתה לי שיחה נחמדה עם רונית, האימון היה בסדר, לא משהו מיוחד." "רונית רוצה שנפגש הערב, את פנויה?" "אה, דיברת איתה? האמת הייתי שמחה. יהיה נחמד לפגוש אותה. אני חושבת שניקח אותה למסעדה ההודית, דיברתי איתה קצת על המסעדה." "רונית, למסעדה הודית? אין סיכוי, היא לא מסוגלת לאכול חריף." "אל תדאגי, אני אסביר להם איך להכין לה שיהיה לה טעים. רגע נראה עם בעלת המסעדה נמצאת." "מה, הפכת להיות חברה של בעלת המסעדה?" הוצאתי את הטלפון שלי מהתיק וחיפשתי את הטלפון שלה, היא נתנה לי אותו רק שאני לא זוכרת אם הכנסתי אותו. לשמחתי מצאתי. הילה עמדה לידי, מנסה להבין מה אני מדברת. מטבע הדברים לא הבינה כי דיברתי בהינדית. "כן, היא אישה נחמדה מאד. דיברתי איתה עכשיו, אמרתי שאחר הצהריים אני מביאה שתי חברות ואני רוצה שהיא תדאג להן." "וואי אז בעלת המסעדה בעצמה תארח אותנו?" "אה, לא ממש, היא אישה עסוקה מאד, אבל היא תדאג שיכינו את המנות בעיקר לרונית לפי ההנחיות שלי, כך שיהיה עדיין טעם אוטנטי, אבל לא חריף מדי." "מה, איך את כבר יודעת מה רונית אוהבת?" "אני לא יודעת, אני מנחשת. כשניהיה שם נראה אם אני צודקת, למה רונית בררנית באוכל?" "לא ממש, רונית ממש לא מפונקת, אבל היא לא אוהבת חריף והאוכל ההודי די חריף." פרק 14 בשעות הצהריים המאוחרות, חזרנו לחדר הכושר לאסוף את רונית שסיימה את המשמרת שלה. "שלום רונית, הזמנתי לנו מקום במסעדה ההודית." "את כל כך מתגעגעת לאוכל ההודי שהולכת גם למסעדה הודית?" היא צחקה ומיד המשיכה "אוכל הודי ידוע כחריף לא?" כאן הילה נחלצה לעזרתי "אמרתי לה שאת לא אוהבת חריף, היא תדאג לך לאוכל פחות חריף." זה היה המשחק הקטן שלי, לנסות לקלוע לטעמם של אנשים, באוכל הודי זה אפשרי כי יש מגוון אדיר של טעמים, לא חושבת שיש עוד מטבח שיש בו מגוון כה רחב של טעמים. מצד שני אני לא ממש מכירה מטבחים אחרים. הלכנו ברגל לכיוון המסעדה. מדהים כמה הכל קרוב כאן. זה נחשב אזור תעשיה, אבל יש כאן גם לא מעט מסעדות. לא נראה לי שזה אופייני לאזורי תעשיה, אפילו לא לכאלו שיש בהם בעיקר היי-טק כמו כאן. "אדווה, האוכל שם הוא באמת הודי אוטנטי?" "כן, המסעדה שייכת לאשה הודית שבאמת מכירה את האוכל הזה." "ואדווה דיברה עם בעלת המסעדה הבוקר." "את מכירה אותה מהודו?" "לא. פעם הלכתי לשם ואז הכרתי אותה." "אז אני מבינה שזו מסעדת הבית שלך? כך שומרים על הטעם?" "לא ממש, הודו ענקית והאוכל בדרום די שונה מהאוכל בצפון והאמת שרוב הזמן בהודו אכלתי את האוכל הפשוט שהכנו לעצמנו במנזר." "מנזר? היית נזירה?" "כן, אני נזירה גם עכשיו, מתוך השמונה שנים שלי בהודו בערך 7 שנים ביליתי במנזר." היא הסתכלה עלי המומה. טוב, זה ברור, היא הכירה אותי בתקופה שכל הזמן הייתי עם בנים ותמיד היה לי חבר. "למה? את האחרונה שהייתי מאמינה שתיהיה נזירה. לא שזה רע, אבל לא חשבתי שאת תיהי נזירה." "בהודו התוודעתי לידע הוודי העתיק שהוא הרבה מעבר לידע רוחני, הוא סט של טכניקות לכל תחומי החיים. די מהר החלטתי שאני רוצה להעמיק בידע הזה ולחיות לפיו." "אז הידע הזה מחייב להיות נזירה?" "לא, יש לא מעט דרכים, אני החלטתי לבחור בדרך של הנזירות." "שזה מעניין שדווקא אחת כמוך שמאד אהבה את המין השני החליטה לבחור בדרך של נזירות." "אה, זו השגיאה של כולם, נזירות אינה רק התנזרות ממין, היא אכן חלק מזה, אבל זה הרבה יותר. נזירות היא הקדשת מירב החיים לידע. אני מעדיפה לומר שזו לא התנזרות אלא התמקדות. התמקדות כזו שלא מאפשרת דברים אחרים." "את אומרת שאת עדיין נזירה, למרות שחוץ מהבגד ההודי שאת לובשת עכשיו קשה לראות עליך שאת הודית, גם העבודה שלך היום - מנהלת קרן הון סיכון, זה ממש לא עבודה של נזירה." "שוב את מדברת ממה שאת מכירה על נזירות. אני אמנם מנהלת קרן הון סיכון, אבל עדיין חיה כנזירה." "טוב, אני לא מכירה איך את חיה היום, זה רק נראה לי קצת מוזר." "כן, הילה צוחקת שאני הנזירה שקנתה את הפרארי." "כן, איפה הפרארי?" היא צחקה. "זהו, שלמרות שאדווה יכולה בקלות לקנות פרארי, לא תראי אותה קונה משהו, בקושי בגדים היא קונה. אפילו את הירקות שלה היא מגדלת לבד, נראה לי שאם היה לה שטח מספיק גדול הייתה מגדלת גם פרה." "במנזר גידלתי ירקות שהספיקו ללמעלה מחמישים איש." "בגלל זה אמרת שאת עובדת בגינה?" "כן, זה הפך להיות התחביב שלי לגדל ירקות, אחרי שלומדים לגדל ירקות בגובה של 1800 מטר, לגדל אותם בגובה פני הים זה קל." "את יכולה להיות חקלאית, אולי תקני משק ותגדלי ירקות?" "אה, לא, זה לא המקצוע שלי לגדל." "ולנהל קרן הון סיכון זה כן המקצוע שלך?" "כנראה שכן, אחרי הכל גדלתי בתוך זה. גם אבא שלי וגם אמא שלי התפרנסו מהשקעות." "התפוח לא נופל רחוק מהעץ. אם כי זה לא תמיד נכון, הנה אני בת של רואה חשבון והפכתי לספורטאית." "הדהרמה של אדם היא קצת יותר מורכבת ממה עושים הוריו." "מה?" המונחים האלו מוכרים לי, אבל לרגע שכחתי שרוב האנשים כאן לא מכירים את המונחים. בהודו כולם חיים לפי זה, כאן הכל מבולבל יותר. "דהרמה בסאנסקריט פירושה יעוד, המשמעות היא יעודו של אדם בחיים. במקרים רבים זה מה שההורים עושים אבל יש המון מקרים שזה לא בדיוק. יתכן שאצלך זה שונה." "ואיך יודעים?" "אפשר לדעת את זה לפי ניתוח אסטרולוגי של מפת הלידה." "את יודעת אסטרולוגיה?" "כן, למדתי את זה כמה שנים בהודו, אני מכירה את כל שיטות הניתוח של הג'יוטיש - האסטרולוגיה ההודית." "את יכולה לעשות לי קריאה של מפת הלידה?" מעניין שהיא מיד בקשה ולא אמרה כמו הילה שהיא לא מאמינה בזה. הדהרמה של הילה זה להיות מהנדסת ולכן היא מסתכלת על כל דבר בצורה מדעית יותר ושואלת יותר שאלות. האמת שאני יותר אוהבת את אלו ששואלים שאלות, זה מאתגר את המחשבה. בנתיים הגענו למסעדה, את פנינו קדמה מארחת לבושה בסארי הודי, שניכר שזה לא הלבוש הטבעי שלה ולא היה לה מאד נוח איתו. לי זה היה מוזר לראות אישה לבנה לבושה בלבוש הזה, אני מניחה שכך גם מסתכלים עלי. גם אני לבנה שלובשת לבוש הודי, כך מן הסתם הסתכלו עלי בהודו. רק שלי הלבוש הזה הוא נוח. "הזמנתם מקום?" עוד לפני שהספקתי לענות הבחינה בבואינו בעלת המסעדה ובאה לקדם את פנינו. "כן, הם איתי." היא אמרה וסימנה לנו לבוא אחריה, היא הושיבה אותנו בקדמת המסעדה. "שלום אדווה, אני שמחה שבאתן" היא אמרה בהינדית. "מה היא אמרה?" "היא אמרה שהיא שמחה שהגענו." היא נתנה לנו תפריטים ושאלה אותי שוב בהינדית אם ארצה כבר להזמין. תהיתי אם היא יודעת על המשחק שלי של לנסות לקלוע לטעם של אנשים? "לא, תני לנו קצת זמן." "היא שאלה אם אנחנו רוצות להזמין, אמרתי לה שתתן לנו קצת זמן." תרגמתי מיד. "וואי, את ממש מדברת שוטף." הילה ספרה לרונית על השיחה שלי עם היצרן ההודי, מבלי להזכיר את הסיפור העצוב של מאיה. רונית פתחה את התפריט המהודר יחסית ואמרה "את בטח ממליצה שאזמין אורז עם קארי?" "לא, רגע, אני אנסה לנחש מה תאהבי. מה תאריך הלידה שלך?" היא ציינה את תאריך הלידה ושאלה "מה גם העדפות אוכל אפשר לדעת? זה נראה לי מוזר, נראה לי שהעדפות אוכל תלויות יותר במה שאכלתי בבית." "נכון, העדפות אוכל זה בעיקר לפי האוכל בבית, אבל יש למפת הלידה השפעה קטנה על זה. יש לי כבר רעיון, אורז עם רוטב עגבניות וגבינה הודית, רק שבדרך כלל הוא חריף, אני אסביר לה מה לעשות, אם היא תסכים, זה יהיה טעים באותה מידה אבל חריף פחות." "גבינה זה מתאים, אני אוהבת גבינה, איך ידעת?" "ניחשתי לפי המזל שלך." בנתיים הגיעה בעלת המסעדה שוב "החלטתן מה תרצו להזמין?" הפעם אמרה בעברית. עניתי לה בהינדי לגבי המנה של רונית ביקשתי טיבול קצת שונה, קצת פחות מהתבלינים החריפים. לאחר מכן הזמנתי מנה להילה ולעצמי. "הילה, את לא מזמינה?" "אני נותנת לאדווה להזמין בשבילי, אני לא מבינה במאכלים האלו ואדווה מצליחה יפה לקלוע לטעם שלי." הסברתי להן מה הזמנתי לכל אחת. "שמתי לב שאין בשר בכלל למה?" "נזירים לא אוכלים בשר ובכלל בשר לא מומלץ לפי הוודות." "אבל יש כאן הרבה מנות עם בשר." "כן, יש באוכל ההודי לא מעט מנות בשריות, אני פחות מכירה אותן ולכן לא מזמינה בשבילכן. אני מזמינה רק מנות שאני מכירה." "זה אוכל באמת אוטנטי? כזה אוכל אוכלים בהודו?" "לגבי חלק גדול אני יכולה לומר שכן, רק שכאן היא גובה מחירים אסטרונומיים יחסית להודו, בהודו רוב המנות האלו נחשבות לאוכל זול שעולה כמה רופי, חלק מהמנות אפילו נחשבות לאוכל רחוב כמו פלאפל כאן ועולות כמה רופי בלבד." "טוב, הודו זולה בהרבה מישראל בהכל לא?" "כן, עם הכסף שיש לך, את יכולה לחיות כמו מלכה בהודו." "את לא יודעת כמה כסף יש לי, בטוח פחות ממך ועכשיו יהיה לי עוד פחות." "למה פחות?" "אני חוזרת להתאמן בשייט תחרותי כך שיהיה לי פחות זמן לעבוד והעבודה שלי היא לפי שעות." "אם זה מה שאת אוהבת, טוב שאת עושה את זה." "תודה, ההורים שלי כועסים עלי שבמקום למצוא עבודה שמכניסה יותר אני הולכת לעבוד עוד פחות." "כסף זה לא הכל בחיים. אם את נהינת מהשייט, זה מה שאת צריכה לעשות. אני מבינה שמשייט אי אפשר לעשות כסף?" "קשה מאד, אפשר להרוויח קצת כמדריכה או מאמנת, אבל משייט תחרותי לא עושים כסף. הפרסים בארץ הם לא כספיים. יש מעט שייטים שמרוויחים קצת מחסויות." "למה שחברות מסחריות יתנו חסות לשייטים?" מיד לאחר ששאלתי הבנתי את התשובה. "זה נותן יחסי ציבור לחברות, או בפרסומים בתקשורת על התחרויות או על המפרשים." "אולי אנחנו ניתן לך חסות." צחקתי. "כן, רק שאנחנו לא מוכרות מוצרים לציבור הרחב, כך שכנראה שלא ממש יעזור לנו." אמרה הילה, שכנראה לא הבינה את הצחוק. הילה היא תמיד הרציונלית בנינו. "אולי אתן מכירות חברות שירצו לתת חסות?" "לא ממש, אבל אני יכולה לברר עם ביו-סק החברה הקודמת שעבדתי בה." אמרה הילה. "הם עוד מוכנים לדבר איתך, אחרי שעזבת שם משרה כזו בכירה?" שאלה רונית. "כן, אני דווקא ביחסים טובים איתם. המנכ"ל שם מאד אוהב אותי ואפילו תמך בבחירה שלי לנהל את החברה עם אדווה." "ברור שיאהב אותך, אבל לתמוך בזה שתעזבי אותו, יפה מאד. המוצרים שלהם הם כאלו שאפשר לפרסם על מפרשים?" "לא ממש, הלקוחות הם בעיקר בנקים וחברות גדולות, אבל אולי הוא יסכים, אני לא יודעת. איזה חברות נותנות חסות היום לשייטים?" "הכי ידוע זה אבן קיסר, שבמקרה שלהם זו לא חוכמה, הם מפעל שהתחיל בקיבוץ שדות ים ונותנים חסות לשייטי הקיבוץ וכאלו יש לא מעט." "כן, קיבוץ שידע היכן להתיישב, באחד החופים היפים בארץ." מה שלא אמרתי לה הוא שזה גם אזור עם המון אנרגיה ורק לשבת על החוף שם לעשות מדיטציה זו חוויה אחרת. לא רציתי להכנס לדיון הזה כרגע. בנתיים התחיל להגיע האוכל שלנו, שני מלצרים הביאו צלחות וכלים מלאים באוכל. הם ערכו את השולחן שלנו ושמו את המנות במרכז. לאחר שהם הלכו שאלה רונית "מה זה כל דבר?" הסברתי לה על הדברים שהזמנתי, הכל מהמטבח של צפון הודו, שזה המטבח העשיר יותר ושאני מכירה יותר. "אני מקווה שזה לא חריף מדי." "לא המנה שלך, שלי כן חריפה, של הילה פחות ושלך אמורה להיות רק פיקנטית." רונית טעמה בזהירות מהמנה שלה "וואו, זה טעים. ממש קלעת לטעם שלי." "עכשיו שאני חושבת על זה, אולי אדבר עם בעלת המסעדה, אולי היא תרצה להיות ספונסורית שלך?" "מה את עד כדי כך חברה שלה?" "לא, אבל היא שמחה שמישהו בישראל מדבר איתה הינדית אז אולי אצליח לשכנע אותה. אני אדבר איתה ונראה." המשך יבוא... פרולוג לפני קרוב לעשר שנים טסתי להודו לטיול אחרי צבא. הטיול אמור היה להמשך כשלושה חודשים, רק שהוא נמשך כשמונה שנים. בתחילה טיילתי ברחבי הודו, היה קשה אבל ממש קשה להתרגל ללכלוך ששורר שם בלא מעט מקומות, היה פעם שכמעט קניתי כרטיס טיסה חזרה. עד שגיליתי את הוודות, הידע העתיק ביותר בהודו, את הידע הזה גיליתי באחד המקדשים, שם היה גורו ששמח ללמד אותי, בילתי איתו כארבע שנים עד שהוא הציע שאסע לשנקרצ'ריה של צפון הודו בג'יוטיר מאש, שם בילתי עוד כארבע שנים במחיצתו של הגורו. שם למדתי לא מעט, גם חקלאות וודית וגם ג'יוטיש - אסטרולוגיה הודית, כלי שמשמש אותי רבות. רק שאז אמא שלי נפטרה, הילה חברתי הטובה עוד מהתיכון הצליחה בדרך לא דרך לאתר אותי, למרות שניתקתי, די בכוונה, כל קשר עם ישראל ואם כל שאר החברים שלי. אבל מהקארמה אי אפשר לברוח. הילה הגיעה לבחור שהיה איש האספקה שלנו, הוא היה ידיד טוב שלי. ברגע הראשון רציתי להעלם ולהגיד למי שמצא אותי שיחזור ויאמר שהוא לא הצליח לאתר אותי, הוא אמר לי משפט שלעולם לא אשכח "הקארמה תמיד תלך אחרינו" והוא צדק. למען האמת ידעתי שמשהו דרמטי צפוי השנה ולצערי זה היה מותה של אימי. אז מצאתי את עצמי נזירה ללא רכוש, ללא חשבון בנק מנסה להגיע לישראל. הגורו שלי קנה לי כרטיס טיסה על חשבון המנזר ואמר "אל תדאגי, את עוד תוכלי להחזיר את זה בקלות." לא יודעת כיצד הוא היה כל כך בטוח בזה? אני נזירה ללא רכוש וגם ללא רצון לאגור רכוש. רכוש רב לא עושה אותנו מאושרים. אז הודעתי להילה שאני מגיעה לארץ וגם נתתי לה את מספר הטיסה ברגע שידעתי. הטיסה עצמה כבר הייתה חוויה מיוחדת, כל כך הרבה שנים הייתי מנותקת מהציוויליזציה בחוץ והיה מוזר קצת לחזור לזה, אבל מצד שני גם כיף. מעניין איך תראה ישראל לאחר שמונה שנים. בשדה התעופה חיכו לי הילה ומיכל עורכת הדין וחברתה הטובה של אימי. הילה נראתה ממש כפי שזכרתי אותה, רק קצת יותר מבוגרת, לבושה אלגנט כראוי למהנדסת. המעט שידעתי הוא שהיא הלכה ללמוד הנדסת אלקטרוניקה. הלימודים מן הסתם סייעו לה למצוא עבודה. רק אחר כך הבנתי ממנה שזה לא היה כזה פשוט, לימודים לא פותחים דלתות כפי שניסו לשכנע אותנו כשהיינו צעירות. מהתחלה ידעתי שזה שטויות. לימודים לא יפתחו לי שום דלת, לעומת זאת, לימודי הידע העתיק בעולם פתחו לי את כל הדלתות בעולם. זו הייתה ההבטחה של הגורו שאמר לי "את באה במגע ישיר עם לוח הבקרה של הטבע, אין דבר שלא תצליחי, אבל זכרי Yatinam Brahaman bhavati sarti מי שהולך עם חוקי הטבע הטבע הופך להיותר הרכב שלו אבל לא לשכוח שיש לפסוק המשך Yastana veda kim risho karishayte שפירושו: מי ששוכח את זה, לא נשאר לו כלום" מה שהוא התכוון לומר הוא שכל עוד אחיה עם הידע אוכל לקבל כל שארצה, ברגע שאעזוב את הידע, לא ישאר לי כלום. אז כך הגעתי חזרה לבית ילדותי, שעכשיו הוא הבית שלי, הצוואה של אימי דאגה לכך שאשאר בבית. מסיבה לא ברורה היא אסרה עלי למכור אותו. יכולתי להשכיר אותו ולחזור להודו ולמען האמת זו הייתה התכנית שלי ברגע ששמעתי את מזימתה של אימי להשאירי בארץ. רק שדי מהר הבנתי שזה לא כל כך פשוט, מה גם שלהיות בעלת בית ונזירה מתבודדת לא ממש הולך ביחד. כך מצאתי את עצמי נשארת בישראל ועוברת לא מעט הרפתקאות. הגורו שלי איתו דיברתי בשיחות וידאו הבטיח להמשיך ללמד אותי ולהיות איתי וכך פעמיים בשבוע הייתה לי שיחת וידאו עם השנקרצ'ריה של הצפון. אני הראשונה בעולם שהוא לימד אותה בוידאו. לכן ברגע שהיה לי קצת כסף, ביקשתי מהילה שתעזור לי לקנות מחשב חזק עם מסך גדול, מצלמה ומיקרופון. די מהר הצלחתי לבנות לעצמי חיים נוחים עם שגרה שהזכירה את המנזר, הייתי קמה מוקדם בבוקר, מטפלת קצת בגינת הירק שסיפקה גם לי וגם להילה, שלשמחתי נשארה לגור ביחידת הדיור בחצר, את תצרוכת הירקות שלנו. לאחר מכן הייתי עושה מדיטציה ארוכה. את פרנסתי השגתי מיעוצי ג'יוטיש שהגיעו מפה לאוזן. השמועה נפוצה מהר שיש כאן אסטרולוגית שבניגוד לקשקוש המערבי מצליחה לזהות הכל. לא אומרת עתיד מוחלט אם בכלל, רק מציגה את מפת הדרכים. כך עובד הג'יוטיש, הוא מציג מפה, מה האדם בוחר לעשות איתה זה עניין שלו. אחד מהיעוצים היו לדן, ידיד של הילה שעבד איתה בעבר, במקרה שלו ניצלתי את הקשרים שלי בהודו ואירגנתי מספר פנדיטים הודיים שיעשו עבורו יאגיה להסרת מכשולים. תוך יום הוא חתם על הסכם עם לקוח גדול שלו. למען האמת זה הפתיע גם אותי. ידעתי שיאגיות הן כלי חזק, אבל אף פעם לא חשבתי שזה עד כדי כך חזק. הגורו שלי לא התפלא בכלל. דן כל כך שמח שהזמין אותי ואת הילה לארוחת ערב במסעדה הודית. לא ידעתי שיש כזו מסעדה כל כך קרוב לבית, רק שאיך שנכנסתי הבנתי שהודי זה לא ממש. אוכל הודי שאני רגילה שהוא כמו פלאפל שנמכר בדוכנים ברחוב, כאן נמכר כמנות מפונפנות וכמובן יקרות. יחד עם זאת הם ניסו לקחת מגוון רחב של מנות ממגוון רחב של מקומות בהודו, לכן היה שם מגוון ענק של טעמים. כאן ניסיתי את כוחי שוב והזמנתי לכל אחד מנה לפי מה שהערכתי שהם יאהבו. גם כאן הצלחתי לא רע. לאחר כשנה הזמינו אותי שוב למסעדה ההודית, אבל זה כבר סיפור אחר. אז הכרתי את בעלת המסעדה, שהיא ילידת הודו, היא קצת התפלאה לראות ישראלית מדברת הינדית שוטפת. נראה שהיא שמחה לדבר שוב הינדית. רק שהמחירים שלה בשמיים ולכן לא הלכתי שוב למסעדה הזו. מה גם שחלק מהמאכלים אני יודעת להכין והם לא מאד מסובכים להכנה ברגע שיש את התבלינים המתאימים. הזמנתי מהודו מאיש האספקה של המנזר את התבלינים וכך היה לי בבית את אותם טעמים שהיו לי במנזר. * * * הצלחתי ליצור לי שגרה דומה לשגרה במנזר וגם להתפרנס יפה מיעוצי ג'יוטיש, מאד רציתי שכך זה ישאר. אמנם אני לא בהודו אבל עדיין משוחחת עם הגורו בשיחת וידאו פעמיים בשבוע. כמעט כמו שהייתי שם. איזה יופי שיש טכנולוגיה כזו מתוחכמת. אבל ליקום היו תכניות אחרות בשבילי, קרוב לשנה לאחר חזרתי מהודו, התדפק על דלתי עוד עו"ד, הפעם עורך הדין של אבא שלי שעזב את הבית עוד כשהייתי בתיכון וכמעט ולא הייתי בקשר איתו. מתברר שגם הוא הלך לעולמו. מה שלא ידעתי היה שיש לו הון לא קטן והוא רצה להשקיע את ההון הזה בישראל וביקש שאני אנהל את הקרן. כרגיל אצלו כל דבר יהיה מסובך ואם אינספור מגבלות, כך לפחות זה נראה לי. אולם כשהילה קראה את זה היא הסתכלה על זה אחרת ומאד אהבתי את הגישה שלה. היא אמרה שמי שכתב את זה מבין היטב בהיי-טק ואלו אינן מגבלות אלא הנחיות כיצד להשקיע. כאשר לדעתה השקעה בהתאם להנחיות אלו יש לה סיכוי רב יותר להניב פירות, כמובן בתנאי שמשקיעים בחברות הנכונות. אני הסכמתי לנהל את הקרן בתנאי שהילה שותפה שווה לי ואחראית על כל הצד הטכני. לא הייתי בטוחה שהילה בכלל תרצה את זה. לשמחתי היא התלהבה מזה יותר ממני. ההתלהבות שלה היא עוד סיבה מדוע לקחת אותה כשותפה. כך לאחר כשנה מהגעתי לישראל, הפכתי להיות מנהלת קרן הון סיכון בסכומים אגדיים של מליוני דולרים. זה די מימש את מה שאמר לי הגורו שקנה לי את כרטיס הטיסה לישראל. הוא אמר שאוכל להחזיר בריבית ואכן כך היה. אחד הדברים הראשונים שעשיתי, היה לשלוח לו תרומה כספית למנזר בשווי של פי שניים מכרטיס הטיסה. במונחים של ישראל זה אולי לא הרבה, אבל במחירים של הודו, אפשר היה להאכיל את כל הנזירים במשך חדשיים. הוא לא רצה לקבל תרומה כזו, הוא אמר שזו ריבית גבוהה מדי. בסופו של דבר הוא קיבל את זה. הקרן הזו הייתה סגירת מעגל מעניינת מאחר שאחד היזמים שהתדפקו על דלתנו להשיג השקעה, היה עודד שבמידה מסויימת בזכותו נשארתי בהודו. הוא כשמו כן הוא עודד אותי בהתחלה כשנגעלתי מהלכלוך הרב ששרר בלא מעט מקומות בהודו. הגענו לשלוש חברות שסיינו להם לקום. חברה אחת לגילוי סרטן עור בצורה אמינה, לוח מקשים יחודי מתאים לרצפת יצור ומכשיר קוסמטי להעלמת קמטים בפנים. הילה סייעה רבות גם בשלב בחירת היזמים, היא ידעה יפה מאד לסנן את מי שאינו עונה על הקריטריונים שקבע אבי בצוואתו, נראה כאילו הילה שיננה את הצוואה וידעה אותה בעל פה. לאחר מכן היו לה הערות בונות על הטכנולוגיות של היזמים. זה היה ערך מוסף גדול לשלושת היזמים שלנו. כך מתחיל הסיפור, שאנחנו במתחם משרדים קטן, בו יש מקום למשרד שלי, של הילה, של עורכת הדין של אמא שלי שהפכה להיות עורכת הדין שלנו וכן משרדים לכל היזמים. זו הייתה הצעה שלי לשכור מקום גדול מספיק לכולם. הצעה שג'פרי מנהל חברת ההשקעות של אבי, לא ממש אהב. הוא חשש מזה שאחד היזמים לא יצליח ואני אשאר עם תשלום שכר דירה גבוה יחסית. הוא צדק במידה מסויימת, אולם מצד שני הסיכון היה שווה את זה. אחרי הכל אנחנו קרן הון סיכון לא? אז כך אני חיה, נזירה הודית שעד לפני קצת יותר משנה חיה בחוסר כל, מתקיימת בצניעות במנזר הודי שחי מתרומות ועכשיו עדיין נזירה, עדיין חיה בצניעות יחסית, אבל עם הון שבחיים לא חלמתי עליו ומעטים האנשים שיש תחת ידם הון כזה. הילה אמרה שאני הנזירה שקנתה את הפרארי, כפרפראזה על הספר הידוע של רובין שארמה "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" רק שלא באמת קניתי פרארי, למרות שנראה שאם הייתי רוצה הייתי יכולה. פרק 1 מאחר שהיו לנו כבר שלוש חברות, החלטתי לעצור את ההשקעות ולשמור את הכסף למקרה שאחת החברות תזדקק לסבב השקעה נוסף. הילה פחות אהבה את הרעיון אבל הבינה אותו. ג'פרי המנכ"ל של חברת האם בארה"ב, החברה שהקים אבא שלי ז"ל, ברך אותי על הצעד הזה, למרות שנראה שהיה מופתע מהרעיון שלי. עכשיו נשאלת השאלה מה עושים בקרן הון סיכון כשלא מחפשים השקעות? התשובה שרציתי הייתה: לא עושים כלום. טוב, זו בדיחה, תמיד יש מה לעשות. בלא לעשות כלום אני מומחית גדולה. אחרי הכל, זו בדיוק המשמעות של המדיטציה שאני מתרגלת, להגיע לריק המוחלט שבו אין אפילו מחשבה. אז להפסיק את העשייה, זה אידאלי בשבילי. הילה הייתה די בהלם שאמרתי לה שאני רוצה להשאר לבד. נראה שהיא עוד יותר לא האמינה כשסיפרתי לה שחייתי למעלה מחודש לבד במערה בהרי ההימלאיה. היא הציעה שאקנה יאכטה ואתבודד על הים. האמת רעיון מעניין לקנות יאכטה. לא ממש חשבתי על זה. חשבתי יותר על זמן פנוי בבוקר לשיחות עם הגורו שלי, הבוקר מן הסתם יותר נוח לו שכן הודו נמצאת שעתיים וחצי לפני ישראל, כך שבוקר אצלנו זה כבר כמעט צהריים אצלם. כך ביום הראשון שהיה לי פנוי נכנסתי כבר בתשע בבוקר לשיחת וידאו. "ג'יי גורו דב אדווה" הוא אמר מיד שראה אותי. "ג'יי גורו דב" עניתי מיד. "אז למנהלת הגדולה יש עכשיו יותר זמן ללמוד?" "כמו שאתה יודע, זמן היה לי תמיד" צחקתי. אכן היה לי זמן, כי גם בתקופות העמוסות ביותר בעבודה הקפדתי להקדיש זמן לקריאת הוודות ולימוד דברים חדשים. "האם שמעת מאבישי לאחר השיחה האחרונה שלנו?" "כן, זה סיפור מדהים, חברה של הילה שהיא מומחית בלמצוא דברים ברשת מצאה שהייתה אישה שחיה בשנים 1904 עד 1953, היא הייתה רופאה והייתה עם כוחות הברית באירופה בשנים 1944 ו 1945." "את יודעת שזה לא מפליא אותי." "ברור, רק שאותי מפתיע קצת שהייתה לנו טעות בשנת המוות שלה." "למה טעות? אמרנו שהיא נולדה ב 1904 וחיה חיים קצרים של 49 שנים שזה בדיוק 1953." חשבתי רגע על דבריו, מוזר, מדוע חשבתי שהיא מתה לפני כן? "בכל מקרה, אבישי מופתע לחלוטין וכבר לא יודע מה לומר. הוא רוצה אם אפשר לשוחח אתך שוב." "ברור, אני מאד רוצה לשוחח איתו שוב. אבישי הוא אדם מיוחד, הוא סיים את הקארמה שלו להיות רופא ובדרך כלל מי שמסיים את הקארמה שלו, לא נשאר בעולם." "אז אולי טעינו ולהיות רופא זו לא הקארמה שלו?" הרי נכון מה שהגורו אמר שאדם בדרך כלל מסיים את התיקון שלו בסוף חייו. אני מעולם לא שמעתי על מישהו שסיים באמצע החיים. "את רוצה להסתכל שוב על המפה?" הוא אמר והעלה את המפה של אבישי מיד. האמת נדהמתי משליטתו במחשב איך הוא ידע לשלוף את זה כל כך מהר. "את רואה, יש כאן בבירור הצלת אנשים יחד עם ידע. יש לך עוד מקצוע שהוא הצלת אנשים שכרוך בידע רב?" "כן, גם עורכי דין יש להם ידע רב והם עוזרים לאנשים." "כן, זה בעולם המערבי, איזה מזל שאני לא חי בו." "לא חושבת, גם לך עורכי דין עזרו בזמנו, הרי אסרו אותך לפני שנים." זה נושא שהוא ממעט לדבר עליו, אבל פעם היו לו ויכוחים עם השלטונות, לא הבנתי בדיוק על מה והוא בילה זמן בכלא ההודי. כצפוי הוא החליף נושא. "שימי לב שהגלגול הקודם שלו הייתה רופאה ומתה בטרם עת ועוד מהתקף לב." "כן, אתה צודק. כיצד זה יתכן? מעולם לא שמעתי על מקרה כזה." "שימי לב גם שהוא הגיע להארה די לבד, זה לכשעצמו נדיר." "אתה בטוח שהוא בתודעה קוסמית?" "לי אין ספק. אני חושב שזה קשור לזה שהוא סיים את הקארמה שלו. ברגע שסיים את הקארמה שלו הגיע להארה." "אני אנסה לשאול אותו על התקופה שהפסיק לעסוק ברפואה," "אני בספק עד כמה הוא יספר לך." "למה?" "זו נקודה קשה בחיים שלו, הוא ממעט לדבר על זה." "איך אתה יודע?" "אני לא באמת יודע אבל כך נראה לי." לגורו שלי יש יכולת מדהימה להבין בנפש האדם, אין לי מושג איך הוא מצליח. אני מאמינה שגם כאן הוא צודק, אבל עדיין שווה לנסות. "הוא רוצה שאלמד אותו את טכניקות הסידהיס, אני אפילו לא יודעת במה להתחיל." "תתחילי במה שאת רואה לנכון. אין לי ספק שתמצאי את הדרך הנכונה." "אין דברים מסויימים שצריך ללמד קודם?" "תחשבי על זה כך, הסוטרות הן הרי נוסחאות, זה כמו מרשם לאפיית עוגה, כתוב במרשם להכניס לתנור, אבל הרבה פעמים שכחו לרשום שצריך להדליק את התנור, זו הסיבה שהרבה שקראו את היוגה סוטרה של פטנג'לי, חשבו שמדובר באגדות שלא באמת עובדות. זה כי הם לא ידעו שתנאי מקדים לאפייה הוא תנור חם. את יודעת איך לחמם את התנור." "תודה, זה עזר מאד. עכשיו אני יודעת." "האם נוכל לקבוע שיחה עם אבישי ביום שישי בבוקר?" "אני מאמינה שכן. אבישי בטוח ישמח." "טוב אז קבענו באותה שעה ביום שישי, אני צריך ללכת עכשיו לעוד הרצאה." לאחר שנסתיימה השיחה התקשרתי לאבישי. "שלום אדווה, טוב לשמוע אותך" אבישי נשמע ממש שמח. הוא כנראה מנחש מדוע התקשרתי. "סוורופננד סרסווטי רוצה לדבר אתך ביום שישי בבוקר, אתה יכול לבוא אלי?" "ברור, אני אשמח מאד. זה כבוד גדול שהוא רוצה לשוחח איתי." אני ממש שמחה שהוא חושב כמוני שזה כבוד גדול. הוא באמת יודע להעריך גורו אמיתי. "חוץ מזה מתי תוכלי להתחיל ללמד אותי את טכניקות הסידהיס?" היה צפוי שהוא ישאל. למרות שאני לא כל כך רוצה. "אפשר להתחיל מחר, זה מתאים לך?" "כל זמן שנוח לך. אני ממש שמח ללמוד את זה ועוד יותר שמח שאת זו שתלמדי אותי." "מדוע אתה שמח שאני זו שאלמד אותך?" "כי ללמוד ידע כזה מאדם ברמת תודעה גבוהה זו חוויה." "נתחיל מזה שאני לא רואה את עצמי כבעלת רמת תודעה כמו של סוורופננד ואני גם לא באמת יודעת ללמד את זה. אני יודעת לתרגל ואני יודעת לא מעט סוטרות. אבל ללמד זה סיפור אחר." "את יודעת גם לקרוא את היוגה סוטרה בשפת המקור לא?" "ברור, אני מבינה סאנסקריט ברמה טובה." "גם אם תקריאי לי את היוגה סוטרה ותתרגמי אני כבר חושב שזה יהיה לימוד מצוין." "זה יותר מורכב מזה. דיברתי עם הגורו הבוקר ושאלתי אותו בין השאר כיצד ללמד אותך. הוא אמר שמי שקורא את היוגה סוטרה וקורא את הסוטרות יחשוב שזה סתם קשקוש." "למה?" "הגורו נתן לזה דוגמה יפה, זה כמו מרשם לעוגה שכתוב להכניס לתנור, אבל לא היה כתוב לפני כן שיש לחמם את התנור למאתיים מעלות וכד'." "אולי למהרישי פטנג'לי שכתב את היוגה סוטרה זה היה ברור ולכן לא כתב את זה?" "אני לא יודעת, לדעתי זה משהו שלא הבינו נכון. פטנג'לי כתב הכל מאד מפורט." "טוב, הבנתי שסאנסקריט היא שפה מורכבת ולכל מילה מספר משמעויות." "לא בדיוק, יש אמנם מספר מילים עם מספר משמעויות, אבל העיקר הוא שברגע שאתה ברמת תודעה גבוהה, אתה מבין את זה אחרת." "שוב חוזרים לזה שאם אשה בעלת רמת תודעה גבוהה כמוך מלמדת אותי זה שונה מאדם שרק למד כיצד ללמד ורק מקיא את הידע." "אני מקווה מאד." "את צנועה מאד. אבל אני בטוח שתצליחי ללמד אותי. מקסימום ניסינו לא קרה כלום." "כן, רק שלא תחשוב שאלו מילות קסמים." "אני לא יודע בדיוק על מה מדובר, בשביל זה אני בא אליך, אבל קסמים בטוח לא. ממה שאני יודע זו טכניקה בדיוק כפי שמדיטציה היא טכניקה." "זו טכניקה משלימה, אפשר לתרגל אותה רק אחרי מדיטציה." "אז מדיטציה היא הדרך לחימום התנור כפי שאמר המורה שלך. אם כך אני מניח שנעשה מחר מדיטציה ביחד?" "ברור, נתחיל בקצת הסברים ואחר כך נהיה במשך כעשרים דקות במדיטציה ומיד אחרי זה אסביר לך מה לעשות." "תלמדי אותי גם את סוטרת התעופה?" "ברור, זה קל." "מה קל? להתרומם באויר? אני לא מאמין שאצליח." "אני דווקא מאמינה שתצליח קצת לקפוץ, זה כל כך פשוט שאתה תופתע." "זה בניגוד לחוקי הטבע להתרומם באויר." "זה לא בניגוד לחוקי הטבע, זה ללכת איתם. רק שהאמונה שלך שאתה צמוד לקרקע תפריע לך להשאר באויר ולכן התחושה שלך תיהיה שאתה קופץ. הסוטרה כל כך חזקה שהיא מרימה אותך באויר, אבל ברגע שאתה באויר אתה מיד נופל כי הגוף שלך לא מאמין שזה אפשרי." "לכן עושים את זה על מזרן" הוא צחק. "כן, אם כי אני לא בטוחה שכבר מחר נלמד את הסוטרה הזו, אני צריכה לחשוב איזה סוטרות ללמד קודם." "מה עושות הסוטרות האחרות?" "בדרך כלל מקדמות היבטים מסויימים בתודעה, כמו אושר, כוח וכד'" "הילה פעם ספרה לי שכופפת מוטות ברזל בניין בידיים חשופות, זה מה שאת מתכוונת?" "לא, לכופף מוט ברזל זה עוד יותר פשוט, זה רק מיקוד התודעה במה שאתה רוצה שיקרה." "טוב כשאגיע לרמת תודעה שלך זה יהיה פשוט כזה." אני ממש שמחה שאבישי מעריך אותי ככה, אני לא חושבת ככה על עצמי. "אשמח אם תגיע מחר בחמש, זה בסדר?" "ברור, מתי שתגידי, הילה גם תיהיה?" "לא, רק אני ואתה, אי אפשר ללמוד את זה לפני שמתרגלים מדיטציה כמה שנים. אגב כמה שנים אתה מתרגל מדיטציה?" "הרבה, לדעתי כבר יותר משמונה שנים." "וואו יפה ואתה כל הזמן מתרגל סדיר?" "די נדיר שאני מפספס. אני מאד נהנה מזה." "אין הרבה שמצליחים לתרגל סדיר בחיי יום יום. זה מיוחד." "אני גם כשהייתי רופא תרגלתי סדיר. הייתי סוגר את דלת החדר שלי ועושה מדיטציה." הוא הזכיר בעצמו את התקופה שהיה רופא, בוא נראה אם הוא יסכים לספר מדוע עזב את הרפואה? "אני לא מבינה למה עזבת את הרפואה, הרי השקעת בזה למעלה מעשר שנים ללמוד ועכשיו עזבת את זה?" "זה כבר סיפור לפעם אחרת. זה הרבה יותר מורכב, נספר לך בהזדמנות." אני מקווה שהוא יספר, אני אשאל שוב מחר. "טוב, נפגש מחר בחמש אצלי." סיימתי את השיחה. פרק 2 לאחר השיחה הכנתי לי משהו קל לאכול ויצאתי למשרד. איזה כיף זה שאין צורך להיות במשרד כל יום מהבוקר. יש לי יותר זמן למשימות שלי של טיפוח גינת הירק שלי שמניבה יפה את תצרוכת הירקות שלי. אם היה לי מקום גדול יותר אולי הייתי מגדלת גם חיטה ואופה את הלחם שלי. אני מאד אוהבת שהחיים שלי די עצמאיים. במשרד ראיתי את הילה בחדרו של רונן. רונן הבחין בי והזמין אותי להכנס. "שלום אדווה, בואי תראי את האב טיפוס של המערכת שלי." הוא נשמע כמו אב גאה. כבר יש אב טיפוס? זה נשמע לי מוזר. לא מזמן נחתם הסכם השקעה ולפני כן עד כמה שידוע לי הוא לא באמת התחיל. אם היה מתחיל מן הסתם היה מראה מה שיש לו. הוא הראה לי פרוב קטן שנראה כעט כתיבה קצת עבה, מחובר עם כבל לקופסא עם מספר כפתורים עליה. זה מכשיר לבדיקת סרטן עור? זה כנראה אב טיפוס ראשוני מאד, לא ברור מדוע הוא בנה כזה דבר. "את רוצה הדגמה איך זה עובד?" "ברור, אשמח מאד להדגמה." "אדגים לך מה שהדגמתי קודם להילה, שהסכימה לשמש כשפן הנסיונות והיא הראשונה שהמכשיר נבדק עליה." הילה הפשילה את השרוול שלה והוא המשיך "נבדוק את התנגדות העור של הילה בשתי נקודות על הזרוע שלה, אחת עור חלק ושנייה נקודת חן קטנה." הוא נגע בזרועה של הילה עם הפרוב והזיז את הכפתורים עד שנדלקה נורה על הקופסא. לאחר מכן חזר על הפעולה כשהוא שם את הפרוב על נקודת חן קטנה (שבקושי נראית) על זרועה של הילה. "אני רואה שיש שינוי בהתנגדות העור, אבל כיצד אתה יודע שזו נקודת חן רגילה ולא חס וחלילה התחלה של סרטן עור?" "שאלה יפה. את שמה לב שהתנגדות העור על נקודת החן עלתה? במקרה של סרטן היא הייתה יורדת ולא עולה." "אז בעצם אתה אומר שהילה עכשיו עברה בדיקה לשלילת סרטן עור?" אמרתי בצחוק. "כן, על הדרך, למרות שמנסיוני כרופא עור, הייתי מראש אומר שזו כפי הנראה לא נקודה סרטנית וממליץ על מעקב." "אם היה מדובר במשהו שאתה חושד בסרטן עור, מה היית עושה?" "הייתי קודם כל עושה ביופסיה." "אז הבדיקה שלך בעצם חוסכת בדיקות חודרניות יותר כמו ביופסיה?" "במידה מסויימת כן. אם כי אם הבדיקה החדשה הזו הייתה אכן מציגה חשד לסרטן עור הייתי שולח בכל זאת לביופסיה על מנת להיות בטוח." "אז מה השלבים הבאים? אני מניחה שאתה צריך עכשיו מערכת בקרה שתמדוד את ההתנגדות באופן אוטומטי?" "בדיוק. זה מה שהתייעצתי עכשיו עם הילה, איך בדיוק לעשות את זה. גם כאן כמו תמיד הילה המדהימה הציעה לי כמה דברים שכדאי לעשות. במקביל לזה, אני אשתמש באב הטיפוס הזה בקליניקה שלי על מנת לוודא שהוא אכן עובד. כי עד עכשיו הכל מבוסס על מחקרים והשארות. אין שום דבר מגובה בניסויים." "אתה הולך גם כאן להשתמש בקבלן משנה או לקחת מתכנת?" "הילה המליצה שאקח מתכנת ולא קבלן משנה במשימה הזו." "למה?" כאן הילה התערבה והסבירה מאד יפה את התפיסה שלה "תוכנה היא מוצר מוזר, היא לעולם אינה מגיעה למצב של מוצר גמור. כל הזמן יש באגים ותוספות רצויות. אני בטוחה שכאשר הוא יראה את זה עובד ויתחיל להשתמש בזה, הוא יגלה המון דברים שהיה כדאי לעשות ולא נעשו מאחר שלא נכללו במפרט המקורי לכותב התוכנה." להילה תמיד יש רעיונות יפים שמעידים על מחשבה והיכרות עם עולם התוכנה. אני ממש אוהבת לעבוד איתה גם בגלל האישיות שלה אבל לא מעט בגלל המחשבה שלה. "אבל רגע, האם זה אומר שכאשר יש לך מתכנת בתוך החברה אין ממש צורך לכתוב מפרט? כי אתה מנחה אותו בעל פה ואתה רואה כל יום את ההתקדמות שלו?" "אה, לא חס וחלילה. זה ציוד רפואי, אם לא יהיו מפרטים מדוייקים לא ניתן יהיה לקבל את אישור הראשויות." "אבל המפרט בעצם ישתנה כל הזמן כי לפי מה שאמרת הילה, הוא יגלה דברים רבים שכדאי לשנות ולהוסיף והמתכנת יוסיף אותם." "גם המתכנת צריך מפרט ראשוני מה לכתוב, ברור שיהיו שיחות בעל פה, אבל זה לא תחליף למפרט וגם, יהיה לי יותר קל לשנות מפרט מאשר לכתוב אותו בדיעבד כשאגיע לשלב של הגשת המכשיר לבדיקה של רשויות הבריאות השונות. יפה אז יהיה לנו עוד מתכנת כאן. לעודד כבר יש מתכנת וגם מאיה שכרה לאחרונה מתכנתת. מעניין שלמרות שאף אחד מהמיזמים אינו קשור ישירות לעולם המחשבים, העובד הראשון שכולם שוכרים הוא מתכנת. המוצר של מאיה הוא מוצר קוסמטי למניעת קמטים בפנים, מבוסס על גבישים פייזואלקטריים, לכן חשבתי שהעובד הראשון שהיא תיקח יהיה מהנדס מכונות, אבל היא לקחה מתכנתת ונושא ההנדסה עבר לקבלני משנה. הילה התנדבה לסייע לכולם בשכירת אנשי תוכנה ולראיין אותם עבורם. אחרי הכל היא מבינה היטב בתוכנה. למרות שהיא בהשכלתה מהנדסת אלקטרוניקה, התפקיד האחרון שלה היה מנהלת מחלקת תוכנה. אז היא מכירה היטב את התחום. היא גם ראיינה לא מעט מתכנתים. הילה גם עזרה לרונן למצוא קבלן שיתכנן עבורו את המעגל האלקטרוני. הקבלן הזה כבר החל לעבוד ובקרוב יהיה כרטיס אלקטרוני מוכן, עכשיו צריך מתכנת שיכתוב עבורו את התוכנה. "יפה רונן, כיף לראות שהמוצר שלך מתחיל לקבל צורה. הילה כשתסיימי יש לי משהו לספר לך לגבי אבישי." אמרתי ויצאתי ממשרדו של רונן. אם כבר נכנסתי אליו, אולי נמשיך לראות מה עם האחרים. המשכתי למשרד של עודד. "שלום אדווה, באת בדיוק בזמן, אני צריך עזרה לגבי בחירת יצרן." "מה אני יכולה לעזור?" "יש לי יצרן הודי, חשבתי שאם תוכלי לדבר איתו בהינדית נוכל לקבל יחס טוב יותר ומחירים טובים יותר." "רגע, איפה בהודו יושב הקבלן שלך? אתה זוכר אני מקווה שבהודו יש למעלה מעשרים שפות." "כן, אני יודע, הקבלן שלי יושב באזור אוטר-פרדש, לדעתי הם מדברים שם הינדית." "כן, שם זה הינדית כמעט בטוח. אני מדברת את השפה שלהם טוב כמעט כמו שאני מדברת אנגלית." "כן. אני יודע לכן אני חושב שכדאי שתדברי איתו." "בשמחה, שלח לי את הפרטים שלו. האם כבר שלחת לו מייל והוא מכיר אותך, או שבכלל לא דיברת איתו?" "שלחתי לו מייל ראשוני עם בקשה, עדיין לא את כל הפרטים. אני אשלח לך את הפרטים שיהיה לך אם הוא ישאל." "בסדר, לפני שאני מדברת איתו אלמד קצת על החברה שלו והצרכים שלך, שלא אשמע בורה לגמרי." "ברור, אני סומך עליך. חוץ מזה בא לך לצאת איתי מחר בערב?" יפה שהוא ישיר. מחר אחר הצהריים אני בכל מקרה נפגשת עם אבישי. עודד בחור נחמד ויכול להיות נחמד לצאת איתו, אבל עדיף שהוא לא יפתח ציפיות. אני לא רואה את עצמי נכנסת לקשר בקרוב. אני נזירה ומתכוונת להשאר נזירה בשנים הקרובות. אז איך אומרים לו את זה מבלי לפגוע בו? "מחר אני לא יכולה, אבל מחרתיים יכול להתאים. אבל חשוב לי להבהיר מראש שלא תפתח ציפיות לגבי קשר. אתה מבין שאני נזירה." "אני יודע שהיית נזירה בהודו בערך ארבע שנים. אבל עדיין? את כבר מזמן לא בהודו." "כן. אני עדיין לומדת את הידע ולא נראה שאני משנה משהו באורח החיים שלי בקרוב." "איך את לומדת? אנחנו בישראל, אין כאן מנזר." "אין צורך במנזר כדי להיות נזירה, זה יותר עניין של בחירה ולגבי הלימוד תודות לטכנולוגיה אפשר היום לעשות שיחות וידאו." "מה, הגורו מדבר איתך בוידאו? עד כמה שזכור לי היית תלמידה של השנקרצ'ריה של צפון הודו" "נכון אז עכשיו יש לי שיחות וידאו איתו פעמיים בשבוע." הוא הסתכל עלי המום. "מה, השנקרצ'ריה בכבודו ובעצמו משוחח איתך בשיחת וידאו? אני חושב שזה הפעם היחידה שדבר כזה קרה." "כן, זה באמת חסר תקדים ואני אסירת תודה שהוא מוכן ורוצה לדבר איתי ככה. אז אתה מבין שאני עדיין נזירה." הוא כנראה לא הבין ועדיין ניסה את מזלו. "כן, אבל את לא חייבת להיות נזירה כדי להיות תלמידה שלו. מה רע בקשר עם המין השני?" "אין שום רע בקשר, נהפוך הוא זה אפילו כיף ובמקרים רבים חיובי להתפתחות. אבל לא במקרה שלי. למין יש המון אנרגיה ואני מעדיפה שאותה אנרגיה תושקע בערוצים אחרים." "רגע, לא דיברתי על מין, סך הכל דיברתי על להכיר קצת יותר." כן, אני מכירה את זה. הרי לא כל חיי הייתי נזירה. שגבר אומר לך להכיר קצת יותר, זה מהר מאד יגלוש למין ומין זה אחד הדברים הכיפיים ביותר שיש בחיים. היה לי בזה קצת ניסיון לפני שטסתי להודו. ודווקא בגלל זה, אני מעדיפה בשנים הקרובות להתנזר ממין. "אין לי בעיה להפגש מחרתיים, אבל רק רציתי להבהיר מראש שלא תתאכזב." "בסדר, ניפגש מחרתיים. נדבר כבר." אני מניחה שהוא לא יקבע פגישה, הוא בטח קצת התאכזב. חבל, אבל אין ברירה. לאחר השיחה עם עודד, המשכתי למשרדה של מאיה. "שלום מאיה, איך את מתקדמת?" "הכל בסדר, יש לי תכנון ראשוני שאני מרוצה ממנו, מעגל מודפס למערכת התוכנה יהיה מוכן בימים הקרובים ואפשר יהיה לתכנת. מצאתי יצרן בהודו שאני מקווה שיוכל ליצר לי את האב טיפוס." "אה, בדיוק עודד נתן לי יצרן בהודו שהוא רוצה שאדבר איתו, שיושב באוטר-פרדש בהודו." "כן, אני נתתי לו את היצרן שלי מקווה שזה יעזור לו." "אה, מעולה כי אני אמורה מחר לדבר איתו, אז אם שתי חברות שלנו ייצרו אצלו אפשר יהיה לדון על מחירים טובים יותר." "למה את מדברת איתו?" "אני מדברת הינדית שוטפת, אולי כך נוכל ליצור אהדה ורצון שלו ללכת לקראתנו. תמיד כיף למישהו שמדברים בשפת האם שלו." "כן, ברור. לא ידעתי שאת מדברת הינדית שוטפת." "meree hindee meree angrejee jitanee achchhee hai שזה אומר ההינדית שלי טובה כמו האנגלית שלי." אמרתי בצחוק. "וואי, לא ידעתי שאת יודעת הינדית, איזה עוד שפות את יודעת?" "אני יודעת עברית, הינדית, טמיל וקצת גרמנית" אז אם יש לך מישהו שמדבר טמיל אני יכולה לדבר גם איתו." "מה זה תמיל?" "זו שפה שמדברים בדרום הודו באזור שנקרא טמיל-נדו וגם בסינגפור וסרי לנקה, היא נכתבת עם כתב משלה ולא דומה לאף שפה אחרת." "וואי, מדהים, את ממש מוכשרת, מדברת הרבה שפות." "אה, לא הרבה, הייתי שמונה שנים בהודו, בשנה הראשונה הייתי בדרום הודו ולמדתי את שפת המקום כי תמיד טוב לדבר את שפת המקום. אחר כך עברתי לעוד כמה מקומות בהודו עד שהגעתי למנזר בצפון הודו שם חייתי כשלוש שנים. שם דיברתי בעיקר הינדית ולכן ההינדית שלי טובה מאד. הייתי שמחה גם לתרגל את הטמיל שלי." "אחפש גם יצרן בטמיל-נדו או סרי-לנקה" היא צחקה. "האמת שזה יכול להיות טוב לא רק לתרגול שלי אלא גם לאפשרות להשיג מחיר טוב יותר. אני גם אנסה לחפש לפני שאני משוחחת עם היצרן הזה." "וואי, ממש תודה. זה יכול ממש לעזור אם כי אני חושבת שהוא יתן לי מחיר טוב גם ככה." "נתת לו כבר את הפרטים?" "כן, שלחתי גם לו וגם ליצרן סיני. הסיני לא מוכן בכלל לדבר על כמויות קטנות, רק על עשרת אלפים ומעלה. ההודי מוכן לדבר על כל כמות." "כמה את צריכה?" "אני צריכה 5 יחידות לאב טיפוס לנסיונות ואחר כך כשלושת אלפים בשנה." חישבתי חשבון מהיר בראש ואמרתי "שזה אומר כ 250 יחידות בחודש." "כן, איך חישבת כל כך מהר?" היא אמרה מופתעת. "מה הבעיה? זה חישוב של כיתה ב', עברתי מזמן את כיתה ב'" צחקתי. "אני גם עברתי את כיתה ב' מזמן ואולי זו הבעיה, שכחתי. אני חושבת שגם בכיתה ב' לא הייתי מחשבת כל כך מהר." היא צחקה ומיד המשיכה. "אמרו לי שאת מאד מוכשרת. את לא מפסיקה להדהים אותי." "אני לא מאד מוכשרת, מי שמוכשרת כאן זו הילה. אין כמוה בצד הטכני." "אין ספק. בזכות הילה, כל האלקטרוניקה שלי תיהיה מוכנה בימים הקרובים. הילה גם עזרה לי למצוא את נילה המתכנתת שלי." נילה הייתה בחורה אתיופית מוכשרת, שהילה ראיינה עבור מאיה. "אגב הפירוש של השם נילה הוא ספיר כחול." נילה הסתובבה "נכון, איך את יודעת?" "זה בסאנסקריט ספיר כחול, זה כך גם באתיופית?" שאלתי. "אה, לא, זה באמת מסנאסקריט." "את יודעת גם סאנסקריט?" אמרה מאיה ושתיהן הסתכלו עלי מופתעות. "כן, ברור, כל הכתבים ההודים העתיקים כתובים בסאנסקריט. אגב הפירוש של מאיה בסנסקריט זו אשליה" "וואי את גם צנועה וגם מוכשרת. את יודעת שש שפות ואת מנהלת מדהימה." "תודה, אני לא יודעת. אני קודם כל נזירה הודית, רק בשנה וקצת האחרונות הפכתי למנהלת ותמיד כועסים עלי שאני חסרת ניסיון ומחליטה החלטות שאף מנהל בעל ניסיון לא היה לוקח." "כועסים? מי? איך אפשר לכעוס עליך, את מנהלת מדהימה. אני ממש שמחה שאני עובדת איתך." "אה, לא ממש כועסים, אבל היו לי ויכוחים עם ג'פרי המנהל של חברת האם שלנו בארה"ב, הוא מתלונן שאני מחליטה החלטות מבלי להתייעץ איתו ושחוסר הנסיון שלי עלול להפריע כאן. בנתיים אני מוכיחה לו שלמרות חוסר הניסיון ואולי דווקא בזכותו אני מצליחה." "איך בזכות חוסר הניסיון?" "לא יודעת, אני סתם צוחקת. האמת שעדיין לא מספיק הוכחתי שההחלטות שלי נכונות. הוא לפעמים כועס עלי אבל אין לו ממש ברירה." "הוא לא מכיר אותך מספיק." "תודה על המחמאות. אני אחזור למשרד שלי, אלמד קצת על היצרן הפוטנציאלי שלך ושל עודד ואדבר איתו מחר, נראה איזה מחירים אוכל להשיג עבורכם. תשלחי לי את הצרכים שלך שאדע על מה אני מדברת בשיחה איתו." פרק 3 "היי, מה רצית לספר לי לגבי אבישי?" נכנסה הילה למשרד. "דיברתי עם הגורו וגם איתו, מתברר שאני טעיתי לגבי שנת הפטירה כך שהאשה שמצאת תואמת בדיוק לפרופיל שהערכנו. אני ממש מופתעת מהדיוק איך מצאת את הגלגול הקודם שלו." "זו לא ממש אני, זו עוד אחת שקוראים לה גם אדווה, היא גרה בבאר-שבע ויש לה יכולות מדיעניות בלתי רגילות. כל דבר שתרצי ברשת היא יכולה למצוא. בזכותה גם הצלחתי למצוא אותך בהודו." "כן, היא באמת מדהימה, למצוא אישה שמתה לפני למעלה משישים שנה, זה הרבה יותר מאשר למצוא אותי במנזר שכוח אל בהודו." "אז מה אבישי אמר?" "האמת שלא דיברנו על זה, יותר דיברנו על מה שאני הולכת ללמד אותו. גם קבענו שיחה עם המורה שלי ביום שישי בבוקר, את מוזמנת להצטרף אם את רוצה." "אני אשמח להצטרף. מה זה מה שאבישי רוצה שתלמדי אותו?" "אבישי רוצה שאלמד אותו את טכניקות הסידהיס, אלו מספר סוטרות שמאפשרות לנו לדעת לא מעט ולעשות דברים מיוחדים כמו ללכת על המים." "אז מה, אבישי ידע ללכת על המים? זה מתאים למי שגר ביאכטה על הים." צחקה הילה. "טוב, זה לא כזה פשוט, אני גם לא חושבת שאלמד אותו את הסוטרה הזו. גם אני בקושי יודעת אותה, הצלחתי פעם אחת וגם זה בקושי." "למה הסוטרות האלו טובות, חוץ מאשר ללכת על המים, שזה נחמד אבל לא ממש מעשי?" "אלו טכניקות מתקדמות מעבר למדיטציה, אפשר להסתכל עליהן כמשהו שמזרז את השפעות המדיטציה, כמו מדיטציה על סטרואידים." "אה, זה מעניין, הייתי רוצה גם אני ללמוד את זה." "וואו, ימים טובים הגענו. את שכל הזמן די התרחקת מדברים רוחניים עכשיו רוצה ללמוד עוד ועוד?" "זה בזכותך, את הוכחת לי באופן די ברור שאין ממש מושג כזה - רוחני - הכל טכניקות וכאלו שיש להן השפעה על חיי היום יום." "אני שמחה שהבנת את זה. אם הבנת את זה הבנת את הכל. זה מה שמשך אותי כשגיליתי בהודו את הידע הוודי וזו הסיבה שהחלטתי שאני מקדישה את חיי ללימוד הידע הזה." "מקדישה את חייך?" הסתכלה עלי הילה קצת בתימהון. "טוב, קצת הגזמתי, לא מקדישה את חיי אבל רוצה להעמיק בזה. בגלל זה הצטרפתי למנזר, בגלל זה הגעתי לג'יוטיר-מאש המקום האחרון בו מצאת אותי בהודו. רציתי להשאר שם עוד כמה שנים, אבל החיים הובילו אותי קצת אחרת ואני כאן, אבל עדיין יכולה להתעמק בידע המדהים הזה. לגבי ללמד אותך, כן, אשמח ללמד אותך, אבל צריך לפחות שנה של מדיטציה." "אה, נזכרתי, המורה שלך אמר לאבישי שהוא מלמד את הידע הזה רק כאלו שהגיעו לתודעה קוסמית. את חושבת שתוך שנה אהיה בתודעה קוסמית?" "אני לא יודעת, אני לא עוסקת בלוחות זמנים. הארה לא עובדת לפי לוח זמנים של בני אדם. יש כאלו שיגיעו להארה בחודש אחד ויש כאלו שיבלו עשרות שנים במנזר ולא יגיעו לכלום. מה יקרה אצלך בעוד שנה, אני לא יודעת. אני בטוחה שתרגול סדיר של המדיטציה שלימדתי אותך ישפיע לטובה על החיים שלך." "רונן הזמין אותי לצאת איתו" היא עברה נושא. הילה אישה מעשית, פילוסופיה פחות מעניינת אותה. לא הפליא אותי שעברה נושא. "ומה אמרת?" "הסכמתי, ברגשות מעורבים. אני די חוששת." "למה חוששת?" "אם הכל ילך טוב אז מעולה, יהיה כיף. אבל אם לא ממש יסתדר, אנחנו עדיין עובדים יחד ונפגשים כל יום. אני חוששת ממצב כזה שאו הוא או אני לא נרצה לראות אחד את השנייה." "למה ישר להיות פסימית? אם נראה לך שיש סיכוי, לכי על זה. אם לא מסתדר, תחתכי מוקדם לפני שלא תרצי לראות אותו ואגב, גם עודד הזמין אותי." "ומה אמרת?" "סירבתי." "מאותן סיבות שלי? הרי כרגע אמרת שלא כדאי להיות פסימיים." "אה, לא אצלי זה שונה. אני נזירה, קשר עם גבר ובעיקר קשר מיני, זה לא מתאים לנזירות." "עזבת את המנזר לפני למעלה משנה, את עדיין מרגישה נזירה?" "זה לא עניין של הרגשה, זה עניין של בחירה. אני בוחרת ללכת בדרך הזו מערכת יחסים ובעיקר מין הם דברים עם הרבה אנרגיה. בשלב הזה של חיי אני מעדיפה לתעל את האנרגיה לדברים אחרים." "את כל הזמן אומרת שלא מדובר בדת, אבל נזירות היא חלק מדת לא? אם יש לך מצווה שאומרת לך להיות נזירה, זה אומר שאת דתייה. זה בסדר, אבל מצד אחד את אומרת שלא מדובר בדת ומצד שני את בפועל מקיימת מצוות של דת כלשהי שאין לי מושג מה היא." "זו אכן לא דת. זו הבחירה שלי. יש כמה שיטות. אני בוחרת בשיטה של נזירות כל עוד אני יכולה. אני נהנית ממה שיש לי עכשיו, אז למה לשנות את זה?" "אז מתי תתפני למין ומערכות יחסים, כשתיהי זקנה וכבר לא יהיה לך כוח?" "אני לא יודעת, זה לא בראש מעייני כרגע. יותר חשוב לי להתקדם בלימוד שלי. חוץ מזה מי קבע שחייבים מערכות יחסים?" "את צודקת. אני אבל ממש מופתעת, את שלפני שנסעת להודו לא היה רגע שלא היית ללא בנים מסביבך, את שהיית הראשונה שהיה לה חבר ולדעתי הראשונה שקיימה יחסי מין הפכת להיות נזירה." היא צודקת, אני באמת כל הזמן הייתי במערכות יחסים, מיד איך שהיה מסתיים קשר אחד הייתי מיד בקשר חדש. היו לי גם המון מחזרים באותה תקופה, באותה תקופה לא להיות בקשר היה כמעט בלתי אפשרי עם כמות המחזרים שהייתה לי והאמת ניהינתי מאד מזה שהרבה חיזרו אחרי. זו הייתה ללא ספק טפיחה על האגו שלי שהתפתח מאד אז. מערכת יחסים זה לעסוק במשהו חיצוני. היום אני מעדיפה להקדיש את האנרגיה והזמן לפנימיות שלי. האושר נמצא בתוכנו ולא אצל מישהו אחר. כך שמערכת יחסים, זה לתת את המפתח לאושר שלך למישהו אחר. זה נראה לי לא הגיוני. בכל מקרה יותר מדי פילוסופיה זו לא הילה והיא שינתה נושא וחזרה לעבודה "מה עם עודד ומאיה, איך הם מתקדמים?" "צירוף מקרים מעניין, שניהם חושבים ליצר את אב הטיפוס כמו גם את המוצר עצמו במפעל כלשהו בהודו. עודד שאל אם אוכל לדבר איתם בהנחה שאם אדבר איתם בהינדית אוכל להשיג תנאים טובים יותר." "אה ברור, לא רק שתדברי איתם בשפת האם שלהם, את גם יודעת לעמוד על המקח טוב." "אגב לגבי שפת האם, זה לא כזה ברור, בהודו יש למעלה מעשרים שפות. נכון שהרוב מדברים הינדית, אבל לא לכולם זו שפת האם. לגבי עמידה על המקח, אני לא יודעת. אני מקווה." האמת ידעתי מדוע היא חושבת כך, כששכרנו את מתחם המשרדים הנוכחי הצלחתי לקבל את המחיר הטוב ביותר שאפשר והילה התרשמה מאד מיכולת הדיון שלי עם בעל הבית. רק שזו לא חוכמה, במקרה הזה זה קשור ללימוד של שוק נדל"ן המשרדים בהרצליה. מתחם כזה הוא לא קטן, אבל מצד שני לא מאד גדול ואין הרבה ביקוש לגודל כזה. ניצלתי את זה כדי לקבל את המחיר הטוב ביותר. "אז מתי את מדברת איתם?" "מחר על הבוקר. עכשיו גם ככה מאוחר בהודו ואני צריכה זמן ללמוד יותר לעומק את הצרכים של עודד ומאיה, חשוב שלא אשמע בורה. הוא כבר מכיר את הצרכים שלהם ורק מחכים למחיר שלו." "רגע, את יודעת את המינוחים הטכניים בהינדית?" "לא, אני בקושי יודעת אותם באנגלית." אמרתי בצחוק. "אז חשוב שתחפשי איך אומרים את המונחים בהינדית." "צודקת, רגע מיד אגיד לך." הסתכלתי על השעון, בהודו עכשיו שש וחצי בערב, הוא בטח יהיה בבית. פתחתי את רשימת אנשי הקשר שלי וחיפשתי את הטלפון. "למי את מתקשרת?" "זוכרת את הבחור שעזר לך למצוא אותי? הוא ספק המזון של המנזר, הוא מבין קצת בטכנולוגיה, אולי הוא יודע." לשמחתי הוא ענה לי. הוא מאד שמח לשמוע אותי כך שהשיחה נמשכה זמן רב. הילה ישבה מולי ונראתה המומה איך אני מנהלת שיחה בשפה שהיא ממש לא מבינה אף מילה. אני מדברת הינדית שוטפת כבר מהשנה השלישית בהודו פחות או יותר. כך שבפועל במשך כחמש שנים דיברתי רק הינדית ואנגלית, אז ברור שאני מדברת את שתי השפות באופן שוטף. אני גם קוראת הינדית וסאנסקריט. לאחר השיחה אמרתי להילה "תודה על הרעיון. עכשיו אני גם יודעת את המונחים וגם מתברר שהעולם ממש קטן, הוא מכיר את בעל המפעל, הוא למד איתו באוניברסיטה וסיפר לי קצת עליו ועל התחביבים שלו." "למה זה חשוב התחביבים שלו?" "אני מדברת עם אנשים לא עם רובוטים. ברגע שיוצרים קשר אישי, אפשר לקבל גם יחס אישי. אם אדבר איתו על דברים שהוא אוהב, אקבל יחס אישי ומן הסתם תנאים טובים יותר." "כן זה נכון, אז מה הוא אוהב?" "הוא אוהב רכיבה על סוסים, אבל גם על פילים. רכיבת סוסים יש בישראל, אז אני יכולה ללמוד על זה קצת. פילים, זה קצת יותר מורכב, אין כאן ממש פילים בישראל." "מה בהודו פילים עד כדי כך נפוצים שיש רכיבה על פילים?" "יש מקומות שפילים נפוצים שם. פיל היא חיה מאד מיוחדת. פיל הוא ענק וחזק מאד, אבל יחד עם זה שהוא כזה חזק, הוא מאד עדין ויכול להחזיק ביצה מבלי לשבור אותה." "אני רואה שאת מכירה פילים." "כן, ראיתי בהודו לא מעט פילים ושמעתי עליהם, אבל אין לי מושג איך רוכבים עליהם. גם על סוסים אני לא יודעת לרכב. את מכירה מישהו שרוכב על סוסים?" לא חיכיתי ממש לתשובה שהנחתי שתיהיה לא ומיד אמרתי "יש ברשפון חוות סוסים, בואי ניסע לשם" "מה? זה יותר חשוב מללמוד את הפרטים הטכניים של הצרכים של עודד ומאיה?" "ברור, מה את חושבת שהוא יזכור את הפרטים הטכניים? אבל את הרכיבה הוא יזכור ואם אני מצליחה לגרום לו לחשוב שאני גם רוכבת הוא יפתח אמפתיה אלי ויהיה מעוניין לעזור לי." "איך תוכלי לגרום לו לחשוב שאת רוכבת כשמעולם לא עלית על סוס?" "בדיוק לשם כך אנחנו נוסעות לחוות סוסים לדבר עם מדריך רכיבה." פרק 4 בדרך לחוות הסוסים המשיכה הילה: "את חושבת שמשיחה של כמה דקות עם מדריך רכיבה תוכלי לגרום לרוכב לחשוב שאת גם רוכבת?" "לא, אם הוא רוכב ותיק הוא יעלה עלי מהר. הרעיון הוא לא לגרום לו לחשוב שאני חולקת איתו את אותו תחביב, אלא להראות לו שאני מבינה בזה ומתעניינת בזה. אני צריכה להכיר מספר מונחים ולדעת לשלוף אותם ברגע הנכון. זה לא ממש שיחה על רכיבה, את זה אני לא יכולה לעשות, מה גם שזה יהיה לשקר." החוה מאד קרובה אלינו ולכן הגענו לשם תוך מספר דקות. אני זוכרת שהיא שם עוד מהתקופה שלפני נסיעתי להודו, יפה שהם עדיין שם באותו מקום. תמיד ראיתי אותם מהכביש, זו בעצם פעם ראשונה שאני נכנסת לשם. נכנסנו למשרד החוה "שלום, אני אדווה וזו הילה, אני מחפשת מדריך רכיבה" "שלום אני עינב ואני מדריכת רכיבה, אתן רוצות שיעורי רכיבה?" "לא ממש, זה אולי ישמע לך קצת משונה, אבל אני רוצה להכיר כמה שאפשר את הנושא, בעיקר מונחים. אין לי בעיה לשלם לך עבור שיעור." "רכיבה זה נושא מורכב, אני רוכבת כבר קרוב לעשרים שנה וכל הזמן לומדת. כך שקשה יהיה ללמד אותך הכל בשיעור אחד." "אני רואה שאת מאד אוהבת את זה. מה מושך אותך בזה?" "ההרמוניה המיוחדת בין הרוכב לבין הסוס וגם עצם הספורט של להיות הכי טובה ולנצח." "את יכולה להדגים לנו?" "הייתי עושה לכן שיעור ניסיון, רק שאני חוששת שאתן לא לבושות מתאים." היא אמרה וסקרה את שתינו, נראה היה שהיא מסתכלת בעיקר על הנעליים. חלצתי את נעלי ואמרתי "אני מניחה שאת מתכוונת לנעליים, שלא ממש מתאימות?" "אכן, כך, רגע אני אבדוק מה יש לי" היא אמרה ופתחה את אחד הארונות. "זה לא הכי טוב, אבל עדיף על הנעליים האלגנטיות שאתן נועלות" היא אמרה והוציאה שני זוגות מגפי רכיבה. לקחתי זוג אחד והתיישבתי לנעול אותן. לשמחתי זה היה בדיוק המידה שלי. הילה התיישבה לידי, חלצה את נעליה ונעלה את הזוג השני. "מזל שהמגפיים מתאימות לכן. בואו נצא ואני אכין את הסוסים." זה לא כזה מזל, חשבתי לעצמי. כשמשהו אמור ללכת הוא הולך, אין קשר למזל. יצאנו אחריה מדלת אחורית אל תוך החוה. "תמתינו כאן, אני אביא אתת הסוסים." היא סימנה על מקום ליד הגדר של מכלאות הסוסים. נראה שיש שם שטח די גדול עבור הסוסים, בקצה השטח המגודר היו מספר אורוות מעץ. זה נראה ממש כמו בסרטים. היא נכנסה לשטח המכלאה והלכה לכיוון הארוות, לאחר מספר רגעים חזרה כשהיא מובילה סוס גדול יחסית. "זה הארלי, אני אשים אותו כאן, תזהרו לא להתקרב יותר מדי, הוא עלול לבעוט אם הוא נבהל, אני אלך להביא עוד סוס." "אני מניחה שלסוס השני קוראים דוידסון?" צחקתי. היא צחקה "אה, לא, הסוס השני קוראים לו שלמה." היא קשרה את הסוס והלכה להביא את הסוס השני. הסתכלתי על הילה ועל הסוס. "אני לא יודעת אם אני רוצה לנסות" אמרה הילה. "למה, את מפחדת?" "האמת קצת, נראה לי מפחיד לעלות על חיה כזו. לא רוצה ליפול." "איך שאת רוצה, אני אנסה, זו נראית לי הרפתקא נחמדה." האמת שאני וחיות בדרך כלל לא מסתדרים יחד, אז לעלות על סוס? הסתכלתי על הסוס, הראש שלו גבוה ממני. ננסה להתקרב אליו. עצמתי רגע עיניים. לטכניקת הריכוז, דמיינתי מה אני רוצה, פקחתי עיניים והתקרבתי לסוס. "עינב הזהירה אותנו לא להתקרב יותר מדי" אמרה הילה בחשש. עליתי על הגדר ליד הסוס וליטפתי את רעמתו החלקה. למרבה הפלא נראה שהוא נהנה מזה. נראה שהם מאד מטפחים את הסוסים. עינב התקרבה עם סוס נוסף והסתכלה עלי. "וואו, האם טיפלת בסוסים פעם?" "לא, למה?" "הוא בדרך כלל לא נותן לזרים ככה ללטף אותו, נראה שהוא בוטח בך." "אולי בגלגול הקודם שלך רכבת על סוסים" צחקה הילה. "אל תגלי לה" אמרתי בצחוק. זה לא ממש נכון, למיטב ידיעתי לא היה לי קשר לסוסים גם בגלגול הקודם שלי. "הילה קצת חוששת לעלות על סוס, אז אולי נצא רק אנחנו?" אמרתי לעינב. נראה שעינב לא ויתרה בקלות "למה הילה, ממה את חוששת?" "לא יודעת, זו בכל זאת חיה גדולה וכמו שאמרת קודם מסוכן להתקרב אליהם, הם עלולים לבעוט." "הם בועטים כאשר הם מאויימים, כשמתנהגים אליהם יפה, כמו שאת רואה את אדווה, זו החיה הכי נחמדה שיש. זה בדיוק להיפך, את צריכה להרגיש בטוחה כשאת עם חיה כזו. אם הוא מרגיש קשר איתך, הוא לא יתן שיקרה לך משהו." "כן, אבל איך אני יודעת שיצרתי איתו קשר?" "בשביל זה אני כאן, אבל נראה שאדווה לא ממש צריכה אותי, תראי איך הרלי נהנה מהליטוף שלה." המשכתי ללטף את רעמתו של הרלי ובאמת נראה שהוא בוטח בי, לא יודעת איך הצלחתי בכזו קלות. "הילה, אולי באמת תנסי, לא נראה לי שזה כזה מפחיד." הילה חשבה רגע ובסוף אמרה "בסדר ננסה, אבל אני עדיין חוששת." "בואי תתקרבי" היא אמרה להילה תוך שהיא מחזיקה את הסוס השני, הילה התקרבה לסוס בחשש מה. "אין לך מה לפחד, תראי איך אדווה עושה את זה ותעשי כמוה" אז עכשיו אני דוגמה לטיפול בחיות? אני שמעולם לא הסתדרתי עם חיות? הילה שלחה יד ולטפה את רעמתו של הסוס. נראה שסוסים אוהבים את הליטוף הזה. "את רואה, צריך רק לעורר בו בטחון וזהו. אני אלך להביא עוד סוס ונצא לרכיבה קצרה." כשעינב עזבה את הסוס, הילה התרחקה שוב למרחק בטוח, לא רצתה לקחת סיכונים. עינב הלכה לרגע וחזרה עם עוד סוס ואז אמרה "באו נעזור לכן לעלות על הסוסים." הסוס הוא די גבוה, נראה שגבו של הסוס בערך בגובה הצוואר שלי, כדי לעלות נעזרנו בגדר, פשוט טיפסנו על הגדר ועלינו. עינב שמה את רגלה באוכפו של הסוס ועלתה בקפיצה קלה. * * * אז מתברר שרכיבה על סוסים היא די פשוטה, המורכב הוא לגרום לסוס לבצע משימות קצת שונות כמו ריצה מהירה או קפיצות. מהשיחה עם עינב מתברר שיש ארבע מקצבים שונים לרכיבה שנקראים: הליכה, טרוט, קאנטר וגאלופ. כל השלושה האחרונים הם סוגים של ריצה. במקצב הקאנטר מגיעים למצב שכל הרגליים באוויר, מקצב הגאלופ בעברית נקרא שעטה והוא המהיר ביותר ומגיע ל 60 קמ"ש. רק שהוא המעייף ביותר לסוס ולכן רצוי לא להשתמש בו הרבה. השיעור היה מעניין מאד, האמת די מושך. אולי פעם אלך ללמוד את זה. עכשיו אני מתחילה להבין מדוע מתלהבים מזה. טוב שהלכנו לשם. "אז יש לך מספיק מידע לשיחה מחר?" "כן, האמת היה נחמד, אולי פעם אלמד את זה. לגבי מחר, אני חושבת שאני יודעת מספיק שהוא יחשוב שאני רוכבת." "האמת זה היה נחמד, השאלה האם זה היה שווה את הזמן והכסף ללכת ללמוד דבר חדש רק לצורך שיחת טלפון, זה נראה לי קצת יותר מדי." האמת היא צודקת. לא יודעת מדוע כל כך רציתי ללמוד על הנושא. אולי משהו בתוכי משך אותי לסוסים? "את זה נראה מחר. אני חושבת שזה יעזור יותר מאשר להתכונן טכנית לפגישה. אני פחות או יותר יודעת את הצרכים של עודד ושל מאיה, אני רוצה להגיע למחיר הכי זול שאפשר לכמות קטנה." "עדיין מדהים אותי איך הצלחת בכזו קלות ללטף את הסוס. האם לא פחדת? את ממש הלוחשת לסוסים." "מה זה הלוחשת לסוסים?" "היה פעם סרט שנקרא הלוחש לסוסים, על איש אחד שמטפל בסוסים, שנשכר לטפל בסוס שהפך אלים במיוחד לאחר תאונת דרכים." יפה שהילה זוכרת סרטים כאלו. אני חושבת ששמעתי פעם את השם הזה אבל לא זכרתי. כנראה שניתוק של שמונה שנים מהציווליזציה המערבית עושה את שלו. "אחרי שאקנה את הפרארי, שמכר הנזיר, אקנה גם סוס." צחקתי. "למה לקנות סוס? תקני את כל החווה, אולי גם זו השקעה טובה." "זה עומד בקריטריונים שלנו?" עניתי בצחוק. "כן, לא כתבו לך שחובה להשקיע רק בהיי-טק, רק כתבו לך שאסור להשקיע בתוכנה בלבד ואסור לרשום פטנטים על תוכנה. זה הלופ הול של אבא שלך, הוא לא חשב שיש השקעות אחרות." "לא בטוחה שזה כזה רווחי להחזיק חוות סוסים. מה גם שאני לא מחפשת עוד אופציות השקעה." "די להיות רצינית, סתם צחקתי על זה שאבא שלך לא חשב על השקעות שאין היי-טק. הוא דיבר ספציפית על היי-טק אבל לא אסר השקעות אחרות. האמת שאם להיות רצינית, הלכנו להשקעות בהיי-טק כי הוא דיבר ספציפית על היי-טק." "לא רק, הלכתי להשקעות בהיי-טק כי את הסברת לי על זה. האמת שללא ההסברים שלך לא יודעת במה הייתי משקיעה בכלל." "מה שאומר שאנחנו משקיעות בהיי-טק כי זה מה שאני יודעת. אם הייתי לומדת תחום אחר היינו משקיעות בתחום אחר?" "אולי, האמת שאני לא יודעת אם יש תחומים אחרים שהשקעה בהם יכולה להניב רווחים כל כך מהר." "רגע, אף אחד לא אמר שחייבים להרוויח, זה עוד דבר שאבא שלך לקח כמובן מאליו. הוא לא הגדיר שחייבים להרוויח." "נתחיל בזה שאבא שלי תמיד חשב רק על רווח כספי. מעבר לזה הוא לא היה יכול להגדיר רווח מאחר שעצם ההגדרה של קרן הון סיכון היא שהיא לוקחת סיכון ועלולה להפסיד." "אה, לא ממש, זה בתאוריה. במעשה קרנות הון סיכון משקיעות בעיקר בחברות שממש לא סביר שיפסידו. זו אחת הבעיות בתחום ההשקעות." "אז הנה עוד משהו שאנחנו שונות בו. אנחנו קרן הון סיכון לפי ההגדרה שלה. אנחנו יודעות שיתכן שנפסיד, למרות שברור שלא נלך להשקעה שהסבירות להפסיד היא גבוהה." המשך יבוא... פרק 5 למחרת בבוקר הגעתי מוקדם יחסית למשרד, בכל זאת צריך להתכונן קצת מקצועית לשיחה. התחלתי בלקרוא את המפרטים של עודד ומאיה מה הם בעצם מחפשים מהיצרן ההודי. כדי להיות בטוחה שאני מבינה את הכל, קראתי להילה שתאשר לי שבאמת הבנתי מה הם רוצים. ביקשתי ממנה גם להשאר לידי בשיחה למרות שסביר להניח שלא תבין שום דבר, רק שאם באמת תיהיה שאלה מקצועית אוכל לשאול אותה. התקשרתי לחברה ההודית, כשענתה לי המזכירה ביקשתי בהינדית לדבר עם המנכ"ל. המזכירה לא דיברה הינדית, אז הייתי צריכה לחזור על הבקשה באנגלית. "למה חזרת על הבקשה באנגלית?" שאלה הילה בזמן שהמתנו למנכ"ל. "בהודו יש למעלה מעשרים שפות, נראה שהמזכירה לא מבינה הינדית." "שלום מדבר ראג'" נשמע קולו של המנכ"ל. לפני שהפעלתי את המקרופון אמרתי להילה "ראג' פירושו מלך בהינדית" היא חייכה, מתאים למנכ"ל להקרא ראג'. "שלום מדברת אדווה מנהלת קרן שדמי, יש לנו שתי חברות ששוקלות לעבוד אתך על יצור המערכות שלהם." "שלום אדווה, איך את מדברת הינדית כל כך יפה?" ידעתי שזה מה שיפתיע אותו ושהוא קודם ידבר על זה. "הייתי בהודו שמונה שנים, אני מדברת הינדית וטמיל" "איפה היית בהודו?" "בהרבה מקומות, אבל את השנים האחרונות בילתי עם סוורופננד סרסווטי השנקרצ'ריה של הצפון" "אז את סטודנטית וודות" "כן, אני נזירה" "איך נזירה מנהלת קרן הון סיכון?" כצפוי זה קצת הפתיע אותו. "זה כבר סיפור ארוך, לא לעכשיו. אם נעבוד יחד אני מבטיחה לספר." כך בעצם יצרתי אצלו ציפיה, אם זה באמת מענין אותו. בכל זאת הוא עבר ישר לעניין. "אני מניח שאת מתקשרת לגבי עודד ומאיה. שניהם דברו איתי וראיתי את הדרישות שלהם." "כן, נתחיל עם עודד, הנקודה היא שזו מערכת כרגע בפיתוח ועדיין אין הרבה מכירות, כדי שנוכל לעניין לקוחות אנחנו צריכים כמות מאד קטנה. המחיר שלך לכמות הקטנה גבוה עבורינו. במחיר כזה לא נוכל להציע מחיר תחרותי." "אני מבין, אבל יצור של גומי כזה דורש בניית תבנית מיוחדת ותבנית כזו היא מורכבת ליצור, כמו כן יש גם הרבה חומר שהולך לאיבוד בניסויים, העלות של התבנית מתחלקת על פני הכמות." "אני מבינה. צריך לקחת בחשבון שאנחנו מתחילים בכמות קטנה ואחר כך נרוץ עם כמות גדולה, אני בטוחה שהכמות הקטנה תימכר במהירות ואז נעבור ליצור בכמויות גדולות יותר ויותר. זה כמו ברכיבה, אתה מתחיל בהליכה, עובר לטרוט, אחר כך קאנטר ובסוף גאלופ" את המונחים ברכיבה לצערי לא ידעתי בהינדית אז השתמשתי באנגלית. ידעתי שהוא יהיה בהלם. לקח לו כמה שניות להגיב. "את גם רוכבת?" "אני קצת מכירה את התחום." זה היה די שקר בעצמו, אני מכירה את התחום רק מאתמול, אבל עדיין לא רציתי לשקר ממש ולומר שאני רוכבת. "וואו את אישה מיוחדת, גם רוכבת וגם סטודנטית לוודות, אף פעם לא ראיתי נזירה שאינה הודית במקור ועכשיו אני מבין שאת גם רוכבת, האם את אנגליה?" הנחתי שהשאלה באה כתוצאה מכך שהשתמשתי במינוחים אנגליים. זו שאלה טריקית, חלק מההודים שונאים את האנגלים וטוענים שהאנגלים לקחו את כל הזהב של ההודים. חלק מההודים דווקא מחבבים את האנגלים, כאן זה קצת הימור. "לא, אני לא. נולדתי בישראל וחייתי בהודו כשמונה שנים. את המונחים למדתי ממדריכת רכיבה שהיא אנגלית במקור." זה היה כנראה אמת. לעינב היו שרידים של מבטא אנגלי והנחתי שהיא אנגליה במקור, למרות שהשם עינב נשמע ישראלי לחלוטין. "השתמשת במונחים אנגליים אז חשבתי שאת אנגליה." "זה משנה?" "לא ממש, אני פשוט לא אוהב את האנגלים." "כן, אני מתארת לעצמי, הם לקחו לכם את כל הזהב." זה היה הימור לדבר על הסיבה, אחרי הכל יש הרבה דעות בהודו לגבי האנגלים. "וואי, את מבינה הרבה בענייני הודו. גם מדברת הינדית ותמיל וגם מכירה את ההיסטוריה שלנו." "כן, אני אוהבת את הודו" עניתי בשפת תמיל. מעניין אם הוא מבין אותה. "אני לא מדבר תמיל." הוא ענה בהינדית. כנראה שהוא הבין קצת. בכל מקרה הגיע הזמן לחזור לעניין שלשמו התקשרתי. "אם תלך לקראתנו במחיר אני מבטיחה שאנחנו נעבוד אתך ביצור בכמויות גדולות, למרות שהסינים מציעים מחירים נמוכים בהרבה." "כן, אני יודע הסינים יכולים להציע מחירים נמוכים יותר. המזל שלנו הוא שהסינים לא מדברים אנגלית." "ואני לא מדברת סינית, לכן אני מעדיפה לעבוד עם הודים." "ואת גם אוהבת את הודו" עכשיו ברור שהוא הבין מה שאמרתי בשפת תמיל. "טוב, רק בשבילך, אני איצר 3 דוגמאות ללא תשלום ואת תבטיחי לי שכשתגיעו ליצור תיצרו רק איתי במשך לפחות שלוש שנים." "כן, ברור, אני מבטיחה שנעבוד אתך. אני אדבר עם עודד." "עכשיו לגבי האשליה" הוא השתמש במילה ההינדית לאשליה, ידעתי שהוא מתכוון למאיה שמשמעות שמה בסאנסקריט היא אשליה. "מאיה בארמית זה מים, אני לא בטוחה שההורים שלה חשבו על המונח בסאנסקריט." אמרתי בצחוק. הוא לא התייחס לצחוק שלי והמשיך "לאחרונה קיבלנו הזמנה דומה מאד מחברה אמריקאית." "הם גם עוסקים בקוסמטיקה?" שאלתי בדאגה. יתכן שמישהו הקדים אותה עם הרעיון? "כן, חשבתי לרגע שיש קשר כי התכנון דומה. אמנם לזה זהה, אבל יש הרבה דמיון. בגלל זה אני יכול לתת לכם מחיר הרבה יותר זול ממה שחשבתי." "אתה יכול לספר לי מי זו החברה?" ניסיתי את מזלי. אני מניחה שהתשובה תיהיה לא. "לא, אנחנו שומרים על חסיון הלקוחות שלנו, האמת גם אסור היה לי לומר לך שקיבלנו הזמנה כזו, אבל את מיוחדת, נראה לי שניהיה חברים טובים." "תודה, שלח לי בבקשה במייל סיכום של מה שדיברנו לגבי עודד עם הדוגמאות ללא תשלום והמחיר לכמויות, לגבי מאיה תן לי את המחיר הטוב ביותר שאתה יכול ואנחנו נחשוב על זה." סיכמתי את השיחה. "בסדר, אני אשלח את המייל מיד. היה מאד נחמד להכיר אותך, אני מאד מקווה שנעבוד יחד." "כן, בהחלט, היה נעים להכיר אותך, להתראות בנתיים." עניתי וסגרתי את הטלפון. "מה היה בשיחה?" שאלה הילה שישבה בשקט ונסתה להבין משהו מדברי. "נתחיל בחדשות הטובות, הוא ייצר 3 דוגמאות חינם לעודד. אבל לצערי יש חדשות פחות טובות למאיה, נראה שמישהו כבר חשב על הרעיון שלה." "מה?" אמרה הילה בתדהמה, בנתיים הרמתי את הטלפון וקראתי למאיה שתבוא אלינו. מאיה הגיעה מיד, היא בטח חשבה שיש לי חדשות טובות. "בוקר טוב, הרגע דיברתי עם הודו, הוא ישלח לנו מחיר טוב יותר למערכת שלך, רק שלצערי יש חדשות רעות, הוא אומר שחברה אמריקאית כבר חשבה על הרעיון שלך ובקשה ממני ליצר מערכת פיאזו אלקטרית. "וואי, מה באמת מערכת כזו?" "הוא לא אמר לי איזו חברה, רק אמר שזו חברה אמריקאית ושהם הזמינו תכנון דומה שבהתחלה הוא חשב שזה אותו דבר." תוך כדי שאנחנו מדברות, חיפשתי באינטרנט ומתברר שממש עכשיו הוגשה בקשה לפטנט בארה"ב על משהו דומה. זה לא היה כשלמדתי על הפרויקט שלה בהתחלה. נראה שבמקביל אליה חשבו על זה עוד כמה אנשים רק שהם היו כבר בשלב מתקדם יותר. סובבתי את המסך שמאיה תוכל לראות. היא קראה את הפסקה הראשונה וממש החלה לבכות. "וואי הם עלו על אותו רעיון ועכשיו אין לי סיכוי בכלל בארה"ב, לא רק שיהיה לי קשה למכור, אם הם מקבלים אישור לפטנט, אסור לי בכלל ליצר את זה. מה אני עושה עכשיו? הם ממש גמרו לי את החברה." זו משמעותה של תחרות בתחום העסקי וזה כואב מאד. הם באמת גמרו לה כל סיכוי למכור בשוק ענק כמו ארה"ב ומן הסתם לאחר שרשמו פטנט בארה"ב הם ירשמו פטנט במדינות אירופה." "זו בקשה חדשה, יש לי את התכניות שלך מתחילת התהליך, אני יכולה להגיש דרך חברת האם שלנו בארה"ב בקשה לפסילת הפטנט בטענה של Prior art, שזה אומר שזו לא ממש המצאה ואז הפטנט יהיה שלך והם עוד ישלמו לך." "את בטוחה שאפשר לעשות את זה?" "האמת לא. זה הימור. אבל שווה לנסות אחרת אין דרך למכור בארה"ב." "אני לא יודעת, נראה לי שכל החלום שלי נפל ברגע אחד. אני ממש מצטערת שהשקעת בי והכל נופל עכשיו." "רגע מאיה, השקעתי בך ואני שותפה, לכן אני אבדוק כל דרך אפשרית להציל את החברה. אני לא מתייאשת כל כך מהר." "אני כבר לא יודעת מה לחשוב, שנים אני חושבת על הרעיון הזה ולפני שהספקתי לרשום פטנט, כבר יש בקשה לפטנט." אמרה מאיה בבכי. "תירגעי קצת ואחר כך נחשוב מה עושים. אני לא מוותרת כל כך מהר." "הילה, תקראי בבקשה לרונן ובואו לחדר הישיבות." "רונן? לא עודד, הרי החדשות הטובות הן לעודד אז למה רונן?" "כי יותר דחוף לעזור למאיה ואני בטוחה שרונן יכול לעזור." פרק 6 מאיה ישבה אצלי בחדר, לא מצליחה להרגע מהבכי שלה. היא באמת לקחה את זה קשה ואפשר להבין. היא השקיעה את הכל בזה. "מאיה, תרגעי, אני לא הולכת לוותר כל כך מהר. אנחנו נמצא פתרון. זה מזל שמצאנו את זה עכשיו ולא כשהיה מוצר מוכן לצאת לשוק. בואי איתי לחדר ישיבות ונמצא פתרון לבעיה." "איך בדיוק? הרי עכשיו נודע לנו שאין לי סיכוי לשווק את המוצר שלי בארה"ב ובספק אם באירופה. אז נשארתי חברה ללא מוצר ואני ממש מצטערת שהכנסתי אותך לזה. לא ידעתי שזה יקרה." "זוכרת שאמרת לי שאני חושבת אחרת? אז עכשיו תראי. תיהי אופטימית ותראי שנמצא פתרון." האמת גם לי לא היה כרגע פתרון. אני לא מבינה בקוסמטיקה דבר וחצי דבר. הקוסמטיקה שלי היא טבעית לחלוטין, אני לא משתמשת בתכשירים קוסמטיים ומעולם לא השתמשתי. מצד שני, אני עדיין אשה צעירה. לא יודעת מה יהיה בגיל מאוחר יותר. מה שכן אני יודעת שכנזירה, ההופעה החיצונית פחות קריטית. אני לא במירוץ העכברים של הנשים המערביות. למרות שאני כבר לא בהודו, החשיבה שלי ממש לא חשיבה של ישראלית ממוצעת. לכן אין לי מושג בקוסמטיקה, מעולם לא הלכתי לקוסמטיקאית ולכן הקוסמטיקאית היחידה שאני מכירה זו מאיה ואני הולכת לעזור לה. ביקשתי שגם רונן יצטרף לישיבה מאחר שהוא רופא עור. אני מניחה שהוא מבין לא מעט בעור וקמטים. בתחילת הדרך כאשר שקלנו את ההשקעה במאיה, הילה התייעצה איתו על ההיתכנות הרפואית של הפרויקט הזה. אני מניחה שהוא כבר ניחש שההתייעצות הייתה לגבי מאיה למרות שזה מעולם לא נאמר. אני מאמינה שכמה שיותר אנשים שחושבים על בעיה, בסופו של דבר ימצא פתרון. בקושי גררתי את מאיה לחדר ישיבות, לקח לה זמן להרגע ולנגב את הדמעות. היא לקחה את זה ממש קשה. "כרגע דיברתי עם יצרן הודי ותוך כדי השיחה התברר לנו שחברה אמריקאית כלשהי חשבה על רעיון דומה לזה של מאיה והגישה בקשה לפטנט על המוצר." "אני לא רואה בזה דבר כל כך רע." אמר רונן. כולנו הסתכלנו עליו מופתעות? "צריך ללמוד את הפטנט ולמצוא דרך ליצר משהו שקצת שונה מהפטנט ולכן לא עובר עליו. פטנטים לא תמיד ממש מגנים, להיפך הם חושפים את ההמצאה." "זה לא רק הפטנט. איך אני יכולה לשווק מוצר כשיש חברה אמריקאית שיש לה מוצר דומה?" "זה כמו הבדיחה על יהודי וצרפתי שרצו לפתוח חנות נעליים באפריקה, הצרפתי אמר - תראה אף אחד כאן לא נועל נעליים אז יש לנו סיכוי טוב. היהודי אמר, נכון אף אחד כאן לא נועל נעליים אז נצטרך ללמד אותם מה זה נעליים בכלל." "אני לא בטוחה שהמשל הזה נכון במקרה שלי. אתה יודע בדיוק כמוני כמה נשים היום מעוניינות במוצרים כנגד קמטים. אם אני מציעה עוד מוצר, זה לא כמו שאני מציעה את המוצר" המשיכה מאיה. יפה שהיא נרגעה ומסוגלת לדבר בהגיון ולא רק מתוך הבכי. "אנחנו עדיין לא מכירים את שיטות השיווק שלהם. אחרי שנראה מה הם עושים, אני בטוח שאפשר למצוא דרך לשווק את זה אחרת עם מסרים קצת שונים." "אז אתה חושב שמה שקרה עכשיו, זה לא לרעתה של מאיה אלא לטובתה?" שאלתי. "לא יכול לומר שזה לטובתה, ברור שעדיף להיות ראשונה בשוק כזה. יחד עם זאת, אני לא חושב שזה מפיל אותה לגמרי. צריך קודם כל ללמוד לעומק את הפטנט ולקוות שהם היו מאד ספציפיים ברישום הפטנט ואז ברגע שעושים משהו קצת שונה, לא עברנו על הפטנט שלהם." "חשבתי אולי לפנות למשרד הפטנטים ולטעון ל Prior art" "לא חושב שתצליחי, כי מה שיש לך זה שרטוטים של מאיה שכנראה נעשו לפני רישום הפטנט שלהם, אבל אם להם יש אב-טיפוס, זה יותר מאשר רישומים בלבד. חוץ מזה ויכוחים כאלו הם ויכוחים משפטיים ארוכים שגם עם בסוף זוכים, הפסדת הרבה שנים בהן אפשר היה להרוויח יפה מהשיווק." "אני בכל זאת חושבת להתייעץ על כך עם ג'פרי המנכ"ל של החברה בארה"ב הוא גם עורך דין ואני מניחה שמבין טוב מאיתנו בפטנטים ומשרד הפטנטים האמריקאי." "במקביל לזה, מאיה, כדאי שתקראי לעומק את הפטנט שלהם ותקווי שהם היו מאד ספציפיים בהסבר על המימוש וכך תוכלי למצוא איך לא לעבור על הפטנט במוצר שלך. אני יודע שזה קשה ומעצבן לקרוא איך גנבו לך את הרעיון אבל זו הדרך הכי טובה שלך לדעתי. אני מוכן לעזור גם קצת. אני יכול לקרוא את הפטנט, את המוצר שלך אני לא ממש מכיר." זו הייתה שיחה מעודדת. גישה יפה לדברים. גם אני כמו מאיה ברגע שראיתי את זה חשבתי שאין לחברה שלה זכות קיום. עכשיו לאחר השיחה עם רונן, זה נראה קצת אחרת. אולי למרות הכל יש סיכוי? "הילה, מה את חושבת?" שאל רונן. "אני לא מבינה מספיק בשיווק. לגבי הפטנט, אתה צודק. שיש פטנטים שנוסחו בצורה כללית ויש כאלו שהיו ספציפיים מאד ולכן קל לעשות משהו דומה שלא מפר את הפטנט. במקרה הזה, קראתי קצת את הפטנט ובמבט ראשון, נראה שהם כתבו אותו טוב. אבל תמיד יש דרך לעקוף אותו" במהלך רוב השיחה הילה הייתה עם המחשב הנייד שלה, עכשיו אני מבינה מה היא עשתה. לא בזבזה רגע זמן וקראה את הפטנט שלהם. התגובה שלה די מדכאת, אבל אני בטוחה שיש פתרון, חייבים למצוא דרך להסתכל על זה בדרך אחרת. "מאיה, נסי להשאר אופטימית. אני בטוחה שנמצא דרך לעקוף את הפטנט שלהם. צריך גם להבין מה המסרים השיווקיים שלהם. אבל את זה עדיין לא נוכל לדעת כי הם כנראה עדיין לא יצאו עם זה לשוק. אני אנסה לגשש אם אוכל לדעת מתי הם יוצאים עם זה לשוק, אולי יש עוד סיכוי. במקביל אבדוק את האפשרות לבטל את הפטנט שלהם." וואי, זה בוקר עם בשורות איוב. אני מנסה להשאר אופטימית אבל עם בשורות כאלו זה לא קל. כשאני חושבת על לפנות לג'פרי עם זה, זה מפחיד אותי בהקשר אחר. הוא הרי אמר שאם חברה אחת מהחברות שהשקעתי בה נופלת, המשרד הזה יוצא לנו לא משתלם. אני ממש לא רוצה להדאיג אותו. דאגה לא תסייע לנו, אני צריכה סיוע טוב ממישהו שמכיר את חוקי הפטנטים האמריקאים והאם יש לי בכלל סיכוי לביטול הפטנט שלהם. רונן צודק שאם מה שיש לי זה רק רישומים ולהם יש אב טיפוס זה הבדל גדול. מה גם שזה די גבולי לומר שמאיה הייתה לפני כן מאחר שאני לא יודעת מתי הם המציאו את הרעון הזה. כנראה עוד לפני שמאיה חשבה עליו. טוב, לי יש עוד דברים להיום, עכשיו אפשר לבשר את הבשורות החיוביות לעודד. נכנסתי למשרד שלו "בוקר טוב, יש לי בשורה חיובית, אתה מקבל שלוש יחידות חינם כהדגמה ולגבי המחיר של השאר הוא יבדוק מה אפשר לעשות." "וואו, איך עשית את זה?" "לפני השיחה עשיתי תחקיר עם מי אני הולכת לדבר. גיליתי שידיד שלי בהודו מכיר אותו אישית מהלימודים. כך למדתי מה התחביבים שלו, כאשר מדבר עם אדם על התחביבים שלו הוא נפתח ומדבר איתי כחברה ולא כאיש עסקים." "ומה התחביבים שלו?" "רכיבה על סוסים ופילים." "מה את גם יודעת לרכב?" "אני, מה פתאום, אתמול אחר הצהריים רכבתי על סוס בפעם הראשונה בחיי." "מה, הלכת ללמוד רכיבה רק כדי לדבר איתו בשבילי?" "אה, לא ממש הלכתי ללמוד רכיבה, הלכתי להכיר את התחום, דיברתי עם מדריכת רכיבה שעשתה לנו שיעור ניסיון והסבירה לי כל מיני דברים בנושאי רכיבה." "אני בהלם, במקום ללמוד את הפרטים הטכניים את הולכת לשיעור רכיבה?" "מה חשבת שבשיחה ראשונה מיד נכנסים לעומק התכנון שלך, היה ברור לי שלא. אני יודעת שאדם הוא קודם כל אדם ורק אחר כך איש עסקים. לשמחתי הוא מדבר הינדית, בהתחלה חששתי שלא כי המזכירה שלו לא הבינה מילה בהינדית והייתי צריכה לדבר איתה באנגלית." "ידעתי שאם תדברי איתו בהינדית זה ישנה את התמונה, אבל לא חשבתי שתקחי את זה כל כך רחוק ותלכי ללמוד רכיבה רק לצורך שיחה אחת." "אתה יודע שזה לא רק בשבילך, מאיה שוקלת גם היא להשתמש בו כיצרן." "אני יודע, אני סיפרתי לה עליו ובזכותי היא פנתה אליו. מה השגת בשבילה?" זו אחת הסיבות שחשבתי שמתחם אחד עם כמה משרדים קטנים יכול להועיל יותר משכל אחד ישכור משרד לעצמו. זה גם שווה כלכלית וגם יש לזה ערך מוסף אחר של שיתוף פעולה בין היזמים שאין לדעת למה הוא יוביל. "לה לצערי יש לי חדשות פחות טובות, מתברר שיש חברה אמריקאית שהגישה בקשה לפטנט על מוצר דומה." "איך את כבר יודעת את זה?" "אתה רואה את היתרונות של התחברות עם אדם ברמה האישית? הוא סיפר לי על זה." "וואי, מסכנה מאיה, זה גומר לה את החברה. אבל אני עדיין המום איך את מצליחה ככה להתחבר עם אנשים." "לגבי מאיה אני לא יודעת, זה קשה אבל אני בטוחה שנצא מזה טוב יותר. לא תמיד זה שיש פטנט אומר שאין לה אפשרות לשווק את זה. צריך ללמוד את הפטנט ולראות איך אפשר לבנות מוצר מבלי לעבור על הפטנט." "מה היא הולכת לעשות?" "היא תלמד את הפטנט ותחשוב על שינוי דרך במידת הצורך. אני אעזור לה בכל מה שאפשר ואני בטוחה שהיא תצליח." "כל הכבוד על האופטימיות, אני לא יודע איך אני הייתי מגיב אם מישהו היה רושם פטנט על מה שאני עושה." "אתה זוכר שבהודו כשנפגשנו אתה היית האופטימי, עכשיו תורי להיות האופטימית ולעזור" אמרתי בצחוק. פרק 7 שמחתי שהגיעה השעה ארבע. זה היה יום לא קל. שמחתי לחזור הבייתה, בידיעה שהערב הוא ערב שכולו מוקדש לידע. אני אמורה ללמד את אבישי, כך שכל הערב נדבר רק על הידע ולי זה טוב, זה מאד קל, אלו דברים בהם אני שולטת היטב. רציתי גם לשאול את אבישי על עברו כרופא, אם כי אני לא יודעת כיצד להעלות את זה בשיחה. זה לא ממש קשור לכלום. אבישי כצפוי אפילו הקדים קצת. הוא מאד מתלהב מזה שאני אלמד אותו. אני ממש מקווה שלא אאכזב אותו. "אז איך עבר היום של המנהלת הגדולה?" שאל אבישי בצחוק. "לא משהו, להיות מנהלת זה לא קל בכלל." "אין ספק שקשה, קרה משהו מיוחד היום?" "כן, דיברתי עם יצרן הודי שסיפר לי שיש חברה מתחרה שמיצרת מוצר דומה מאד למוצר של אחת החברות שהשקעתי בהם וגם רושמת פטנט על הטכנולוגיה, מה שמקשה מאד על החברה שלי לשווק בארה"ב." "מה המוצר אם מותר לשאול?" "מכשיר לטיפול בקמטים בעור מבוסס גבישים פייזואלקטריים." אבישי חשב רגע, נראה כמנסה להזכר מה זה גבישים פייזואלקטריים. לא הייתי בטוחה אם הוא בכלל יבין על מה מדובר, גם לי לקח זמן ללמוד את זה. "אני מבין שזה מבוסס על תזוזות עדינות של הגבישים?" "כן, איך ידעת?" "מה, זה ברור, גבישים פייזואלקטריים או יוצרים חשמל מתנועה או יוצרים תנועה כתגובה למתח חשמלי." "נכון, לא הייתי בטוחה שאתה מכיר את המונח." "שמעתי פעם על התופעה הפייזואלקטרית וגם חשבתי, מה יכול לסייע לקמטים שאינו תכשיר כלשהו." "אז כן, עקרון הפעולה הוא מעין עיסוי רקמות עדין באמצעות תזוזות עדינות של גבישים פייזואלקטריים." "אז בקצה השני של האוקיינוס היה עוד אדם חכם שחשב כמו היזם של החברה שהשקעת בה?" "כן, ממש ככה, רק שאותו אדם הקדים אותנו וכבר יש לו כנראה אב טיפוס ועליו הוא הגיש עכשיו בקשה לפטנט." "אז מה הבעיה? תחליפו את הגבישים הפייזואלקטריים באלקטרומגנטים, זה יקח אולי הספק קצת יותר גבוה אבל יעבוד באותה יעילות לדעתי." הסתכלתי עליו המומה, איך הוא פתר את הבעיה בחצי דקה? הילה אמרה לי שלאבישי יש דרך חשיבה שונה והוא תמיד חושב מקורי, זה ממש ככה. כולנו היינו עסוקים בכיוון אחד והוא ניגש לזה מכיוון אחר ומיד מצא פתרון. "אני מקווה שזה יעבוד, אתייעץ עם הילה, אולי אפילו עוד הערב. איך הצלחת לפתור את הבעיה הזו כל כך בקלות?" "אני עוד לא בטוח שזה פתרון, אני לא מהנדס אלקטרוניקה. רק הילה תוכל לומר אם זה פתרון או שסתם ניסיון לפתרון." "עדיין, הצלחת בחצי דקה להציע הצעה שלא חשבנו עליה." "מי שבא מבחוץ תמיד חושב אחרת." "כן, כך גם אני חשבתי ולכן בבוקר אחרי שקיבלנו את בשורת איוב הזו, כינסתי ישיבה יחד עם אחד היזמים האחרים שהוא רופא עור במקצועו, חשבתי שמאחר שקוסמטיקה נושקת לרפואת עור, רופא עור יוכל לסייע. הוא אמנם אמר דברים מעודדים אבל לא ניגש לזה בגישה שונה כמו שאתה עשית." "מה הוא אמר?" "הוא אמר שלפעמים אפשר ללמוד מגישת השיווק שלהם ולשווק בדרך אחרת, חוץ מזה הוא אמר שכדאי ללמוד את הפטנט שלהם, עד כמה הוא כללי ואם הוא לא כללי מדי, למצוא שיטה אחרת שלא דורכת על הפטנט שלהם." "הוא צודק, אבל מהמעט היכרות שיש לי עם פטנטים, הם בדרך כלל כתובים כללי ככל האפשר, בדיוק על מנת למנוע מצבים כאלו." "אתה צודק, קראתי את הפטנט וככל שקראתי יותר נעשתי מיועשת יותר. עדיין לא סיפרתי ליזמית על זה, מספיק היא בכתה כשהתברר שיש לה מתחרה." "לבכות? לא צריך לבכות, אבל כן אפשר להבין אותה, זה מפח נפש גדול." "כן, לכן נראה לי שמחר אוכל להרגיע אותה עם הרעיון שלך, לכן אתייעץ על כך עם הילה עוד הערב." "כמה חברות יש אצלך סך הכל?" "כרגע שלוש" "אז את באמת מנהלת גדולה, מנהלת קרן הון סיכון וחברת דיקרטוריון של שלוש חברות." "כן, רק חברות ממש קטנות, כך שזה לא ממש חברת דירקטוריון." "בשבילי זה הרבה. פעם ניהלתי מחלקה לתקופה קצרה והבנתי כמה אני לא רוצה לנהל." יפה, אבישי הרים לי להנחתה, אולי זו הדרך לשאול אותו על עבודתו כרופא? "למה לא?" "יותר מדי עיסוק בפוליטיקה ויחסי אנוש" "נכון, ניהול זה המון יחסי אנוש ובגלל זה דווקא אני אוהבת את זה" האמת חשבתי לספר לו איך הלכתי לשיעור רכיבה כדי להתכונן לשיחת טלפון אחת, אבל זה היה מסיט אותי מדיון על עברו כרופא. "ניהלת מחלקת לב? מתי זה היה?" "בערך. אחרי שפרשתי מעיסוק ברפואה, התקשר אליו מנהל בית החולים בו עבדתי, ראש המחלקה שהיה, נפטר למרבה האירוניה מהתקף לב והמחלקה נשארה בלי מנהל. הסכמתי לבוא כיועץ חיצוני ולצערי נוצר מצב שלתקופה מסויימת בפועל ניהלתי את המחלקה. ידעתי שניהול מחלקה כמעט ואינו קשור לרפואה ואכן כך היה, אמנם צריך להבין לא מעט בקרדיולוגיה כדי לנהל מחלקה כזו, אבל עיקר העבודה כלל אינה רפואית אלא ניהולית. רפואה אני בגדול אוהב, אבל ניהול ממש לא." "רגע אם אתה אוהב רפואה, מדוע פרשת מעיסוק פעיל ברפואה?" "עזבי, בואי נעבור לסידהיס, אני לא רוצה להזכר בתקופה הזו." וואי, בדיוק מה שהגורו שלי אמר. הוא לא ירצה לשוחח על התקופה הזו. הוא ניחש נכון. אולי הילה יודעת יותר. היא מכירה את אבישי כבר כמה שנים. "כן, נפגשנו כדי לעסוק בידע, לא לדבר על ניהול. מצטערת שבכלל העלתי את זה." "זה בסדר, אני שאלתי וכך נכנסנו לדיון." אני התכוונתי לזה שאני מצטערת שהעלתי את הנושא של עזיבת הרפואה והוא חשב שאני מתכוונת לשיחה על העבודה שלי. על העבודה שלי ממש אין לי בעיה לדבר. אני די אוהבת אותה, למרות שאת הידע הוודי אני אוהבת הרבה יותר. עכשיו הזמן לחזור לדברים שאני הכי אוהבת. "טוב אז לענייננו, בוא נכנס לחדר המדיטציה. אנחנו נתחיל במדיטציה של כעשרים דקות, לאחר מכן, אל תפקח עיניים, אני אומר מילה כלשהי, כל מה שאתה עושה הוא לחשוב את המילה ולעזוב למשך כ 15 שניות ואז לחשוב אותה שוב." "מה, כזה פשוט? כמו המדיטציה שזה מדהים כמה זה פשוט." "אה, לא, זה אמנם מאד פשוט, אבל זה לא כל כך פשוט כמו המדיטציה, את זה תראה בהמשך." לאחר שאבישי פקח עיניים הוא הסתכל עלי מופתע ואמר "אני לא יודע בדיוק למה, אבל זה הרגיש כמו שיעור אנטומיה באוניברסיטה." "למה שיעור אנטומיה?" שאלתי כאילו אני לא מבינה, למרות שידעתי בדיוק למה הוא התכוון, הרי בחרתי בסוטרה הזו בכוונה. "ראיתי את כל מערכת הנשימה, עד כדי שזה הזכיר לי את שיעורי אנטומיה שם הסבירו לנו מבנה של כל מערכת בעזרת דיאגרמות ודגמים מפלסטיק." "בדיוק. זה היה מכוון, בחרתי בכוונה את הסוטרה הזו שמאפשרת לראות את מערכת הנשימה." "שוב המקצוע שלי רודף אחרי?" צחק אבישי ומיד המשיך "היית צריכה להתחיל בסוטרה שתראה לי את מערכת הלב, יותר קרוב למקצוע שלי." "אתה צודק, רק שאין סוטרה רק למערכת הלב. עכשיו אתה מבין כיצד הרישים הקדמונים ידעו אנטומיה כל כך טוב?" "מה, את אומרת שהם השתמשו בסוטרה הזו כבר לפני ארבעת אלפים שנה?" "כן, בסוטרה הזו ובעוד טכניקות אחרות וכך הם ידעו את מבנה הגוף גם מבלי לנתח וכך פיתחו מערכת רפואה שלמה." "כן, שמעתי שיש עדויות ארכיאולוגיות לניתוחי מוח שבוצעו בתקופה הזו." "כן, הידע שלהם היה כה רחב שהיו מסוגלים לרפא כמעט כל מחלה ואפילו ידעו לבצע ניתוחי מוח מורכבים." "אז לאן נעלם הידע הזה? אם הרופאים שפיתחו את הרפואה המערבית היו לומדים מהם היינו יכולים להיות היום עם רפואה מתקדמת בהרבה." "שאלה טובה, שהאמת אין לי תשובה. אולי נשאל את הגורו ביום שישי. אולי הוא ידע לענות על כך." "כן, אני באמת אשאל. בכל מקרה זה מדהים אותי, המילים שאמרת לי לומר הן באנגלית, האם יש למילים אלו משמעות בסאנסקריט?" "אה, לא. אלו אכן מילים באנגלית. הן צריכות להיות בשפה שהתלמיד יודע היטב ואפילו רצוי בשפת האם שלו." "שפת האם שלי היא עברית, למרות שאנגלית אני יודע טוב כי למדתי רפואה בקנדה." "אבל איך זה עובד בשפת האם של התלמיד?" "המילים של השפה, חודרות עמוק למערכת העצבים ולכל מילה יש את המשמעות שלה." "מדהים, אז כל הסוטרות ככה באנגלית או עברית?" "לא בדיוק, חלקן בסאנסקריט כי יש מילים שפשוט לא קיימות בשפות מערביות." "זה מעניין. אז אלמד כמה מילים בסאנסקריט." "כן, במהלך השיעורים אלמד אותך גם כמה משפטים בסאנסקריט." "רגע אם זה עדיף בשפת האם של התלמיד, מדוע לימדת אותי באנגלית?" "זה מאחר שאני לא מכירה את המילים המתאימות בעברית. אני למדתי אותן בהינדית ואנגלית." "מה ההינדית שלך עד כדי כך שוטפת?" "כן, יותר מהאנגלית שלי." אמרתי ונזכרתי בשיחה מהבוקר שהחלה בגלל הידע שלי בהינדית. "בגלל שההינדית שלי כל כך טובה, עשיתי את השיחה עם ההודי הבוקר. הוא הופתע שמתקשרת אישה מישראל ומדברת איתו בשפת האם שלו." "יפה, ככה מקבלים תנאים טובים יותר" צחק אבישי. "כן בהחלט, אבל בוא לא נכנס שוב לשיחה הזו. בוא נמשיך עם הידע. עכשיו אסביר לך קצת יותר את התאוריה שמאחורי זה וכיצד יש לתרגל את זה באופן מעשי." פרק 8 לקראת הסוף אמרתי לאבישי "יש משהו שאני סקרנית לגביו. מתי הגעת להארה?" הוא הסתכל עלי קצת המום וענה "מי אמר שאני בכלל בהארה. אני לא בטוח בזה." "סוורופננד הסביר לך איך לדעת, אתה לא זוכר?" "רגע את אומרת שיש דרך לדעת אם אדם הוא מואר? חשבתי שאין כזו." "אדם יכול לדעת על עצמו עד רמה של תודעה קוסמית. אין דרך ממשית שאדם יכול לדעת על אדם אחר, אדם באחדות, יכול לדעת על אחרים." "אז את יודעת על אחרים?" "הלוואי, אני לא שם עדיין." "אז איך אני יכול לדעת על עצמי, תזכירי לי?" "אתה זוכר מתי התחלת להיות מודע לכך שאתה ישן?" "אה, זה אני זוכר, זה היה קצת אחרי שהגעתי לישראל עם היאכטה סאן-רייז." "מה הכוונה?" שאלתי, אבל מיד עניתי לעצמי, הרי היאכטה לא הגיעה לבד לישראל. "זה אפשר לומר היה המסע של החיים שלי, הפלגתי מלה-רושל בצרפת עד הרצליה לאורך מרבית חופי הים התיכון." "וואי, זו נשמעת הרפתקא מדהימה, אשמח לשמוע עליה בהזדמנות." זה אני בטוחה שאבישי ישמח לספר, הרי זה לא על עברו כרופא, זה על הפלגות שהוא מאד אוהב. "בשמחה, אבל באמת פעם אחרת כי זה סיפור ארוך." "ברור, אז המסע הזה הביא אותך להארה?" "אני לא יודע אם זה בגלל זה או לא, אבל זה בהחלט יתכן. אז רגע, עכשיו שאני חושב על זה, מצאנו דרך להביא אנשים להארה, לעשות הפלגה לאורך חופי הים התיכון?" "לא חושבת, אם זו הייתה שיטה, חצי מבעלי היאכטות במרינה היו מוארים..." "מי אמר שהם לא?" צחק אבישי. "אתה צודק, אני לא באמת יודעת, אבל משום מה, לא נשמע לי." "ברור, את צודקת, עם כל המריבות שיש בין שייטים, ברור שהם לא. מצד שני המריבות שלהם, זה הרבה פחות ממה שראיתי במקומות אחרים." בכל מקרה הדיון הזה לא היה בכיוון שאליו חתרתי. אבישי בעצם יודע זמן מדויק פחות או יותר, זה מיוחד, חוץ מנזירי זן שמגיעים להארה ברגע אחד, רוב האנשים מגיעים בהדרגה ולכן לא יודעים תאריך מדויק. "זה היה קצת אחרי שעזבת את העיסוק ברפואה?" "כן, את חושבת שזה קשור?" "בהחלט, הרפואה היא הקארמה שלך ובשלב כלשהו סיימת את הקארמה שלך." הוא הסתכל עלי המום: "אני עדיין חי ולא נראה שאסיים את חיי בקרוב, אז מדוע את אומרת שסיימתי את הקארמה שלי?" אין ספק שהבין למה התכוונתי. לא ידעתי עד כמה הוא מכיר את התיאוריות לגבי קארמה ודהרמה. "כן, אתה אחד האנשים היחידים שסיימו את הקארמה שלהם ואחת התופעות של סיום הקארמה היא הארה. רוב המוארים מגיעים לכך באמצע החיים לפני שסיימו את הקארמה שלהם ועוברים מהעולם לאחר שסיימו את הקארמה שלהם." "ריצ'רד באך כתב על זה פעם - איך תדע עם משימתך עלי אדמות הושלמה? אם חי אתה סימן שלא. לכן אני חושב שעדיין לא סיימתי את הקארמה." "לא הכרתי את זה, אבל נראה שהוא צדק. בדרך כלל אדם חי עד שמשימתו הושלמה, אתה אחד המקרים היחידים שלא." "אז רגע אם כך אני יכול לחיות לנצח?" צחק אבישי. "לנצח לא, אבל אתה בהחלט תחיה עד למעלה ממאה." הוא הסתכל עלי המום "איך את יודעת?" "אני לא בטוחה, אבל ממה שאני זוכרת מהמפה שלך אתה עוד רחוק מיום מותך. אני מעריכה שתחיה בקלות עד גיל מאה ויותר." אמנם הסתכלנו על מה קרה לפני לידתו, אבל אני הסתכלתי על הסוף וראיתי שהוא רחוק, אני יכולה לדעת את הגיל בערך אבל זה יקח לי קצת יותר זמן לחשב. "אני מקווה שאם כן, אשאר גם צלול." "אני מאמינה שכן, אני צריכה להסתכל שוב על המפה שלך כדי לדעת בוודאות." "את יכולה לדעת?" "בערך. אני לא יכולה להבטיח, אבל במבט על התקופות של חייך, אפשר להעריך מה יהיה." "אני לא יודע אם אני רוצה לדעת את זה. אז כרגע נעזוב את זה. בכל מקרה מעניין מה שאת אומרת שסיימתי את הקארמה שלי. איך את יודעת את זה, אולי להיות רופא זה לא הקארמה שלי?" "זה אני די בטוחה שזו כן הקארמה שלך, המפה שלך מראה את זה די בוודאות." "אבל רגע, גם האישה שאתם חושבים שהיא הגלגול הקודם שלי הייתה רופאה ומתה לפני סיום הקארמה שלה ועוד מהתקף לב." "כן, זה לא מדע מדויק, יש מקרים שאדם מסיים את חייו לפני שסיים את הקארמה וזו הסיבה שהוא חוזר לחיים על מנת להשלים את הקארמה שלו." "טוב, זה מעניין, אני צריך לחשוב על זה. קצת סיבכת אותי עכשיו. בחזרה לעניינו, כמה אני משלם לך?" "משלם? אני לא צריכה כסף, הילה צוחקת שאני הנזירה שקנתה את הפרארי." "היא מתכוונת לפרארי שמכר הנזיר בספר של רובין שארמה?" הוא צחק. "כן, בדיוק. האמת שלא הכרתי את הספר עד שהילה ספרה לי עליו, אז הזמנתי את הספר לראות מה הוא כותב." "אני יודע שאת לא צריכה כסף, אבל בכל זאת אני מקבל ממך משהו גדול שקשה אפילו לאמוד אותו בכסף." "נכון, אתה מקבל משהו באמת מיוחד ובאמת שאין לו ערך בכסף, לכן אני גם לא מבקשת כסף עבור זה." "הכל נכון אבל זה בכל זאת הזמן שלך והידע שלך. כמו שאת גובה כסף עבור יעוץ ג'יוטיש." "תשלם לי עבור יעוץ ג'יוטיש. על הלימוד הזה לא אקח כסף. אני לא מרגישה נכון לקחת כסף על לימוד רוחני, מה גם שאני לא מרגישה שאני בכלל יודעת ללמד את זה." "לגבי יודעת ללמד, היום הראית שאת יודעת. אני עדיין בהלם מזה שבתרגול כל כך פשוט, הצלחתי לראות מול עיני דברים כאלו. אני מנסה לחשוב מה עוד יקרה כשאלמד סוטרות נוספות." "אני שמחה שזה עבד, אני מקווה שגם בהמשך תהנה מזה. בימים הקרובים לאחר המדיטציה נסה לתרגל את הסוטרה הזו כארבע פעמים, לא כדאי יותר מזה." "בסדר, אני מבין שכל פגישה נלמד עוד סוטרה ובכך בעצם יתארך התרגול שלי?" "כן, כך זה יהיה ובאמת זה מאריך את התרגול, עכשיו אתה מבין אני מניחה מדוע כל תרגול שלי הוא כשעה." "את זה ידעתי עוד לפני שלמדתי. לשמחתי זמן לא חסר לי. אני לא יודע איך את בתפקידך כמנהלת קרן הון סיכון יש לך זמן למדיטציה של שעתיים ביום?" "אתה מכיר את האמירה Do less acomplish more 1 ?" "נראה לי שאת מוכיחה את זה הלכה למעשה. אף פעם לא ממש האמנתי בזה שאפשר לעשות פחות ולהשיג יותר." "אני יודעת, התרבות המערבית מלמדת אותנו שצריך להתאמץ בשביל כל דבר. כאשר האמת היא הפוכה לחלוטין, אם יודעים לפעול נכון, אפשר לעשות הרבה יותר, עם הרבה פחות מאמץ." * * * לאחר שאבישי הלך, התקשרתי להילה "את יכולה לבוא רגע?" "כן, קרה משהו?" "לא, יש משהו שאני רוצה להתייעץ איתך בנוגע למאיה." "אני רק מחליפה בגדים ובאה." "יש חדש לגבי מאיה?" שאלה הילה ברגע שנכנסה. ניכר שהיא דואגת למאיה בדיוק כמוני. "אבישי היה כאן לא מזמן, סיפרתי לו בראשי פרקים את מה שקרה למאיה, הוא תוך שניות עלה על רעיון." "אמרתי לך שלאבישי יש חשיבה שונה, זה לא ממש מפליא אותי שהוא הציע רעיון יצירתי. מה הרעיון שלו?" "במקום גבישים פייזואלקטריים להשתמש באלקטרומגנטים." הילה חשבה רגע, הבטתי בפניה מנסה להבין האם היא מתלהבת מהרעיון או חושבת שהוא לא מוצלח. "רעיון מעניין, רק על פניו נראה לי בלתי אפשרי, אבל אני צריכה לבדוק את זה." "למה בלתי אפשרי?" שאלתי מאוכזבת. "הרעיון של מאיה מבוסס על גבישים ממש קטנים שיתנו דיוק רב בתזוזה שלהם. אני לא בטוחה שאפשר להגיע לדיוק כזה עם מגנטים. זה גם יצרוך הספק משמעותית יותר גבוה." "כן, אבישי גם אמר שזה יצרוך הספק גבוה יותר, אבל לא נראה לי שההספק הוא בעיה." "איך אבישי יודע את כל זה?" "כפי שאמרת הוא מפתיע כל פעם מחדש. למה את חושבת שאי אפשר להגיע לדיוק שצריך? אי אפשר לעשות מגנטים כאלו קטנים?" "אפשר, אני רק חוששת שתיהיה השפעה בין המגנטים." "אז מה, שמחתי מוקדם מדי?" שאלתי בצער. "לא יודעת, אני צריכה ללמוד את הנושא קצת יותר. יתכן שאפשר. בנתיים לא נגיד למאיה כלום, שלא לטעת בה תקוות שווא." "ברור, בשביל זה התייעצתי איתך קודם. רק אחרי שתבדקי ותאשרי שזה יכול לעבוד, נספר לה." "אני אחפש על זה חומר עוד הערב." עשה פחות והשג יותר

זהו ניתוח ספרותי מקיף ומפורט של הספר **'הנזירה שאהבה אותי'** מאת אורי קוטנר (2021). הניתוח מסודר **בסדר כרונולוגי עלילתי** (מפרק 1 עד פרק 29) כדי לאפשר הזרקה חלקה ומובנית ל-System Prompt של ספרנית AI, תוך שמירה על דיוק מרבי בפרטים הטכנולוגיים, הרוחניים והעלילתיים. --- # מבוא ורקע כללי לספר * **שם הספר:** הנזירה שאהבה אותי * **מחבר:** אורי קוטנר * **ז'אנר:** רומן עכשווי המשלב דרמת עסקים, הייטק, רוחניות מזרחית (הידע הוודי) וסיפור אהבה ייחודי. * **תמטיקה מרכזית:** המפגש בין עולם החומר המערבי (עסקי נדל"ן, אדריכלות מודרנית, קרנות הון סיכון והייטק) לבין עולם הרוח הוודי הטהור (מדיטציה טרנסנדנטלית, אדריכלות סטפטיה-ווד/ואסטו, אסטרולוגיית ג'יוטיש, תעופה יוגית וטקסי יאגיה). * **הקונפליקט המניע:** קונפליקט הנזירות של הגיבורה, אדווה, שלמדה שמונה שנים בהודו ומתלבטת אם להיפתח לקשר רומנטי ופיזי עם אורן, אדריכל המתרגל מדיטציה ומחובר לאותו עולם מושגים רוחני. --- # דמויות מפתח 1. **אורן:** גיבור הספר והמספר. אדריכל עצמאי מוכשר, בוגר אוניברסיטת בן-גוריון ומתרגל מדיטציה טרנסנדנטלית מגיל 15. למד אדריכלות וודית (סטפטיה-ווד/מהרישי ואסטו) במשך שנתיים בתכנית ה"פורושה" של מהרישי בוולודרופ, הולנד. 2. **אדווה (הנזירה/המנכ"לית):** בת עשירים מהרצליה פיתוח שעברה מהפך רוחני בגיל 20. חיה שמונה שנים בהודו, מתוכן שנים כנזירה ותלמידה ישירה של השנקרצ'ריה של הצפון (סוורופננד סארסווטי). מומחית לג'יוטיש (אסטרולוגיה וודית), רפואה הודית (איורוודה) וחקלאות אורגנית. חזרה לישראל וירשה את הון אביה, אותו היא מחויבת להשקיע בהייטק ישראלי באמצעות קרן הון הסיכון שהקימה, "שדמי ונצ'רס". 3. **הילה:** השותפה של אדווה בקרן (מחזיקה ב-50% מהמניות). מהנדסת אלקטרוניקה מבריקה, חברת ילדות של אדווה שניהלה בעבר מחלקת תוכנה בחברת ביו-טכנולוגיה ומספקת את הליווי הטכנולוגי והמעבדתי הנדרש ליזמים שבהם הקרן משקיעה. 4. **תמי:** אדריכלית נוף צעירה ומוכשרת, בתה של בעלת המשתלה בנתניה. מגויסת על ידי אורן לעבודה במשרדו ומתחברת מייד לעקרונות הרוחניים של ואסטו. 5. **אבישי:** רופא מנתח לב לשעבר, קרוב לגיל 60 (נראה כבן 40). עבר משבר נפשי לאחר מות אשת חברו הטוב על שולחן הניתוחים, פרש מהרפואה ועבר לחיות על יאכטה במרינה של הרצליה. מתרגל מדיטציה ותיק שהגיע להארה ("הגשים את הדהרמה שלו") ולמד את טכניקות הסידהיס (תעופה יוגית) מאדווה. 6. **רונית:** חברת ילדות של הילה ואדווה, שייטת מנוסה ואלופת הארץ לשעבר, שחזרה להתחרות בסירות מדגם "לייזר" בחסות כספית שאדווה אירגנה לה. 7. **שלמה:** לקוח הנדל"ן הגדול והדומיננטי של אורן (חבר ותיק של אביו). איש עסקים רציונלי, ממולח וספקן מאוד לגבי כל נושא הרוחניות. 8. **אדווה (אחותו של אורן):** מידענית באוניברסיטת בן-גוריון, גרה בבאר שבע. סייעה בעבר לאתר את אדווה (הנזירה) בהודו לבקשת חברותיה. --- # תקציר מפורט, פרק אחר פרק (בסדר כרונולוגי) ### פרק 1 אורן חוזר מסיור בבניינים שתכנן ומגיע למשרדו החדש בהרצליה פיתוח. מנהלת המשרד שלו, דנה, מספרת לו שהשכנה מהמשרד הסמוך ביקרה והשאירה לו פתק כתוב בסאנסקריט. השכנה היא אדווה, מייסדת ומנכ"לית קרן הון הסיכון "שדמי ונצ'רס" (Shadmi Ventures). אורן נדהם לגלות שאדווה מזהה את עקרונות האדריכלות הוודית (סטפטיה-ווד) לפיהם תוכנן הבניין. אדווה מספרת שחייתה שמונה שנים בהודו, מתוכן שלוש שנים כתלמידה של השנקרצ'ריה של הצפון בג'יוטיר-מאש. היא מראה לו מפת ג'יוטיש (אסטרולוגיה וודית) על מחשבה. הילה, השותפה של אדווה, מכנה אותה בצחוק "הנזירה שקנתה את הפרארי". אורן מסביר לה כיצד עקף את דרישות בעלי הבניין לכניסה דרומית והפך אותה למזרחית באופן מעשי (שיטה שהוא מכנה "כניסה מזרחית בסגנון הגמרא"). בסוף היום אורן נוסע להוריו בעומר. ### פרק 2 אורן מגיע לבית הוריו בעומר ופוגש שם גם את אחותו המידענית, אדווה. כשאורן מספר על השכנה החדשה שלו, אחותו נזכרת שלפני שנתיים עזרה לחברותיה של אדווה לאתר אותה במנזר מרוחק בהודו כדי להודיע לה על מות אמה. אחותו מציגה כתבה על "שדמי ונצ'רס" ובה שמועות על הלבנת הון, שאורן ואביו פוטרים כשמועות של מתחרים קנאים. אביו של אורן, אדריכל התומך בידע הוודי, מביע גאווה בבנו. אמו של אורן מתווכחת איתו על העלות הגבוהה של בניית ביתו הפרטי בהרצליה פיתוח, אך אורן ואביו מסבירים שמי שנכנס לבית ואסטו (Vastu) חש מייד באנרגיה המיוחדת. אורן ואביו פורשים למדיטציה בחדר ייעודי בבית. ### פרק 3 ביום ראשון, אורן מבקר בביתו החדש והלא-מרוהט בהרצליה פיתוח, הנמצא בשלבי גימור אחרונים. הוא פוגש שם את אדווה ומגלה שהיא גרה ממש מעבר לרחוב. אדווה נכנסת לסיור בבית, מתיישבת בחדר הצפון-מערבי ומזהה מייד, ללא כל הסבר אדריכלי, כי זהו החדר שיועד למדיטציה. היא מזהה גם את חדר העבודה וחדר האורחים לפי תחושת האנרגיה ("ואסטו"). אדווה מציינת שביתה שלה בנוי עם כניסה צפונית, המביאה הצלחה כלכלית (הון שהוריש לה אביה תחת מגבלות השקעה קשוחות). הם נוסעים יחד למשרד במאזדה הישנה של אמה המנוחה. אדווה מזמינה את אורן למדיטציה משותפת בביתה בחמש אחרי הצהריים, תוך שהיא פוטרת את כללי ההפרדה בין גברים לנשים של מהרישי כ"קשקוש" שאינו מקובל במנזרים בהודו. ### פרק 4 אורן מגיע לביתה של אדווה למדיטציה. הם ניגשים למעבדה של הילה, השותפה הטכנולוגית של אדווה, שחיה ביחידת דיור בחצר. הילה מצטרפת למדיטציה. בחצר, אורן רואה גינת ירק שאדווה הקימה בעזרת שאריות ברזל בניין שלקחה מאתר הבנייה של ביתו. השלושה עושים מדיטציה בחדר ייעודי שקירותיו מעוטרים בצילומי מצפי כוכבים וודיים. במהלך התעופה היוגית (סידהיס), אורן פוקח עיניים ומבחין שאדווה נשארת באוויר למשך יותר משנייה. לאחר התרגול, הילה הולכת ואורן נשאר לשוחח עם אדווה על הפיזיקה של סנכרון גלי מוח. אדווה מחמיאה לאורן על רמתו הרוחנית הגבוהה אך מבהירה שהיא נמנעת מקיטלוגים. ### פרק 5 לאחר יומיים של נתק בהם עבר אורן להתגורר בביתו החדש, הוא יוזם מפגש במשרדה של אדווה ומזמין אותה למדיטציה בביתו. אדווה והילה מגיעות ב-17:30. הילה מבחינה במערכת החשמל הכפולה שאורן תכנן (רשת זרם ישר DC במתח נמוך להפחתת קרינה אלקטרומגנטית). הילה עוזבת מוקדם כדי להשאיר את השניים לבד. אדווה משתפת את אורן בקונפליקט הפנימי שלה: היא רוצה לשמור על נזירותה כדי לא לבזבז אנרגיה רוחנית, אך היא נמשכת לאורן ומזהה שהוא אינו גבר רגיל אלא אדם המחובר ל"שדה המאוחד". היא מציעה לערוך "פרשנה" (שאילתת ג'יוטיש מבוססת זמן לשאלות כן/לא) כדי לקבל החלטה לגבי יחסיהם. ### פרק 6 בחדר העבודה של אדווה, המקושט בתמונות של לקשמי וגנאש, היא מנתחת את מפת הלידה של אורן. היא מנבאת לו תקופה כלכלית מצוינת לשנה הקרובה, השפעה קלה של הכוכב "קטו" (Ketu) המצביעה על מתחרים או בעיות קלות, וצורך קריטי להתחיל בפעילות ספורטיבית בחצי השנה הקרובה כדי למנוע בעיות בריאותיות. היא צופה קשיים כלכליים בעוד כחמש שנים ומציעה לשקול טקסי יאגיה (Yagya) בעוד ארבע שנים. אדווה מחליטה שה"פרשנה" מיותרת כיוון שמפתו של אורן מראה שהוא אדם בעל יכולת לפתח רוחנית את האישה שאיתו. היא מודה שחציית הגבול מנזירות ליחסים איתו היא קונפליקט, אך בלתי נמנעת. ### פרק 7 אדווה מכינה לשניהם ארוחת ערב מהירה: אורז הודי וסלט יווני מירקות שקטפה מגינתה. אורן מתפעל מטעמם של הירקות האורגניים שגדלו מזרעים שהביאה מהודו. אדווה מציעה לעזור לאורן לתכנן את גינתו על ידי בחירת שתילים במשתלה על בסיס זיהוי האנרגיה שלהם במגע. היא משתפת אותו בהומור על פעם שבה ניסתה ליישם את הסוטרה של הליכה על המים בכנרת, ונפלה כשראתה שהילה מביטה בה. אורן מספר לה על הכנות למערכת טפטפות ממוחשבת המובנית בקירות משרדה. אדווה נרגשת ומבקשת ממנו להגיע מחר למשרד להסביר לה ולהילה על המערכת. ### פרק 8 התוכניות של אורן משתבשות עקב פגישה דחופה בכרמיאל עם לקוח הנדל"ן הגדול שלו, שלמה. בשל שינוי תכנון הרחובות של העירייה, הכניסה המזרחית המתוכננת לבניין המשרדים הענק הופכת לכניסה מרחוב צדדי חד-סיטרי. שלמה דורש לסובב את הבניין ב-90 מעלות, מה שייצור כניסה דרומית (האסורה לחלוטין לפי חוקי הואסטו). אורן מסרב לבגוד בעקרונותיו האדריכליים ומנסה לתרץ זאת בפני שלמה בבעיות של אקלים וסינוור שמש. שלמה מקציב לו מספר ימים להגשת תוכניות סופיות. אורן שולח לאדווה הודעה נואשת: "אני צריך אותך". היא קוראת לו להגיע מייד לביתה. כשאורן מגיע, היא מתבדחת על דמותו של האדריכל העקשן הווארד רוארק מהספר "כמעיין המתגבר" שמפוצץ את הבניינים שלו בחומר נפץ C4. הם בודקים את מפת הלידה של שלמה ומגלים שהוא ספקן רוחנית, חובב מוזיקת ג'אז וסקסופון, ועבר בעבר התקף לב קל. הם פונים למדיטציה כדי לנקות את הראש. ### פרק 9 לאחר המדיטציה, אדווה ואורן פורסים את תוכניות העירייה ותוכניות הבניין על הרצפה. אדווה מפגינה הבנה מהירה ומפתיעה בקריאת שרטוטים ואיתור אילוצי קרקע. היא מבינה מדוע שלמה מסרב לכניסה המזרחית הפונה לרחוב משני צר. היא שואלת שאלות ענייניות על קונסטרוקציית הפלדה ולוחות הבידוד, כדי לוודא שהבניין לא יהפוך ל"כלוב פארדיי" (כלוב חוסם קרינה אלקטרומגנטית). אדווה מציעה להשתמש במידע על התחביבים של שלמה (ג'אז) כדי ליצור איתו חיבור אישי ואמון במהלך הפגישה הבאה, ומבטיחה לאורן שהם ימצאו פתרון מבלי לבגוד בעקרונות הואסטו. ### פרק 10 תוך כדי בישול ארוחת ערב, אדווה מציעה שני פתרונות יצירתיים: 1) הפיכת הכניסה לצפונית דרך הרחוב המקביל (פתרון קל אך בספק אם הלקוח יאשר). 2) בניית הבניין בצורת האות ר' (L-Shape), השומרת על כניסה מזרחית שקטה ומרוחקת מהרחוב הראשי, כאשר בשטח הפתוח תוקם גינה. אורן מתלהב ומכין מצגת תלת-ממדית ממוחשבת (הדמיה שבה הדמות הנשית מבוססת על אדווה). אדווה מציעה להזמין את שלמה לפגישה במשרדי "שדמי ונצ'רס" (בניין בעל אנרגיית ואסטו חיובית), להקרין את המצגת ולהשמיע ברקע מוזיקת גנדהרווה-ווד (Gandharva Veda) חלשה כדי להרגיע אותו בתת-מודע. אדווה מגדירה את עצמה כ"חברה שלו" לקראת הפגישה, מה שמסעיר ומשמח את אורן. ### פרק 11 שלמה מגיע לפגישה במשרדי "שדמי ונצ'רס" ומעיר שהבניין נראה לו בסגנונו של אורן. אורן ואדווה מציגים את המצגת התלת-ממדית של המבנה בצורת האות ר'. שלמה מתרשם עמוקות ומבחין שהתכנון החדש חוסך 50 מ"ר של שטח בנוי (על ידי הפיכת החנייה הקדמית לשטח ציבורי של העירייה). שלמה מאשר את התוכנית ומבקש להוסיף משרדים נוספים להשכרה. כשהוא תוהה מדוע אורן עבד קשה כל כך על תכנון מחדש ללא תשלום נוסף, אדווה מתערבת ומסבירה לו על המדע העומד מאחורי הסטפטיה-ווד והשפעת סיבוב כדור הארץ ממערב למזרח על הצלחת עסקים. שלמה משתכנע ומבקש מאורן להכין שרטוטי עבודה ותוכניות הגשה לעירייה בתוך שבועיים. ### פרק 12 לאחר לכתוב של שלמה, אורן מבקר במעבדה של הילה. הילה מציגה לו את מערכת המנעולים הביומטריים המתוחכמת של הבניין אותה תכנתה בעצמה בעברה כמנהלת תוכנה בחברת "ביו-סק". הילה מספרת שאדווה נתנה לו 50% מהחברה כדי לגייס אותה כשותפה. אורן, אדווה והילה עושים מדיטציה משותפת בביתו של אורן. לאחר מכן, הילה ממליצה לאורן לקרוא את ספריה של איין ראנד ("כמעיין המתגבר" ו"מרד הנפילים"). השלושה יוצאים למסעדה הודית השייכת לחברתה של אדווה. אדווה מזמינה עבור אורן מאפה ממולא בפטריות ובצל מטוגן ומכנה אותו "פורושה" שאסור לו לאכול בשר. הילה מספרת על הקושי למצוא יזמים איכותיים שלא רק מחפשים כסף אלא גם מגיעים עם מוצר מגובש, ומציינת את ההצלחות של היזמים רונן ועודד. ### פרק 13 ביום שישי אחר הצהריים, אדווה מגיעה לביתו של אורן ומזמינה אותו להצטרף אליה ואל הילה למחרת לצפייה בתחרות שייט יאכטות בהרצליה שבה משתתפת חברתן רונית. היא משכנעת אותו לא לעבוד בשבת ומצטטת את דברי השנקרצ'ריה של הצפון על חשיבות יום המנוחה השבועי ועל כך שהדתות המערביות עיוותו את עקרונות הוודות הטהורים והפכו אותן לסיבה למלחמות. אדווה מספרת שהיא הוסמכה על ידי השנקרצ'ריה ללמד את טכניקות הסידהיס (תעופה יוגית), וכי לימדה את אבישי, מנתח לב לשעבר שהגיע להארה וחי כיום על יאכטה במרינה. ### פרק 14 לאחר המדיטציה, אורן ואדווה מתקרבים פיזית. אדווה פושטת את חולצתה והחזייה ואורן פושט את חולצתו. הם עוברים לחדר השינה, ואדווה מפשיטה את מכנסיו של אורן ומעניקה לו משחק מקדים עשיר. עם זאת, היא עוצרת רגע לפני החדירה ומסבירה שהיא עדיין נזירה ואינה בשלה לסקס מלא. היא מיישמת לחיצות אנטומיות מסביב לאיבר מינו כדי להרגיע את הזקפה ולמנוע כאב באשכים. השניים מתקלחים יחד באמבטיה הגדולה, מזמינים אוכל סיני כשהם עירומים בסלון, וישנים יחד. בבוקר, אדווה מתעוררת ב-6:00 ללא שעון, עושה מדיטציה ומסבירה לו על שיטת הגינון הוודית שלה המבוססת על תשומת לב יומית קפדנית לכל צמח. ### פרק 15 אורן, אדווה והילה מגיעים למרינה בהרצליה. אורן נוטל חצי כדור "טראוומין" נגד מחלת ים בהמלצת אדווה. הם פוגשים את רונית השייטת, הלובשת חולצה עם לוגו המסעדה ההודית שנתנה לה חסות בסיועה של אדווה. הם פוגשים את אבישי (בן 60 שנראה כבן 40) ועולים על היאכטה שלו כדי לצפות בתחרות. אבישי מנווט את היאכטה אל מחוץ למרינה העמוסה ומסביר להם על חוקי השייט והטקטיקה של רונית, המפליגה ב"רוח נקייה" הרחק משאר הסירות ומנצחת בשיוט הראשון. ### פרק 16 בדרך חזרה למרינה, אבישי משוחח עם אורן על לימודיו באוניברסיטה של מהרישי בוולודרופ, הולנד, ועל Fairfield, אייווה. אבישי מביע עניין רב לבקר בביתו של אורן כדי לחוש אנרגיית ואסטו אמיתית. הילה ואדווה מצטרפות לשיחה על מבנה הספרות הוודית המקביל למבנה מערכת העצבים והמוח האנושי (מחקריו של ד"ר טוני נאדר). בנמל, שייט צעיר בשם שלום מגיש ערעור נגד רונית בטענה שלא פינתה לו דרך במצוף. אבישי, רונית ואורן עולים לבית הדין של איגוד השייט בקומה השנייה של מנהלת המרינה. אבישי מעיד לטובת רונית ומצטט במדויק את סעיף 18.2B של חוקת השייט. השופטת אורנה דוחה את הערעור של שלום. החבורה יוצאת לאכול במסעדה צמחונית. ### פרק 17 ביום ראשון, אורן מסיים את התוכניות עבור שלמה ומבין ששעתיים מדיטציה ביום ויום מנוחה בשבת רק משפרים את תפוקת העבודה שלו. הוא נזכר בשיחה מיום שבת, שבה רונית הודתה לאדווה על כך שפתרה לה בעיית עור קשה בבטן (גירוד שרופאי העור כשלו לפתור) באמצעות אבחון דופק איורוודי מהיר, שינוי תזונה ושינוי תזמון מריחת המשחה. אבישי ואדווה דנים במקור התפילה בדתות ככלי לחיבור עצמי שדורות של עיוותים הפכו לניסיון פנייה לאל חיצוני. במרינה, מאמנה של רונית מתערב עם אדווה על 100 ש"ח שהיא לא תצליח להשיט סירת מפרש קטנה ותתהפך מייד. אורן שם 200 ש"ח לטובת אדווה. אדווה עולה על הסירה, מפגינה שליטה מדהימה ללא פחד, מבצעת סיבובים מושלמים מול הרוח וחוזרת בבטחה. אבישי מסביר שהיעדר הפחד של אדווה נובע מהיותה מוארת. בדרך הביתה, אדווה מסבירה לאורן שפחד הוא רגש חייתי שמתבטל כאשר מגיעים לתודעה קוסמית. ### פרק 18 אורן מסיים את תוכניות הבניין של שלמה ומגיע למשרדה של אדווה. היא מספרת לו על הדגמה מוצלחת של לוח המקשים התעשייתי שפיתח היזם עודד במפעל גלידה בנתניה, שם עודד שפך גלידה דביקה על המקלדת, שטף אותה במים וסבון והראה שהיא ממשיכה לעבוד. הלקוח הזמין מייד 10 יחידות נוספות. אורן יוצר קשר עם לקוח שלו, מנהל רצפת הייצור במפעל "פלקסטרוניקס" במגדל העמק, ומסדר להילה ועודד קבלן הרכבות אלקטרוניקה מקומי שיסכים להרכיב כמות קטנה כזו בדחיפות. הילה נפעמת מהקשרים של אורן. בדרך הביתה, אדווה מספרת לאורן כיצד המורה שלה בהודו שלח אותה להתגורר לבד במערה בהימלאיה במשך מספר שבועות כדי להתגבר על הפחד ולהתחבר לעצמה. אדווה מנבאת שהחברות שהשקיעה בהן עומדות בפני הצלחה גדולה. ### פרק 19 שגרת מפגשים יומית מתפתחת בין אורן לאדווה בשעות אחר הצהריים. הם עושים מדיטציה (לעתים עם הילה) ומכינים ארוחות ערב דרום-הודיות מתבלינים שאדווה מזמינה ישירות מספק המזון של המנזר בהודו. אורן חוזר לישון בביתו כדי למנוע תסכול מיני. ביום רביעי, אדווה מציעה לאורן להצטרף אליה ביום שישי ב-16:00 לשיחת וידאו עם המורה שלה, השנקרצ'ריה של הצפון. אורן חושש ונרגש, אך אדווה מרגיעה אותו ומסבירה שהוא נמצא בתודעה קוסמית (ומביאה כראיה את יכולתו לחלום חלומות צלולים ולשלוט בהם, ואת היעדר הפחד שלו במהלך תצפית השייט). הם דנים במושגים "סאטווה" (הכוח הבונה) ו"ראג'ס" (הכוח ההורס/היוצר) בהקשר של חברות מזיקות כמו "מונסנטו" ו"פייזר", להן אדווה הייתה שמחה לתכנן בניין עם כניסה דרומית כעונש קארמתי. ### פרק 20 ביום שישי בבוקר, אדווה מגיעה לביתו של אורן כדי לעזור לו לתכנן את הגינה. היא מרימה ומזיזה בקלות אבן חיפוי כבדה ומסבירה שהיא משתמשת בריכוז מנטלי בדומה לאמנויות לחימה סיניות, מיומנות שרכשה במנזר במהלך עבודות בנייה פיזיות. הם נוסעים למשתלה באזור נתניה. אדווה ממששת את עלי הצמחים, מזהה את כיווני הצמיחה שלהם ומייעצת לבעלת המשתלה להעביר צמח שלדבריה סובל מקור ומעודף תנועת בני אדם למקום מוצל ושקט. בעלת המשתלה המומה ומציעה לאדווה עבודה, אך אורן מבהיר לה שאדווה היא מנכ"לית קרן הון סיכון עשירה. בעלת המשתלה מציגה להם את בתה, תמי, בוגרת לימודי אדריכלות נוף המחפשת עבודה. אורן מחליט לשכור את תמי לעבודה במשרדו. ### פרק 21 אדווה מנתחת את מפת הג'יוטיש של תמי (לפי שעת הלידה שחילצה ממנה בשיחת חולין) ומאשרת שהיא יצירתית מאוד, אוהבת פיסול ויודעת לקבל מרות, אך בעלת רגישות באוזניים (מה שמתברר כנכון – לתמי יש לקות שמיעה קלה המקשה עליה להשתלב בצוותים גדולים). אדווה מציעה ללמד את תמי ואת דנה מדיטציה בחינם כדי לעקוף את המחירים הגבוהים של האגודה למדיטציה. ב-16:00 הם מתחברים לשיחת וידאו עם השנקרצ'ריה של הצפון. השנקרצ'ריה משוחח עם אורן באנגלית במבטא הודי, משתמש בשמו המקורי של מהרישי (מהש פרסד), ומסביר על ההבדלים בין הזרמים הרוחניים. הוא מגדיר את "תודעת אלוהים" (בהגווד צ'טנה - Bhagavad Chetana) כמצב תפיסה מעודן שבו האדם מבין את מעשה הבריאה, ומברך את אדווה על שמצאה בן זוג מואר כמו אורן. ### פרק 22 תמי מגיעה לראיון עבודה רשמי אצל אורן. אורן מציג לה את עקרונות הסטפטיה-ווד והיא מגיבה בהתלהבות רבה. היא מנתחת את שרטוט בניין המשרדים החדש במגדל העמק ומציעה פתרון גאוני: הקמת נחל מלאכותי ומפל מים בחזית הצפונית של הבניין תוך שימוש במערכת מים אפורים מטוהרים מהכיורים, כדי לעקוף את בעיית הצל ברוב שעות היום. אורן מקבל אותה לעבודה. אדווה מציעה לערוך לאורן טקס יאגיה (Yagya) מיוחד במהלך חג ה"נוורטרי" (Navaratri) להצלחה עסקית וגיוס לקוחות חדשים. היא מזהירה אותו שיאגיה זו תגרום לו להתעורר ב-5:00 בבוקר (בשל הפרש השעות עם הפנדיטים שמתחילים את הטקס בהודו ב-7:00). אורן מסכים להתערב איתה על הצלחת היאגיה. ### פרק 23 אורן מתעורר ב-5:00 בבוקר ללא שעון ומבין שהיאגיה החלה. אדווה מסבירה שהזמינה עבורו 11 פנדיטים בהודו שיבצעו טקס "פוג'ה" מיוחד. היא מראה לו סרטון של הטקס ומנגנת עבורו את "דורגה ספטשטי" (Durga Saptashati - דקלום מהריג-וודה). אורן חווה תחושת ריחוף עוצמתית חסרת תקדים. לאחר מכן, אורן אוסף את תמי והם נוסעים למפעל במגדל העמק. שם הם פוגשים את הילה ואת מאיה, יזמית של מכשיר לטיפול בקמטים. תמי מציגה לאליהו, מנהל הייצור, את תוכנית הנחל המלאכותי והמפל בחזית הבניין החדש. אליהו מתלהב מאוד ומבקש ממנה להכין הדמיה גם לעיצוב מחדש של הגן הישן של המפעל, בתוספת תשלום. ### פרק 24 בדרך חזרה ממגדל העמק, תמי שואלת את אורן על נזירותה של אדווה וכיצד היא מתפקדת כמנכ"לית קרן הון סיכון ללא השכלה פורמלית. אורן מסביר לה על אופייה המיוחד, האינטואיציה העסקית שלה והיעדר הפחד שלה. במשרד, אדווה מעניקה לאורן מחשב קומפקטי חדש עבור תמי (שהילה רכשה בעסקה מרוכזת). אורן מזמין את אדווה להצטרף אליו לסוף השבוע בבית הוריו בעומר. אדווה שמחה מאוד ומציעה שיעשו מדיטציה משותפת עם משפחתו הוודית, ומציינת שהיאגיה כבר החלה לפעול ומביאה לו לקוחות ופרויקטים חדשים. ### פרק 25 ביום שישי בצהריים, אורן ואדווה נוסעים לעומר. אדווה מתאקלמת מייד בבית הוריו של אורן, מבקשת מים חמים לשתייה (לפי חוקי האיורוודה), ומשוחחת עם אביו על השנקרצ'ריה והגיית הסאנסקריט. כל המשפחה (אורן, אדווה הנזירה, אביו, אמו ואחותו אדווה) נכנסים לחדר המדיטציה לתרגול משותף, תוך שבירת חוקי ההפרדה המגדרית של מהרישי. אחותו של אורן נדהמת לגלות שאדווה מרחפת באוויר במהלך הסידהיס. לפני ארוחת הערב, אדווה שרה את מזמור השלום "סאהא נא ואוואטו" (Saha Na Vavatu). במהלך הערב, הילה מתקשרת לאדווה ומדווחת על שריפה שפרצה בבית השכן בהרצליה פיתוח, שגרמה לנפילת ענף ושבירת רעפים וחלון בביתה של אדווה. אדווה מקבלת את הבשורה בקור רוח מוחלט שמדהים את הנוכחים. ### פרק 26 אדווה מסבירה לאחותו של אורן שקור הרוח שלה אינו "שליטה" ברגשות אלא "יוגה" (אחדות) שבה האינטלקט והרגש עובדים בתיאום מושלם ללא קונפליקטים. אורן ואדווה הולכים לישון יחד בחדרו של אורן בחיבוקים ונשיקות, אך ללא יחסי מין מלאים. אורן מציע להקים פרויקט נדל"ני חדשני: בית משותף בן 20 דירות המתוכנן כולו לפי עקרונות הסטפטיה-ווד, שיוצע למכירה ולהשכרה לרווקים וזוגות צעירים (כיוון שמי שנכנס לבית כזה לא ירצה לעזוב). אדווה מתלהבת אך דוחה את הדיון העסקי ליום ראשון כדי לשמור על קדושת השבת. בשבת הם יוצאים לטיול אנרגטי בעין גדי וצפון ים המלח, כאשר אדווה מנווטת את הרכב בקלילות ובמהירות בסיבובים המסוכנים של ירידות סדום. ### פרק 27 ביום ראשון, אדווה מגיעה למשרדו של אורן כדי לקדם את רעיון הבית המשותף הוודי. אורן מסביר את המודל: מכירת חלק מהדירות לכיסוי עלויות הבנייה והשכרת השאר ליצירת הכנסה קבועה. אדווה מציעה להכין תוכנית עסקית מפורטת ומבטיחה לבדוק אפשרות לקבלת אשראי בנקאי נרחב, תוך שימוש בכספי האקזיט הצפוי של רונן כבטוחה. היא מציעה לתכנן את משרד המכירות של הפרויקט עם כניסה צפונית כדי למשוך כסף. הם מצרפים את תמי לביקור בביתו של אורן כדי שתתכנן את הגינה הפרטית שלו. תמי חווה תחושת שקט וריחוף בסלון ומבינה את עוצמת הואסטו. היא מתכננת גינה פרקטית עם עציצים ניידים מעל מיכל המים האפורים שבחצר. ### פרק 28 במשך שבועיים, אורן עומד בלוחות הזמנים ומכין תוכנית עסקית מפורטת לפרויקט הבית המשותף, ומאתר קרקעות פוטנציאליות בעפולה, פרדס חנה ואור עקיבא. הוא מגיע למשרדה של אדווה ומגלה שהם חוגגים אקזיט ענק: חברה גדולה רכשה את הסטארט-אפ של רונן לגילוי סרטן עור בשווי של פי עשר מהשקעת הקרן. אורן מציג לאדווה את התוכנית העסקית. אדווה מעיינת בנתונים ומסבירה שהעלות הכוללת גבוהה מכדי שתממן אותה לבדה במזומן. היא מבקשת מאורן להכין תזרים מזומנים חודשי מפורט של הוצאות והכנסות (לוחות תשלומים לקבלנים) כדי שתוכל להציג זאת לבנק ולקבל אשראי גדול המבוסס על האקזיט האחרון שלה ועל מכירה מוקדמת של דירות במהלך הבנייה. ### פרק 29 חלפו שנתיים. פרויקט הבית המשותף (בניין בן חמש קומות ו-20 דירות) נבנה בהצלחה באור עקיבא-קיסריה (מיקום שנבחר בשל הקרבה הגיאוגרפית למרכז לעומת עפולה). אורן שימש כאדריכל וכיזם, ואדווה ניהלה את הפן הפיננסי ואת המשא ומתן הקשוח מול קבלני המשנה, תוך שימוש בטקטיקות של הקדמת תשלומים במקום אישור חריגות תקציב. חמש דירות נמכרו במכירה מוקדמת דרך הרשתות החברתיות, והשאר מיועדות למכירה והשכרה במחיר מלא לאחר האכלוס. לקראת סיום הפרויקט, אדווה קובעת מועד אסטרולוגי מוצלח ("מוהורטה") לעריכת טקס חנוכת הבית. היא עורכת טקס "פוג'ה" בחצר הפנימית של הבניין. היא מציירת צורת מגן דוד ("שטקונה" המייצגת את שיווה ושאקטי - שקט ועושר חומרי) בקרקעית בריכת הדגים הריקה. שישה משתתפים (אורן, אדווה, הילה, תמי, דנה ונופר) מתיישבים מול קודקודי השטקונה בעיניים עצומות. אדווה מדקלמת את המזמורים בעל פה ומבעירה אש. כל הנוכחים חווים תחושה עוצמתית של חמימות ואושר שעולה מהבטן לראש. הבניין מוכן לאכלוס מהיר ומוצלח. --- # מדריך מושגים ומונחים וודיים לשימוש ה-AI * **סטפטיה-ווד (Sthapatya Veda) / ואסטו (Vastu):** שיטת האדריכלות הוודית העתיקה, המבוססת על חוקי הטבע, רוחות השמיים והשפעת השמש וכדור הארץ. העקרונות הבסיסיים דורשים כניסה מזרחית (המביאה בריאות, רוגע וכוח) או כניסה צפונית (המביאה שגשוג כלכלי), ואוסרים לחלוטין כניסה דרומית (המביאה חורבן, מחלות וריבים). * **ג'יוטיש (Jyotish):** האסטרולוגיה הוודית. נחשבת למדע מדויק הממפה את השפעת גרמי השמים על אישיותו, בריאותו ותקופות חייו של האדם (דאשה), ללא חיזוי עתיד פטליסטי אלא ככלי תכנוני ומניעתי. * **השנקרצ'ריה של הצפון (Shankaracharya of the North):** הסמכות הרוחנית הגבוהה ביותר בצפון הודו (מושבו בג'יוטיר-מאש). המורה הרוחני של אדווה, ממשיך דרכו של גורו דב (מורהו של מהרישי מנחם). * **יאגיה (Yagya):** טקס וודי מורכב המבוצע על ידי פנדיטים (כוהנים) מנוסים בהודו, המדקלמים מנטרות ומזמורים כדי להשפיע על חוקי הטבע ולנטרל השפעות קארמתיות שליליות בחייו של אדם ספציפי (התעוררות מוקדמת היא סימפטום פיזי מוכר של תחילת הטקס עקב הפרשי השעות). * **תעופה יוגית (Yogic Flying) / סידהיס (Sidhies):** שלב מתקדם של תרגול מדיטציה שבו הגוף מתרומם באוויר בכוח המחשבה והריכוז המנטלי בשדה המאוחד, ומלווה בתחושת אושר פנימי עילאי. * **מצבי תודעה גבוהים:** 1. *תודעה קוסמית (Turya Chetena):* מצב שבו השקט הפנימי נשמר גם במהלך פעילות ערה מלאה ובזמן שינה וחלימה (מתבטא בחלומות צלולים והיעדר פחד קיומי). 2. *תודעת אלוהים (Bhagavad Chetena):* תפיסה מעודנת ביותר של החושים המאפשרת לזהות את מעשה הבריאה והאנרגיה הפנימית בכל עצם דומם או חי (כמו היכולת של אדווה לחוש צמחים). 3. *תודעת אחדות (Brahmi Chetena):* מצב ההארה הגבוה ביותר, שבו האדם חווה אחדות מוחלטת בינו לבין היקום כולו.